|
שרון קורלן
 
ירושלמית ילידת 89 מתולתלת, משתדלת ליהיות אפטימית
למרות שזה לא תמיד הולך.....
והאמת שדוקא כן אוהבת ליחיות.....
אפשר להכריז תחרות על דבר כזה? אפשר?
לא אי אפשר. אבל להשלים עם עובדה כזאת,
זה גם דבר בלתי אפשרי.
ולכן אולי עדיף לחשוב על זה כדבר בעל שינוי,
ולהאבק בזה כל הזמן או אולי ההתמקרות לכאב היא הפתרון?
|
תגעי בי עכשיו, הנה כמו שלימדת אותי, ואילפת במיקצועיות,
אני לא בוכה, אני שומרת, אני לא בורחת אני נשארת.
אוכלת את עצמי מבפנים ביס אחרי ביס.
|
לא את כבר לא שלי.
זה נגמר או מתחיל להגמר...
|
|
|
העולם הוא כמו
מילקשייק של
יטבתה, רק שלא
צריך לנער אותו,
הוא לא בקרטון,
הוא לא טעים אבל
הוא חום עם
ירוק.
פרנואיד בודק
מזון בקפידה |
|
