|
מחפשת את המוזה...
אני לא יודע אם לספר לה בכלל על זה שאני עדיין בתול, שלא תברח
לי, ההזדמנות האחרונה שנשארה לי.
|
אמרו שהלב שלה התפוצץ. כמו שבלון פשוט מתפוצץ.
|
שישי, 6:28, מסתכל עליי במבט שואל... כאילו כדי לקבל אישור
להמשיך.
שבריר שנייה של היסוס.
|
איך זה שאליי את לא חוזרת,
כבר לא צוחקת בגללי
ולא בוכה
איתי את עצובה
איתו חייכת.
|
מצטערת ששיקרתי לך
ומודה לך שאף פעם לא חסכת ממני את האמת
|
כוכב אחד שזרח כמו אלפים
כוכב שנכבה אי שם בעננים.
|
אז מחר כשהיא תחזור, או בהמשך השבוע, אני ישר אזיין אותה. מבלי
לשמוע שום הסבר להיעלמות שלה. לא מעניין אותי. הכול שקרים.
|
היא התמסרה לכל מגע שלי בקלות ממכרת.אני רוצה אותה עכשיו.היא
הסתובבה אליי, התקרבה עם שפתיה העסיסיות אל שפתיי ונשכה אותן
קלות.
תוך 5 שניות היינו בלי בגדים, שוב חשבתי על שרי, אבל אם אנחנו
כבר ערומים, החטא נעשה, אפשר להפסיק אותו עכשיו או ליהנות ממנו
עד הסוף
|
לראות את היד שלך מתקרבת לכיוון שלי, זה כבר הגביר את פעימות
הלב. המחשבות תמיד יותר מהירות מהמעשה...
|
משחרר את הכדור, היא נופלת כל כך מהר... כל כך הרבה דברים רצים
לי בראש... פתאום אני קולט מה עשיתי... מדהים כמה דברים יכולים
להשתנות תוך שנייה אחת... כל הפחד שהיה, נעלם. אבל אותו החליפו
המון דברים אחרים, בעיקר שנאה עצמית... בשנייה הזו הבנתי,
שרצחתי לא רק אות
|
סצנות חזקות וקשות, שמזכירות סיפורים מהעבר... חלקן מזכירות גם
סיפורים עלייך. איתך.
והנה מתחילה לרדת לה דמעה ראשונה, על אף שטענתי, שאני לא
מסוגלת לבכות ליד אף אחד... בייחוד לא באולם שמלא אנשים.
|
|
|
נמאס לבהות
מצמוצים הגיעו
עפיפון אנושי |
|
