[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה









 shayli19

אל היוצרים המעריכים את שי לי בכר

לרשימת יצירות השירה החדשות
פזמון
ועפה, כמו שתמיד אמרו עליי.
אל מקום אחר, שם לא הכירו.
אותי, כמו שאף פעם לא ראו,
הם לא טעו, אני עפה.

תחושתי
אולי היא תתרומם, והסחף יחלוף,
הרוח תתייצב, תפסיק אותה לרדוף.
אולי רק זיכרון ושקט של אחרי,
זה מה שיישאר, כשכל זה ייגמר.

געגוע
עיניים ריקות, שעוקבות אחריך,
ידיי צל כבד התרות צעדיך,
הסתובב והלך, תם ונשכח,
החיבוק האחרון... החיבוק האחרון.

געגוע
הזמן פועם בי, אבל הלב שותק,
אני נחלש אך מתחזק,
השמש קמה, ומציפה בה,
האורות מהדהדים...
רוצה לדעת, וגם לגעת...
הלב פצוע מבפנים.

וידוי
את רצית להמריא,
רק לנסוק להפליא,
בלי ליפול שנית.
עם זוג הכנפיים,

וידוי
את ידעת עמוק בפנים, שנכנסת למלחמה,
אופי כה תמים, שכשל במערכה.
כעס שהכניע, גופך הפך למשותק,
וברקע זכרונות, שבים אלייך ממרחק.

יחסים
תמיד טיפחת לך גם תקוות,
לא ניפצת לך אשליות,
בצד הזוהר הקסום,
לא הפריע לך לא כלום.
ורעדת מכאב,
לא רצית להתאכזב..
והתרגשת... או או או

נוסטלגיה
רצינו שוב לחזור,
להתחיל מחדש,
ממש כמו תינוקות,
במנעד חזק חלש,
בציפייה שוב לחיות,
להבעיר ת'לבבות

מצב
אני כאן, זה הזמן,
לשנות את כל מה שרציתי,
אני כאן, יש עוד זמן,
להגשים חלומות שקיוויתי.
אני כאן, לא אלך, אחכה,
בדיוק לרגע הזה,
שחיכיתי לו כל השנים.

בלדה
בימים קרים של חורף
לא הצליחה לפלס דרכה,
ורבים הפנו לה עורף,
והיו כאלה שניפצו דמותה.

אהבה
אני רוצה לחוות את אותו הרגש,
אחר הקול הפנימי שלוחש לי חרש,
לחפש את הדרך שמובילה אלייך,
בכל יום מחדש.

מצב
צועדים הם באש הלהבות, גופם נמס,
בין מדורי תופת מתהלכים, כמייחלים לנס.
עיניים חוזות, פגזים ותעתוע,
ודמעות שזולגות, דמעות של געגוע.

אהבה
כשהכל ייגמר, כשירד המסך,
ודמעה שוב תרד, אל הלחי, סתם כך
והלב שוב ירגיש, לא יהיה עוד אדיש
נדע בלבנו, נדע בתוכנו
שהגיע הזמן לאהוב.

ובין פעילות זו או אחרת בשטח הבוער,
אתה לעולם לא שוכח, תמיד זוכר
שאתה נציגינו, נציג העם.

"לא חדלת מהמבט,והחיוך המתפתל,
וחיפשת לך מחסה בצד הרגש האפל."

געגוע
ברחוב לי מרצדים,
החיילים עם המדים,
והשביל הכה מוכר,
פתאום הפך לזר,
כל הפנים והשמות
צפים צפים הזיכרונות.

וידוי
והנוף שהתחלף, כמו מסך, ברצף שט,
תקווה למתוח את הזמן, בנשימה אחת, לאט.
להחביא את הכאב, לפרוץ אל העולם,
אולי בפנים, אבל בחוץ כולם שבים למסלולם.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ארצישראל
מלחמה בפתח וחושך ליד,
זועקים הצילו ביחד ולבד.
באותו מקום סגור, ואפל,
מנסים להיות גיבורים.
אך כל יום מניב הפתעה אחרת,
ומגרש תקוות לשקט בבקרים.
והעולם שותק.




אם במה חדשה היא
המקור לכל הרע
בעולם, למה לא
סוגרים אותה
פשוט?

שמואל
איציקוביץ'
התמים.


תרומה לבמה





יוצר מס' 69672. בבמה מאז 25/6/06 13:32

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשי לי בכר
© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה