|
לוקח לגימה מהבילה של כותרות
שותה בשקיקה חדשות מרירות
|
אני חי במשיכות ארוכות
בין לבין
|
אף קמטי שמלתך לא ימתחו מחוגים לאחור
|
אני אבן בזלת המבקשת את
הנחל שיעדן
|
כמהים לקרבה
שתיצור הניצוץ
כל המעמסות יתפרקו ברגע
|
האופן שבו את מתבוננת בי בבוקר
ומבטך המרוכז עת את מפליגה במחשבות
|
היא מחליקה ברכות
בגדי חוה, כנגד -
סדין סאטן ושיער
|
בחרתי בך
והלכתי אחרייך
באש ובמים
|
אומרים "היופי בעיני הרואה"
ולך שתי עיניים
שלא רואות אותי.
|
מסלולים מקבילים נפתחים כמו ריצ'רץ'
תפרי המשותף נפרמים לאט
הזנחה הפכה אותנו מכנס בלוי
|
ובבוקר ההוא חשבתי עלייך
העדרך חלחל לתודעתי כטל
ומה נעים היה כר הדשא תחת גופנו החבוקים
|
רציתי להגיד לך
לבוא אלי.
אך לא אמרתי דבר.
|
עדיין מחשבותי מלוות אותך
המוזיקה נחלשת, אך עודנה נשמעת
|
אי של יופי הפך עיי חורבות.
את קראת לזה חומת מגן, אני גאות ושפל
|
אני יודע להצמיד את ראשך לכתפי
להרגיש אותך נשברת
גלים גלים
|
ביד עדינה, ציפורנה שורטת, חורטת אותם בניירות מזדמנים
|
למדתי לקבל חוקי טבע פשוטים
כל עוד אנחנו יחד, נמשיך להיות ביחד
|
רציתי לאהוב אותך
ושתרצי אותי כמי שאוהב
|
זה מתחיל במבט שמושך אותי אלייך
לאט לאט
קרוב קרוב
|
סיגריה אחת
להפריח רעיונות בעשן
עננים מתעתעי דמיון
|
כתם רורשאך של אותיות
סימטריה חלקית
|
רק רוח צד
ליותני בדרך
לא איתי לא נגדי - מנסה לשנות
|
אם מה שבוער בי עכשיו הוא מעשה האחיות
או אולי הקסם שפג עם צלצול השעון - חצות
|
את פרח נפתח, נסגר וקמל
מוריד הטל אך לא משיב הרוח
|
לא זרקתי אותך כמקל אלי כלב
ששב וחוזר מבטו משחק
|
אולי
אחרי הבצורת
נדע לחולל ניסים קטנים
|
ששה נרות, ששה,
ושלהבתם מתנפנפת ברוח,
|
ומתי שליוו אותי, בתמונות הנוף של חיי
התמזגו לרקע
|
אל הארכיון האישי (2 יצירות מאורכבות)
|
|
אפצ'י
האיש האדום, בלי
מטפחת |
|
