|
לוקח לגימה מהבילה של כותרות
שותה בשקיקה חדשות מרירות
|
אני חי במשיכות ארוכות
בין לבין
|
אף קמטי שמלתך לא ימתחו מחוגים לאחור
|
אני אבן בזלת המבקשת את
הנחל שיעדן
|
כמהים לקרבה
שתיצור הניצוץ
כל המעמסות יתפרקו ברגע
|
האופן שבו את מתבוננת בי בבוקר
ומבטך המרוכז עת את מפליגה במחשבות
|
היא מחליקה ברכות
בגדי חוה, כנגד -
סדין סאטן ושיער
|
בחרתי בך
והלכתי אחרייך
באש ובמים
|
אומרים "היופי בעיני הרואה"
ולך שתי עיניים
שלא רואות אותי.
|
מסלולים מקבילים נפתחים כמו ריצ'רץ'
תפרי המשותף נפרמים לאט
הזנחה הפכה אותנו מכנס בלוי
|
ובבוקר ההוא חשבתי עלייך
העדרך חלחל לתודעתי כטל
ומה נעים היה כר הדשא תחת גופנו החבוקים
|
רציתי להגיד לך
לבוא אלי.
אך לא אמרתי דבר.
|
עדיין מחשבותי מלוות אותך
המוזיקה נחלשת, אך עודנה נשמעת
|
אי של יופי הפך עיי חורבות.
את קראת לזה חומת מגן, אני גאות ושפל
|
אני יודע להצמיד את ראשך לכתפי
להרגיש אותך נשברת
גלים גלים
|
ביד עדינה, ציפורנה שורטת, חורטת אותם בניירות מזדמנים
|
למדתי לקבל חוקי טבע פשוטים
כל עוד אנחנו יחד, נמשיך להיות ביחד
|
רציתי לאהוב אותך
ושתרצי אותי כמי שאוהב
|
זה מתחיל במבט שמושך אותי אלייך
לאט לאט
קרוב קרוב
|
סיגריה אחת
להפריח רעיונות בעשן
עננים מתעתעי דמיון
|
כתם רורשאך של אותיות
סימטריה חלקית
|
רק רוח צד
ליותני בדרך
לא איתי לא נגדי - מנסה לשנות
|
אם מה שבוער בי עכשיו הוא מעשה האחיות
או אולי הקסם שפג עם צלצול השעון - חצות
|
את פרח נפתח, נסגר וקמל
מוריד הטל אך לא משיב הרוח
|
לא זרקתי אותך כמקל אלי כלב
ששב וחוזר מבטו משחק
|
אולי
אחרי הבצורת
נדע לחולל ניסים קטנים
|
ששה נרות, ששה,
ושלהבתם מתנפנפת ברוח,
|
ומתי שליוו אותי, בתמונות הנוף של חיי
התמזגו לרקע
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
יום אחד סוס
חמור וכלב יצאו
לטיול.
"האו האו" אמר
הכלב
"איה איה?" שאל
החמור
"הי הי הי הי
הי" צחק עליו
הסוס.
"איה איה" נעלב
החמור
ומה אתם חושבים
ברווזים
וברווזות שעשה
הכלב? נכון! אמר
"האו האו" ופתר
את הבעיה.
הגורו יאיא מספר
לברווזיו סיפור
לפני השינה.
כולם מרוצים,
חוץ מהחמור,
שעדיין נעלב. |
|
