|
 371188241
לא שמה
כן שמה
מתחילה
מסיימת
אבודה
איפשהו שם יש כישרון חבוי.
היא מתחילה ללכת לכיוון רחבת הריקודים. לפתע היא נעצרת, כשהיא
רואה את כל הזוגות מחובקים, רוקדים לאיטם. הקנאה נאכלת בה.
לפתע כולם מתחילים את הספירה לאחור.
|
חייך חיוך - הראה שליו
אך בפנים, חכה למוות האורב
היה פיכח, תסתכל סביב-
עוד מעט יגיע הרגע המכזיב
|
זהו סיפור על סבא אחד,
עם כרס אחת לא-קטנה.
הסבא הזה, עם הכרס הזאת,
כל יום עושה צעדה בשביל להוריד את הכרס.
|
קדירת מרק שעמדה על הגז
ובה התבשלו צבי-ים סגולים
עכשיו מתערבבת לי בבטן
|
אנשים ברחוב מסתכלים
אחד בשני נתקלים
חושבים על העתיד, חושבים על העבר
על הסבל שעברו מכבר
|
לצעוד עד אינסוף, עד קצה העולם.
אולי שם היא סוף-סוף תמצא את הגבר המושלם
|
לאבא שלי יש יאכטה
הוא יותר עשיר מכולכם
אבא שלי יודע הכל
|
באמצע החורף מגיע הרגע
בו אתה מבין מה קרה פתאום
הקיץ הפך לגשם וכוח
שמשיא אנשים אל החלום.
|
אנחנו החרא הרוקד והשר של העולם.
אנחנו העולם.
|
לשכוח
את כל מה שידעתי
לחלום
את כל מה שכמהתי
|
לגרד תאים אפורים
כמו שאריות חביתה שרופה
|
הולכת ברחוב
מפריחה בועות סבןן
ארוחות ערב שישי וציחקוקים מחצר הבתים
זוג זקן עם ריח של מוות מתהלך בקצב אחיד.
|
ללכת ערומה, להרטיב את הטוסיק
אלו דברים שהייתי עושה בילדות
|
כשהמילים הפכו שחורות
והדף התפורר לחתיכות
לא נשאר עוד מה לומר
והגרון יבש נשאר
|
רעד חרישי
כיווץ שרירי הפנים
|
אולי ככה יהיה יותר טוב, במצב צבירה נוזלי
לא אצטרך להחזיק את עצמי ישרה
אנזול לי ממקום למקום, עד שהמנקה תגיע
|
כשאין לי לאן ללכת,
אני פונה אליך
סובבת סביב הבית
|
לילה כהה
מחשבה מנותקת
מבט מרותק
|
יצאה לטייל ברחוב.
ובכל זאת, הרגישה עירומה.
|
בשממה, מה עוד נותר
המים כלו
הצמחים נאכלו
|
משמינה
מבכי לבכי, מדחי אל דחי,
איפה הברק שיורה לי על הדרך
|
חוררתי אותו בקלות שמחורר עושה חורים בדפים.
|
|
|
אוף...
למה אני לא
שנונה?!?!?
הלא שנונה. |
|
