|
art speaks for itself
בסיס צבאי. 8 ק"מ מערד. חייל שומר לו עכשיו לכיוון המטווחים.
עומס חום כבד שורר על הבסיס, הזיעה נוטפת מכובעו המתפורר
וממדיו הבלויים, והאפוד אשר לגופו מסתיר עיגולי זיעה גדולים
בגודל בריכת קצינים בבסיס חיל אוויר ממוצע.
|
אז נרשמתי לאתר היכרויות
שיהיה, מה כבר יזיק לנסות
הרי במילא נגוזו כל התקוות
אז נרשמתי לאתר היכרויות
|
לו הבאת לי קרמבו אחד
היית אדם מאוד נחמד.
לו הבאת שניים
היית גורמת לי לזיק בעיניים.
|
the truly meaning of being alone
that no ones seems to be noticed if you had gone
everyone will atreat to you like a big grey stone
|
זהו סיפור על אומה שגוועה
סיפור כואב שכולו אמת באמיתה
סיפור על אומה נהדרת
|
אך בעוד מי שישן בבית נתיבות הוא חסר מגורים
מי שביתו הוא בית נתיבות
חסר הוא חיים.
|
רוצה לגשת אבל לא יודע איך
את נראית כה בטוחה בעצמך
רוצה אותך אבל פוחד לשגות
|
הלוואי ויכולתי להביע את רגשותי שלא מתוך דף
מדוע אני מעדיף את הדפים מאשר אמירות בפנים?
למה אני משתמש ברמזים ומתווכים ואת רגשותי אני מפנים?
|
מתחת לחיוך ולחזות הנחמדה
מסתתר לו אדם צבוע נורא
אדם שרוצה שלכולם יהיה טוב
אך בינתיים גורם למישהי מכאוב
|
אני רוצה לעזור לך
אבל אני לא יודע כיצד
אני רוצה להרים אותך
אבל אני לא יכול לבד
|
אני לא יכול להפסיק להסתכל
מכריח את עצמי בכוח להיגמל
|
מחסום החיים אותי עוצר
מניע אותי מלחשוב ולדבר
מנסה לראות את הטוב, אך המחסום אותי מעוור
|
מלחמה פסיכולוגית אנו מנהלים
במקום להיות נאהבים פשוטים
כל משפט הופך להכרזת מלחמה
כל מילה מתהפכת במשמעות כפולה
|
הייתי רוצה שאת תחווי
את מה שלא חוויתי מעודי
רוצה שתרגישי את הכאב הצורב
שמחסיר פעימה מלב אוהב
|
סורי מעלי אישה לשעבר
תני לי לרפא את מה שנשאר
לכי ממני נערת השטן
נפשי מוכה כמו ברזל מלובן
|
שוכב לי על ספסל כה בודד ועצוב
שוכב לי על ספסל ומחכה שהיא תשוב
|
רק את יכולת להוציא אותי מהדיכאון
לנתק אותי ממחשבות עצובות ודכאון
להציל אותי מטביעה בישימון
|
זה טוב שלא ראיתי אותה - כך לא אוכל להתגעגע לפניה.
זה טוב שאני לא מכיר אותה - כך לא אוכל לזהות אותה ברחוב.
הכי טוב שכמעט לא דיברתי איתה - ככה לא זכיתי להיקשר אליה.
|
הבנתי שהאושר זה לא העיקר בחיים. זה חשוב שיהיה לך אושר, אבל
יותר חשוב לספר לאנשים שאתה מאושר. הרי מה זה יעזור אם מרגישים
שמחים, מרגישים טוב וערניים - אבל אין מי שיראה את זה.
|
|
|
הזמן הוא אשליה,
וזמן ארוחת
הצהריים- אשליה
כפולה
עמוד שבע עשרה |
|
