|
בחלקת היגון ננטע עוד אילן קטן,
טופח בגאוות צאלים במים מכאיבים וקרניים שורטות,
קצת מנתן, קצת מחיים, הרבה מהחיים.
האילן צמח לתפארת והיום הוא כבר עץ צעיר,
עץ המניב פירות חמוצים, עסיסיים ורעילים של זעם
מתמשך,
קצת קשה להתרגל לטעם
אך האנינים נשבים, מתמכרים
ונהנים מהצל של-
העץ הכי חזק בחלקה...
שִיש-שִיש-שוֻווש...
אך מה הפר את שלוותו של אמנון?!
"הרוח נושבת ומקררת את אחוריי. די! אתקרב יותר למדורה ואתחמם
למדיי".
|
מיששתי את הכרית העננית הזאת שהייתה די רכה ולקח לי דקה להבין
שזה בעצם מה שהזמנתי. איזה גנבים הסינים האלה.. מה אני אעשה עם
כרית עננית בגודל של פוף?! זאת בדיחה? ואיך זה הגיע כל כך
מהר??!
|
הנחתי את צבי על גזע העץ הכרות
וכך לפרצוף נולד גם גוף!
כל הילדים באו לראות
ישבו במעגל, ועשינו תיאטרון דמויות!
|
כל יום אני משקיף החוצה מהחלון בסלון.
קצת בבוקר, קצת בערב ואם אימא מרשה אז גם בלילה מאוחר.
יום-יום.
אני אוהב לראות את השמים, להשקיף על הנוף ועל הבניינים בשכונה,
להרגיש את השמש והרוח בפניי, ולהאזין למתרחש ולעוברים ושבים.
למה? כי אני סקרן!
|
יאצק אהוי! ספן האנייה הפיראטי
ראה הרבה מחוזות באוקיינוס האטלנטי,
לפני שעוגנים הוא קורא בקול "אדמה!"
אך מעולם לא ירד מהאניה
|
אימא: אז ילדתי, למה את עצובה?
חבצלת: כי היומולדת נגמרה, מתי תהיה עוד חגיגה?
אימא: רק בשנה הבאה.
חבצלת: אוף! איך אפשר לחכות כל כך הרבה?
|
""אבל אמא למה?? זה עפיפון נהדר!""
""זה היה עפיפון נהדר, עכשיו זה משחק שבור, אי אפשר לשחק בו
יותר ואי אפשר להעיף אותו עם חברים, בוא - נמשיך לחורשה""
""לא! אני אתקן את העפיפון ואעיף אותו היום שוב!"" אלון התעקש,
וכך היה -
|
וכמובן איך אפשר לשכוח את החתול השכונתי שאין לו שם, ויש לו
עין אחת ואוזן וחצי. הוא שוכן לו על שטיח ישן בפינה שם ליד חדר
הזבל, ולידו קערה מפלסטיק מלפני עשרים שנה כשהחתול הזה היה יקר
למישהו והיה לו שם. החתול הזה תמיד ישן לו באותה פוזיציה, אבל
הוא מסופק מהחיי
|
אני וסיגריה הלכנו להביא עוד שורה
שותה ושותה עוד משפט ועוד מילה
אין לי אישה ואין לי ברירה
אני ודמעה על הרצפה
|
אשליית אווילים אוחזת בחמדנים
וכשלון טיפשים מנפץ קיצים
|
היה שם איש אחד
ספרדי כזה-
עם חלוק משובץ-
אפור.
|
טלפיה כעכביש ואני פרפר
פרפר אני, פרפר!
קוטרה גדולה ואברי קטן
ועטיניה עטיני פרה, פרה!
הפנימי צווארך וכווצי שינייך
מנושך סרח עלי שנסי מותנייך!
|
זעקות של בדידות וכעס
מבור מלא גאווה
מחזירות אותי הביתה
משחררות את הכניעה
|
ואותי זה לא מלהיב
אני גם לא אומר "מלהיב"
כי אני לא מתלהב
אני רוחני
|
באותה הנשימה טרום הנשיפה
מבט רגעי נושק קפיצת פעימה
ריקוד האשליה תם כאן והכל הכל -
נכלה.
|
כל קצוות התחושה עכשיו נחשפים
אני יודע, כשם שנודדות הציפורים
זה החורף שלי שתם
מבשר על שיר חדש שקם
|
זכרונותיו של פליני מהעיר רמיני;
חריץ שזוף בו כבול חוטיני;
עם צעיף על אופניים בשדרה שלכתית;
אריק איינשטיין וקפה כסית
|
ונמאס לי לחבק בידיים שלובות
ומההתמכרות המדוכאת לנשיקות
אני רוצה לקפוץ מהצוק
ולעוף.
|
הם איורים על דף לבן חלק
עם עט שחור אחד בקווים פשוטים
ומתגלגלים בציניות, בקפיצות
כמו דיסק שרוט. לא! כמו תקליט
|
מה להם לחיים,
שבחרש עד כך נגמרים
כאב שחוק ודחוק בעוצמה
ובאמת מתנגנים ללא מנגינה
|
מתקרבים לרגע ונוגעים
אומרים שזה לחיים
אז למה אני כותב ובוכה?
התקרבתי כנראה
|
לעולם לא שוב
יאולצו שפתייך
להתפשט מאודמן
|
רסיסים מבריקים בדבש אישוניה
משתחלים לאיטם מבין כוכביה
וגם כידוני האור חומקים מבין עלים
והצמרות התמלאו בנמשים
|
ובארץ מאפליה כי חושך אלכה
נר לידי ורק שתיים לי עיניים
והקץ רחוק והרחיק
|
מגל קיין משויף תשוקתי
זריזות לשון קרפד קטע גבעול צדיקי
יחיד רגע היה ואינו
רך נולד מת בטבורו
|
רק עוד ריב אחד.
ואז תלכי
אני מבטיח אהובתי
|
תודה לך,
על הדבר היפה הזה
שנמצא פה לידי
ושעושה אותי כזה.
|
גניה'לה, אבל, לא מצטערת שהיא הרתיחה ליוסי את החיתול במים
וניקתה אותו מכל החרא המסריח שלו, אחרי הכל הוא הילד הקטן שלה-
יוסי הקטן, 'יוסי הקטן שלי' היא קראה לו בטח...
|
המילים האלה רצות לי בראש מהר מדי ואני לא יכול לתפוס אותן. פה
ושם אני קולט איזו מילה או שתיים ומנסה להסביר מה היא אומרת
בעצם. אני מרגיש כמו דוקטור "מה-המרגש?"
|
גם את התיק הזה הוא קנה לי, אני נורא אוהבת תכלת... נורא! זה
תיק מיוחד זה... לואי ביטון [אומרת טיפה במהירות ובחשש שטועה].
|
וכמובן איך אפשר לשכוח את החתול השכונתי שאין לו שם, ויש לו
עין אחת ואוזן וחצי. הוא שוכן לו על שטיח ישן בפינה שם ליד חדר
הזבל, ולידו קערה מפלסטיק מלפני עשרים שנה כשהחתול הזה היה יקר
למישהו והיה לו שם.
|
רובנו, כמעט כולנו, בין אם פורצים טבעיים ובין אם חסרי ידע
וניסיון בפריצת דלתות, מחפשים תמיד אחר כורסא טובה יותר ונוחה
יותר, לא מסופקים מאף ריהוט יוקרתי ואידיאלי ובטוחים שימצאו את
כורסת הנפש שלהם בעתיד הקרוב.
|
וכמובן איך אפשר לשכוח את החתול השכונתי שאין לו שם, ויש לו
עין אחת ואוזן וחצי. הוא שוכן לו על שטיח ישן בפינה שם ליד חדר
הזבל, ולידו קערה מפלסטיק מלפני עשרים שנה כשהחתול הזה היה יקר
למישהו והיה לו שם.
|
אל הארכיון האישי (9 יצירות מאורכבות)
|
רק רציתי לומר,
שאם תעשה
"ריפרש" תקבל
סלוגן יותר טוב. |
|