|
והיא אוותה לספר לו הכל. על הנצח שחי בסערה בתוכה.
|
ואילו את - האדמה הנבערת,
ממלאה פיך בחול, ועדיין אומרת:
|
הם באים אלי שוב. פיתויי-לילה.
פתיתי-שלג ניחתים מלמעלה.
|
|
|
פעם התעלסתי עם
הרמיונה המפתה,
ולמתניה,
אפרודיטה מפפוס,
היתה חגורה
צבעונית, מרוקמת
בכתובת זהב:
"אהב אותי,
ואל תעלב אם אני
שוכבת עם זר."
אסקלפיאדס |
|
