|
מי יודע איך הזמן רץ?
גם שרון לא יודעת
הוא פשוט חומק בין האצבעות
העולם מסתובב על צירו, דברים משתנים
כל יום הופך אותה לבנאדם אחר...
מה יהיה מחר?
רק אלוהים יודע
כל מה שנשאר זה לקרוא את הרגשות שהונצחו על הנייר.
ומי שישאל את המלאך על מקורו, יקבל משפט אחד כתשובה.
|
הכל התחיל לפני שבועיים, כשנסעתי לבקר את הדודה שלי בחולון.
למרות כל הפחדים והחששות, הגעתי לתחנה המרכזית ועליתי על
האוטובוס. נשארו רק שני מקומות בודדים. התיישבתי לי באחד מהם.
אני לא זוכר למה בחרתי דווקא במושב הזה ולא בשני, כנראה הגורל
הוביל אותי.
|
שתי עיניים כחולות וגדולות מסתכלות בי. ספק מכשפות, ספק תוהות,
ספק לא מבינות, או אולי מנסות להראות שלא אכפת להן מכלום.
|
פתאום הכל מואר. זה קצת מוזר. אחרי שהתרגלתי לחושך וכבר הבנתי
שאין לי מה לחשוש ממי שמסביבי.
|
שלא ידעו, שלא יראו, שלא...
|
זה הכל אני
ואין לאן לברוח
|
עוד לא הבנתי למה הוא בוכה
|
אם לא שמעו לך
אם לא נגעו בך
אל תתני לבדידות בנצח
|
בוקר
פוקחת עיניים
מזיזה ידי לצדדים
|
וכבר נמאס לי כל פעם
לכתוב על האכזבות,
האכזבות ממך.
אני רוצה שלא לסלוח
ולהמשיך,
אבל לא מצליחה.
|
זה כבר כמה לילות שאני לא ישנה
אני מרגישה כאילו הם רודפים אותי
|
זאת אני החדשה, עם קצת אני הישנה...
|
לנסות לחיות עוד קצת קסם עצמי
מעבר לראי
אבל אני יודעת שיש גם את מחר
וצריך לצבור כוחות בשינה
|
ואני לא רוצה ללכת לישון
כי אני מחכה
והגיע הבוקר
ואני מחכה.
|
אל הארכיון האישי (12 יצירות מאורכבות)
|
|
ביקשו ממני לתאר
את עצמי במילה
אחת.
קומיצה מסביר את
המילה
קרדסספוצמדשלץ |
|
