|
"במחוזות האלה הרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב
למזרח...
ומזה ומזה למסילות-הברזל משתרעים במחוזות האלה
מרחבים עצומים של מדבר - סארי-אוזקי, או הסארוזק,
הערבות הצהובות התיכונות.
במחוזות האלה נמדד כל מרחק בזיקתו למסילת-הברזל, כמו
ממין קו גריניץ.
והרכבות נוסעות ממזרח למערב וממערב למזרח..."
כמרגלת בשדות האש אתהלך
אעמוד מול שומר כל שער
אפרוץ בריחים
לא אשקוט עד שלא אמצא את השביל שנגזל ממני!!!
|
באותו היום
בו אדע את האושר
הו אז,
אטלס
|
יצור חי ואילם
לבדו מחזק את הרוח
ומלך אחר
כבר בשמן משוח
|
כל זאת אגלה
באשמורת אחרונה של ליל
תחת סוכת עצים סוככים דמותי הנסתרת
כי שלא כמותם,
אני בבית כלאיים,
כמהה להכרה הנכספת.
|
ואותם מרוקני רגש ועיניים
מאין יתמלאו זהר ודם?
כי באר לאנושיות
לא נוצרה בגן עדן
|
גבורתי המנחמת
כוח שאבת ממני
השארת אותי עירומה, עומדת.
יהל הירח שלי
|
שפל אתה
ולתהומות השאול הורדת נשמתי
וכאורידיקה,
אותירך ללא סימני דרך
כי הבטת לאחור
|
ומה לי ולך -
המילה הנשגבת
אותך אמלמל מתוך סהרוריותי בעת ליל
|
וזה אשר את קולו לא הכירה
יבקש מעבדתו
כי תקסום קסמיה
ולא יבין שלא בנקל עושה זאת היא
|
איך זחלנו בשדות קוצים
ויצאנו ללא שריטה
רטובים עד לשד עצמותינו
קפצנו לנו בין תחושה לתחושה
|
בראש מורם
ובגאון
עברנו ליד כסאו של אלוהים
|
וכל אותם חיצים
אשר חודם יורעל באלו שידעתי
ייורטו אל אוויר עכור
אשר בו
חזיתי
במותי שלי.
|
כל הווייתי לך קוראת
עם זריחת כל ירח
לבוא חרש אל יצועי
|
סבל תהומי וכאב שלא ייאמן בכל גופי
רק את עצמי בחזרה אבקש, רק את עצמי
ולא אחזור אליי
ועומדת אני על סף אבדון
|
מזדחלת וקושרת גפיי
אני פוקחת עין וקופאת
חופרת בתוכי ומוציאה מעיי
אני מתעלפת
|
האם האפלה
שצפה ושקעה כל ימיי
האם האפלה
שקברתי במעמקיי
|
שובי אליי נמפה יקרה
שובי אליי על זהב תלתלייך
חזרי לזרעותיי אהובה
חזרי אל מילותייך
|
ונהר דמים בעירי
ושריפות ענק
ותפילות נשמעות
|
עד מתי
רשעים יעלוזו בלבבות העלמות?
עד מתי
דמעותיהן יגרו על צווארן הרך?
|
והרחקתי מן האור שהוא לי
מן השמש הקמלה
שבתי אליו
וסערו הגלים
|
וכעת
משאבדתי שוב באותו הגן,
אשב לי תחת אותו עץ רעוע...
ממתינה לנפילתי הקבועה
וקוראת לך בקול צרוד
ציפור הישועה.
|
שובי אליי מנדודייך יקירתי
ופלי על אדמתי
כי רעית די בשדות זרים
ואת החופש אשר נתתיך
אשיב אליי ואכלאהו
כי ראית די
|
הוצאת את צוף אהבתי הכמוס
שדבוק הוא בין אצבעותיי
הובילתני אל תוך תהום השכחה
החזרת לי את חיי האמת
את המלנכוליה הגואה
|
ואבדתי בתוך החול לבלי שוב
כך חלמתי
והפקרת אותי למאכל הים
ואת דבר אהבתי אלייך
כך שכחתי
|
כי זו היא יורשת ממלכתי
והשרביט בהחלט הוא לה
ואשב ואמתין לשובה
נקיית כפיים
ואקבלה בתהלוכות ראווה
|
|
|
את/ה חטאת
ועכשיו עלייך
להענש! |
|
