|
super me?
משפט מתוחכם אין לי.
אולי רק העובדה,שהייתי רוצה יותר,אבל בעצם מי לא.
מסתתרת מאחורי הדפים.
אוהבת את הדברים הקטנים.
[המטרה היא להעלות חיוך,ולהיות אמיתי.
מורידה את הקליפה,מתחברת אל עצמי,לא חושבת לא
אומרת,כותבת את המילים שלא יוצאות בקול.]
תהנו.
כשהוא עף בשמיים, קצת קרוב לקרקע,
הוא מסתיר את העננים הכחולים.
עושה צל על כל האדמה והבתים,
מחשיך את העולם
וגורם לי להראות בודדה.
|
זה הרגע שלך ילדה, הרגע לצאת מהקופסא ולהיות מלכת הכיתה.
|
.הנסיעה הזאת היא ארוכה, ואתה חייב להספיק הכל.
במשך כל הזמן הזה, אנשים עוברים ושבים, באים והולכים, נשארים
ועוזבים.
בסוף אתה מתמודד עם הכל לבד.
אף אחד לא מבין שהוא לא מיוחד, כולנו אותו דבר, חיים בעולם
קונפורמיסטי ומנסים להגיד מילים
|
חוף הים.
בהתחלה זה נראה כמו חלום מדהים של זריחה מחייכת
צבעים של ורוד, צהוב ואדום
הרוח נושפת.
|
אין לי שום קשר אלייך יותר חוץ מהעובדה שביזבזתי הרבה זמן
מהתקופה היפה שלי בניסיון להוציא אותך מהראש.
להוציא כל חיידק שלך שנדבק אליי למוח,או יותר נכון ללב באופן
מושלם,מבלי לשקר לעצמי כל הזמן.
|
לא צריכה את הרצון של אף אחד
יש לי את עצמי
לא צריכה לעשות רושם
לא צריכה להיות אחרת
אני צריכה להיות אני.
|
היא נמצאת אצל כל אחד מאיתנו.
עמוק עמוק בלב או סתם בתוך הגוף.
הרבה שונאים אותה, והרוב גם לא אוהבים.
היא באה בלי שום הזמנה.
|
בסופו של דבר כולנו נשתוק.
|
אני מפחדת מכם.
העיניים שלכם... הצבע הזה שבתוכן.
המבטים.
רוצה לראות... בעולם של עיוורים.
|
כולם פה מחזיקים מעמד.
כי המקום הזה, זה המקום האמיתי.
ההתמודדות עם הדברים האמיתיים שצבועים יפה.
ולאט לאט הם דוהים...
פה בעצם מתרחשים החיים... ומה שאחרי.
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
"הלעיטיני נא מן
הכתום הכתום
הזה"
עשיו ליעקב
בגרסת במה |
|
