|
היא התהלכה לה בין כל הזרדים. בינהם הרגישה אחרת,
הרגישה מיוחדת. אפילו יפה היא הרגישה, ככה בין כל
הקוצים. היא אהבה ככה, פשוט להיות לבדה. לבדה הייתה
שונה, אף אחד לא הכיר אותה ככה. היא לא נתנה לאף אחד
להכיר אותה. היא הייתה היא עצמה,רק היא ידעה איך,
מיוחדת שכזו.
1987
פתחתי את הדלת בזעם, בתוך החדר עמדו ליאור ויונית מחובקים,
ליאור מנחם את יונית שבוכה בכי תמרורים.
|
הוא היה אהבת חיי. יותר ממנו לא יכלתי לבקש. אהבתי אותו יותר
מאשר את עצמי, סגדתי לו, הערצתי אותו. ידעתי שאשאר איתו לנצח,
שלעולם לא ניפרד, גם עוד הרבה שנים.
|
נורית ישבה במרפסת. היה משהו מוזר בישיבה שלה, היא נראתה מאד
נינוחה. היא נראתה כמו פעם
|
כמו ציפור שבאה ונושקת על כתפי,
באת בשקט תמידי
|
הירח זרח במלוא הדרו
והשמיים היו בשיא יופיים.
|
והוא אוהב אותה
כמו שאף אחד אחר לא אהב אותה.
|
החיים שלי נעלמו עכשיו, היום כבר הכל השתנה. התמוגג כלא היה.
האם טוב יותר? רע יותר? הרכות מלטפת אותי והקוצים חודרים דרכה,
מתיזים את דמי לסביבה. הסביבה סופגת את דמי מכל כיוון, איפה
האהבה?
|
היי.
היי.
את עצובה?
כן .
למה?
החיים כבר לא אוהבים אותי.
|
|
|
מי המלך של
ממלכת הסלוגנין? |
|
