[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה











לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
"לאן הולכים סבא?"
"הולכים לפארק המלכים", ענה והוסיף, "סיפרתי לך פעם למה קוראים
לו כך?"
"מה? סבא? אתה מספר סיפורים מקצועי?" שאלתי וסבא השיב שלא צריך
להיות מספר סיפורים מקצועי כמו אלה שמופיעים בטלוויזיה כדי
לספר סיפור שקשור במשפחה שלך

אתה מבין, אני לא חושב שהסיבה שלך לוותר על המותרות של מחלקה
ראשונה היא העובדה שאתה פטריוט. אני חושב שאתה מפחד ממה שאתה
לא מכיר.

קסידי הביט במספרים של המעלית יורדים עד לאפס ואז יצא אל הגג
להצטרף אל האחרים, "ניוטון!" קרא לעברם והם ענו כמקהלה בפה אחד
"ניוטון!". הם ראו את השימוש בשמו של ניוטון כברכת שלום ככבוד
הראוי למדען שגילה את כוח המשיכה

אני זוכר את הפעם הקודמת שזה קרה , זה היה שלושה ימים אחרי
היום הולדת שלה. הם התווכחו ביניהם מי יהיה זה שיחליט ויתעלמו
ממנה לחלוטין

ארגון שהיווה כבר 15 אחוז מכלל האוכלוסייה עמד בפני שינויים
ומציאות חדשה אחרי סערת רעמים וברקים.

השעה הייתה שעת בוקר מוקדמת ובחוץ נראה כי הכל כרגיל

כל מה שענייו אותו זה הולנד . הוא הקסים אותם בסיפורים שלו ,
על האנשים , על המרחבים הירוקים , על הבחורות היפות ועל עוד
כמה דברים לא חוקיים במקומות אחרים...

הגוון הבהיר של הרצפות היה מלוכלך מהצטברות רבת שנים של אבק
ולכלוך. הקירות היו סדוקים וקיבלו גוון לא ברור, בחלקם מפוחמים
ובחלקם מלאים עובש מרטיבות. השולחנות עם כיסאות הפוכים היו
מכוסים בסדינים לבנים כמו בבית עתיק שעומד למכירה

התיישבתי, התמודדתי, כתבתי! רק הרגיז אותי מכל הסיפור שדווקא
ההשראה לכל העניין הייתה הצרפתי הזה והספר שלו. אני לא אוהב
צרפתים, אף פעם לא אהבתי.
יש דברים שאתה אומר לעצמך שאף פעם לא תעשה ואז אתה מתמודד עם
המציאות, כורח הנסיבות ואין לך ברירה.

נהגי המכוניות שעברו על אותו גשר ברגעים אלו לא היו מודעים למה
שעומד להתרחש, אבל הולכת רגל אחת נעצרה לידו, "חשבתי שאמצא
אותך כאן." הוא הסתובב באיטיות, בחשש שהקול ששמע אכן שייך לה,
"את, מה את עושה כאן?" שאל בזעם.

סביר להניח שהייתי ממשיך ומהרהר באותו יום אם לא הייתה עוברת
שם. היא הבחינה בי והתקרבה אליי. האשימו אותי באופן מתמיד
בציניות ובאדישות, אך כל ניסיונותיי באותו רגע לאמץ את אחת
מהתכונות הלא כל כך חיוביות האלה כשלו

חשבתי על הפעם האחרונה שראיתי אותו. ישבנו מול חוף הים, כמה
ימים אחרי שהם נפרדו. היא הייתה בתקופת המעבר שלה והוא היה
שבור. לא ראיתי אותו מעשן כל כך הרבה לפני זה.

"השעון זה אולי הדבר היחיד שכדאי לך לשים לב אליו במקום הזה".
הצהרה שמיד חייבה הסבר כשהוא הביט בי באופן תמוה. "הזמן פה
עובר יותר מהר מאשר בחוץ, כדי שלא תרגיש שאתה מחכה הרבה, שעות
פה יכולות להיות חודשים ואפילו שנים בחוץ" עניתי.

פעם מילאתי שאלון אישי, כזה שעובר כמכתב שרשרת ונועד על מנת
שמישהו אחר ילמד קצת יותר עליך. אחת השאלות הייתה "מה הדבר
הראשון שאתה חושב עליו כשאתה מתעורר בבוקר?". חשבתי כמה אני
שונא שהיד שלי שהייתה תקועה כל הלילה מתחת לכרית נרדמת ואני לא
יכול להזיז אותה, אבל

בבוקר למחרת מצאתי את עצמי שרועה על חוף ים הרחק מהבית , שוכבת
ליד החבר שלי לשעבר ללא בגדים, עם כאב ראש ורק ניחוש של מה קרה
אתמול בלילה. הרגשתי את ידו הגדולה והרכה מלטפת אותי בעדינות.

את מה שאני עומד לספר לך אני לא זוכר. אני מבין עכשיו שאף אחד
לא זוכר את נסיבות מותו. אתה רק יודע שאתה מת ואין לך שמץ של
מושג איך זה קרה. זה מנגנון הגנה של המערכת. יותר קל לטפל
בנשמות שזה עתה הצטרפו לעולם הבא אם הן אינן נושאות עימן מטען
נפשי טרגי

כל סוף שבוע היינו נוסעים לבקר את סבא והיא תמיד ישבה ושתקה על
המיטה , ראתה אותנו גדלים , הופכים מילדים, לחיילים ולגברים.
הרבה מאוד זמן לא נסעתי לבקר את סבא

המקום היה קטן וצפוף ועשן סיגריות היווה חיץ בין חלקו האחד
לשני

זה נכון מה שאומרים, בשלוש שניות האחרונות לפני המוות כל החיים
שלך חולפים לנגד עיניך ורק אז, כשאתה חווה כמעט שלושה עשורים
בזמן כזה קצר, זה פוגע בך. זאת הייתה טעות, אבל אז זה כבר
מאוחר מדי, הנשמה שלך (בהעדר מונח יותר מתאים שיתאר בדיוק את
המצב הזה) כבר פרחה.

לפעמים מפריע לי חוסר הגיוון בחליפות הלבנות , נכון שיש גם את
הירוקה אבל אני לא לובש אותה יותר , לא מאז אותה פעם

זה היה ליל ירח מלא וקרו לי כבר הרבה דברים מוזרים כך שכל זה
לא הפתיע אותי. ראיתי את הדמות מתרחקת ומדדה לה במורד הסמטה.
יכולתי לנסות לחזור לישון אבל הכאב ברגל היה יותר מדי וחוץ מזה
שהסקרנות שלי גברה עליי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
מצב
senses are fuzzy




בקשר לסלוגן
הקודם:
העולם הוא לא
שטוח


תרומה לבמה





יוצר מס' 1055. בבמה מאז 28/10/00 3:55

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשרון פז
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה