|
אנשים חושבים שהם מכירים אותה,
ואנשים מנסים להגדיר אותה.
אבל שהיא קמה בבוקר ומסתכלת על עצמה,
היא רואה אותה, והיא יודעת שזו היא.
אין לה הגדרה..
אמנות..או נמות..
חופרת..סנילית...
בכל זאת.
יש פה ילדה מאושרת..
תעזבו אותי שטויות, עזבו אותי מאהבות.
טוב לי ככה. להיות אני.
"המבט שלהם ,מפחיד,בוחן,עמוק,
הם יושבים, ומקשיבים לשקט.."
|
הנוף שאני רואה...
עמק שחור ומסביב הרי שתיקה...
|
הוא מסתכל, ושותק.
אני מרגישה את עצמי מתמלאת.
|
כשאמרת שאתה אוהב אותי, אהבת גם אותה...
כשנישקת אותי נשיקה רכה, בשפתיים חמות,
הנשיקה שלי... הייתה גם שלה...
|
"תקרא ספרים, תבזבז, תעשן את החיים.
תחיה,תנשום,תאהב,תבכה,
ותנפה אנשים משעממים."
|
מה אומרים על כוכבים נופלים,
האם באמת החלומות מתגשמים....
|
כמו שאלוהים נתן..
הוא גם לקח.
|
אולי אני בנאדם שחושב הרבה.
כן... בכל נושא איך שהוא תמיד אני אנתח ואחשוב,
למרות שזה נוגד את הספונטניות שבי,
אני לא רואה בזה שום קשר מיוחד...
לחשוב זה לחשוב, ולהיות ספונטני... זה להיות ספונטני.
הרי גם לפני שאתה עושה משהו ספונטני, אתה בעצם חושב על זה.
|
i feel pain'
i feel that you stuck in my heart..
i cant think, or cant tuch..
|
חשבתי שאתה מושלם..
כנראה שטעיתי
|
היא, היא עדיין שם,
היו ימים שעטפה יותר,
היו ימים שפחות.
אך תמיד נמצאת שם
כחלק ממך.
|
"השפתיים המושכות,
העיניים עצומות,
והבכי..."
|
והיית שם בשבילי, וניסית לעזור...
אבל הנשמה שלי ברחה, היא לא תחזור.
|
"וכשיום אחד אלך,
אזכור אותך.
כמו תמונה פסטורלית בראש..."
|
סבלתי,התייאשתי,התרוקנתי,בכיתי,אולי עדיף לשכוח...,זה
כישלון...
|
"תעזבי, גם ככה אני רגיל שעוזבים אותי.."
אצלך זה כמו עסקת חבילה, או הכל או כלום..
לא הבנת מה אני מרגישה..
|
עומדת על הצוק, וחייה עוברים בשניה.
עומדת על הצוק, ובוכה.
|
אדון
לפני שאתה הולך
עצור
תחשוב לרגע
אולי עדיף שתשאר
טוב אולי לא...
|
להתכופף,
להרגיש את האדמה.
לצלול לשקט.
|
ילד תמים, שחי באופוריה...
ילד עצוב... בודד
|
ועכשיו אני.
פה.
בוכה.
מתרוקנת מאהבה
ומתמלאת בעצב
|
ילדה מותשת בשדה גדול,
ליבך קר.
ואת מאמינה, אולי יחזור מחר.
האשלייה כמו עלה, המחכה לשלכת.
ואת כמו העלה, מחכה ללכת...
|
בילבלת, הטרפת, שיגעת, רצית, ויתרת, ברחת, חזרת...
אבל הגיע הזמן שאני אשים לזה סוף...
רק עכשיו אני מבינה שאני מאוהבת...
|
"עיניים, מה הן אומרות..."
|
היה לי בחור...
אחד שאהב, רק חבל שאת עצמו יותר.
|
והחיוך שלך...
שחייך אליי...
ואני, שידרתי תמימות...
כמו שלא שידרתי בחיים...
או כמו שאתה אומר, "פרי אסור"...
|
והדמעות פשוט זולגות...
החיוך נמחק,
האושר נעלם... כמו הרוח.
והייאוש הלך-ושב.
|
הם אומרים שהם שהכוכבים זה רק תרוץ,
לקיום של עולם שלא באמת קיים.
|
מחשבות, שזורמות לכיוונים שונים,
גם אלף חיצים לא יוכלו להוביל לדרך הנכונה.
מסתבכת, בדרכים אפלות, שמובילות לפסטיבל הייאוש.
מבינה, שזאת רק אהבה...
|
|
|
אני רץ לכנסת
אחד מהאצנים
הדפוקים בדרך
רופין מתגינן
ממבתי התוהה |
|
