|
 143677542
ספר שירי/ רחל
"צריחות שצרחתי נואשת כואבת,
בשעות מצוקה ואובדן.
היו למחרוזת שירים מלבבת,
לספר שירי הלבן.
נגלו חביונות לא גילית לרע,
נחשף החתום בי באש,
ואת תונתו של הלב הקורע
יד כל במנוחה תמשש."
השירים לא מתפרסמים לפי תאריך כתיבתם אלא לפי
היכולת האישית לפרסם אותם.
מי שמכיר/ה את נועה נא לא לציין זאת בתגובות שלך.
(תודה).
אני סולחת? אני לא יודעת כל כך טוב לי עכשיו
|
"אתה ממשיך לחיות במחשבה שככה זה?"
"כן למה יש לי בררה?"
"תמיד יש בררה"
"לא אין בררה לא הייתי משאיר אותך פה"
"נו באמת..."
|
Your presence became my shadow.
And my shadow does no longer exist
|
כועסת על עצמי אולי אפילו מאוכזבת
אבל זה לא אשמתי שאני אוהבת.
|
כשאיבדתי את הרצון להמשיך,
איבדתי את עצמי.
|
אינני רוצה לחשוש שאכנס הבייתה
ואמצא אותך תלוייה באיזה שהיא פינה בבית,
הבית כבר בית קברות של אהבות
הוא לא צריך להיות גם בית קברות של נשמות
|
אהובי תחזור תעשה או תגיד משהו
שיגרום לי לכאוב-שיגרום לי לעבור הלאה.
|
אני רוצה שתחזור להיות בעלה של אישתך,
אך עדיין רוצה להיות בת זוגך.
|
וכשאני רוצה לומר דבר...
שותה, שותה אני את שפיותי
ואז מתקשרת,
אומרת שאני אוהבת,
שאני מתייאשת,
אך לא רוצה לוותר.
וכמובן אומרת לך שאני שתויה
|
אהובי זאת הפעם האחרונה
שנפרד, כי אתה כבר לא תשוב.
|
לא רוצה להסחף להכל
-למעגל של חיים בנאלים, מטריאלסיטים
|
מוקדש לידידי הטוב, שהזכיר לי את החשוב מכל, שעכשיו כלוא בגלל
עמדותיו...- במדינה מתוקנת... אפה שהכח ולא הצדק חזק.
|
שוב נשברת, שוב רוצה (ויודעת שלא) אז רוצה לברוח.
|
מלטפת את עצמי
כבר לא מרגישה
לא מבינה מדוע אני ממשיכה.
הרי אני בוכה
|
כן זהו סוף-הוא לא שמח.
השמחה בא מהסוף.
|
מצטערת שאני מאשימה אותך בכל השריטות וכל הצלקות. אך זה בסדר
הם לא חושבים עלייך רע, אחרי הכל את חתולה.
|
נשארת בוכה על המיטה הריקה
עם ספל קפה שהכנתי לך
|
אתה לא מהסוג שפוגע והנה אתה משאיר את אמא פה בוכה,
משאיר אותי מחכה ומאכזב את בנך.
|
מעשיים חדשים
מתווספים לספר החטאים שלי.
ואני שוב לבד
הופכת להיות אדם זר לעצמי.
|
לאבד משהו שאמור להיות שלך
עם מישהו זר עם מישהו שלא מרצונך.
|
כשאשכח את שהיה.
אז אוכל לעבור הלאה.
|
שוב פוגע בי.
מכה במילים,
בנקודות תורפה.
|
ואתה מנסה להראות לי
את הצלקות שבפנים.
אך מראה לי אותם על גופך.
|
"נותנת לעצמי לבכות, לצעוק ולשתוק.
מאפשרת לעצמי להתפלל לדברים אסורים"
|
חשה נמנום
כנראה שכך זה נגמר
זה לא כל כך נורא
עוד מעט הכל ייגמר
הכאבים בגופי יפסקו.
ומחשבותיי גם כן.
אני נרדמת...
נעלמת
|
אל תאמר שאתה שונא את עצמך, וידעת שכך זה יסתיים.
כי אני אוהבת אותך, ואני יודעת שאמרתי שלא
זה פשוט מסובך.
|
אז אפה את עכשיו?
אפה אני בחייך?
אני רק מישהו שהייתה בדרכך,
עד שבדידותך תעלם?
|
"הפנטזיה של רבים,
זאת אחת הצלקות הראשונות שנוצרו אצלי"
"הפנטזיה של רבים,
היא גם הפנטזיה שלי."
|
ומקבלים אותי איך שאני עכשיו,
בלעדייך לצידי.
|
"שמירת נגיעה אולי הדבר הכי קשה ואולי גם הכי שוה.
שמירת נגיעה ההפך מהרצון של שנינו."
השיר ייתכן שאינו ברור וייתכן שהוא כתוב בצורה רעה שרק אני
מבינה... סליחה פשוט הרגשתי צורך לפרסם את זה.
|
פוחד לגעת בי
פוחד שאפחד פוחד שתכאיב
|
וכל שנה אותי שואלים איך אני רואה את הקשר שלי איתך.
ואני רואה את קשרנו כקשר טרי המתפתח ביוזמתו של אחד אך ללא
הצלחה דועך.
|
זאת הפעם הראשונה שאני לוקחת בידי את ההחלטה לעשות משהו למען
עצמי למען נשמתי. נגשת למגירה ומוציאה את הפתרון לכל בעיותיי
|
"ואני גאה מכלום.
ואומרת לכולם שאני מספיק חזקה."
|
|
|
