|
זה היה סיפורו של אבשלום החולם, סיפור על פחד, אומץ, חטא,
רחמים, אהבה וגמול, כמו החיים עצמם.
ובאשר לחנה, היא חזרה לחנות התבלינים וברבות הימים תלך גם היא
לעולמה ובדיוק כמותה תחליף אותה נכדתה, בחנות אשר עוד דורות
יקשרו בה סיפורים וריחות.
|
אגב זונות, אדם ידידי. דע לך, זונות לב זהב יש להן. תמורת סכום
"סמלי" אתה תהייה אהבת חייהן לארבעים דקות.
|
אחות!!!
מה רצונך ממנה? עזבי אותה לנפשה. יש כאן כאלה הזקוקים לה
יותר.
מה אכפת לך? אני זקוקה! מה כבר בקשתי כוס בירה וקצת הקשבה.
לא משנה. על כל פנים, רציתי לדבר אתך על דבר מה.
דברי, דברי! יש זמן בשפע. רק אל תטרידי את הרחמניה.
|
עזביני את, אין טעם. תשמרי אותו, את הסירופ, למי שיזדקק לו
באמת, לי כבר דבר לא יעזור.
חבל לבזבז תרופות כך סתם על אדם גוסס.
שתה הסירופ ילדי המסכן, שתה!
|
בוקר אפור כמו כל בוקר. האנשים עדיין רדומים, פנים נטולות חיים
עולות אל האוטובוס ותופסות את מיקומם. גם אני כמותם עדיין לא
נעורתי משנתי, ויש לי הרגש כאילו זה הרגע הפלצתי מהפה, כל כך
מסריח שאני נרתע מלדבר עם עצמי במחשבה.
|
אל תקפיצי שדיים מול המראה!
|
והילד ילד גם הוא בריצפה שוכב ישן.
ויש שיכור מנשק צוואר בקבוק,
|
- תרשום לי בבקשה סיגריות קאמל ובקבוק עארק.
- אין בעיה אבאל'ה, אולי תיקח גם מצית. מה איכפת לך תראה איזה
בובה.
- לא תודה גיא, אין צורך.
|
אתה יודע? תמיד חשבתי שמחשבות מאין אלה, יחודיות רק לי. מסתבר
שמה שאתה חושב שיחודי רק לך, יחודי גם להרבה אנשים.
|
אורחים נכבדים, הורים יקרים וגאים, אתם מתבקשים לשמור על סדר!
המשמר, יכתיף את נשקו.
הכתף, שק!
המשמר, ידגל את נשקו.
דגל, שק!
|
אתה בא למכון? אתה יודע קצת כושר.
לא תודה, אני לא שומר.
אז קפוצ'ינו בקפה קפה?
לא. וויסקי בפאב, לפני השינה אצל יוסי יוסי.
|
איי שם. במדבר הלילה,אל תוך הכוככבים, כשלרגליהם אין קרקע
דוהרים כפירים...
|
|
|
הסוד בללכת על
המים הוא לדעת
איפה האבנים |
|
