|
צלצול הפלאפון ליד אוזני העיר אותי מחלום מתוק. "הלו?" שאלתי,
מנסה להוריד את קורי השינה מעיני.
"ירון," צעק קול בוכה מעברו השני של הקו.
"אימא? מה השעה? הכל בסדר?" שאלתי מנסה להתאפס על עצמי.
"זאת דנה."
|
מקרב את הקנה לרקתי ומרגיש את המתכת הקרה צורבת את עורי.
אצבעי נמצאת על ההדק...
זה עולמי ברגעי האחרון, מחר השמש תמשיך לזרוח והעולם יתרוקן
מעוד אוכל חינם אשר נמצא בו.
|
פתאום נדבקת לשוני לחיכי
ונהיה קשה לי לנשום
ובזמן שאת מחייכת לעברי
אני מרגיש כערום
|
איפה אתה כוכב שלי
הרי כה נוגה הוא אורך
ובלילות ללא ירח שעוברים עלי
אתה הוא אורי לבדך
|
עץ עומד לבדו, ביער שקט
נוטע שורשים כדי לא להתמוטט
|
מחפש איך להוציא החוצה
את מה שיושב על הלב
מחפש את המילים הנכונות
לתאר את מה שכואב
|
יוצא למסע אליו צוויתי לצאת.
מתכונן למסע שיארך כשבוע שבועיים. מכין את המאכלת, רואה כמה
היא חדה, אור השמש, הבוהק במדבר חיי, חוזר ממנה ומשתקף.
|
הולך למקלחת ופותח את המים החמים.
שם פקק. הולך לחדר ומוציא את הסקלפל. זה, שחתך וביתק חיות
אחרות, היום יבתק בפעם האחרונה.
מרכיב את הלהב, כה קטן ואם זאת כה חד.
|
|
|
פיקח הולך בין
הטיפות.
חכם נשאר בבית
כשיורד גשם.
ד. ג'ונסון
מתגעגע לקיץ. |
|
