|
אני כואבת אותך,
ואתה אפילו לא חש בכך.
אתה ממשיך בחייך.
עכשיו אתה באיטליה, ואני כאן.
|
והמשורר, באקט של ייאוש
הוא מניח משקולת ניר עבה מעופרת על לוח לבי
|
לפעמים צצים להם רגעי חמימות ואושר,
אך במהירות המסחררת את ראשי
הם חוזרים לעצבות הקבועה,
שהפכה לחלק אינטגרלי ממני.
|
אהובי,
כל מה שאני רוצה הוא,
לבכות על כתפך את כל הדמעות והעצבות הכלואה בי כעת
|
כמה פרצופים מחייכים מביטים בי כעת,
מאושרים לראותי.
|
רוצה לקרר את גופי,
עד שלא אוכל לחוש עוד
בכאב הנורא שמפלח את גופי.
|
|
|
"ונראה לי זה
למה קוראים לזה
בלוז "
ז'אנו אלטון |
|
