|
סתם עוד עמבה.
לאחר ארבע שנים, צמחה והשתבחה העמבה, גידלה קצת אופי
וכוח רוח, למדה דבר או שבע על החיים, וחזרה לספר לכם
הכל על זה...
זהירות! העמבה מכה שנית והיא כתומה מתמיד.
גבירותי ורבותי, אנשים נכבדים
שבו נא בנחת, חשבו על החיים.
|
האיש האפל חוזר כל לילה לחדרי, אני מרגיש אותו, הוא מרעיד את
כל גופי, כמו מכת חשמל מזויינת. "תיקח פטיש ותנפץ לעצמך את
הגולגולת" הוא אומר, ואני נלחם, אומר לו שילך, שלא יחזור. "למה
לך לחיות? בוא איתי, אני לעולם לא אנטוש אותך!" הוא מנסה. ואני
יודע שהוא לא משקר
|
כמה שאני אוהבת את הסרטים עם הסוף השמח.
|
רחמים עצמיים... איכס, אני שונאת שזה קורה לי.
|
כשתרגיש את חייך הופכים לזיכרון, מתפזר, בחלל.
כשאתה חווה את הסוף, מרפה
אבל שורד,
אתה, נולד, מחדש.
|
מפחיד אותי לחשוב שאני אי פעם אחזור להיות איתך.
מעצבן אותי שאני בכלל עדיין חושבת עליך
|
כבר קראו לי בהרבה כינויים, מהרע למגעיל, מהגרוע ליותר גרוע,
ומהכי גרוע לאישה. אבל עמבה?! ממש מעליב, אף אחד לא אוהב עמבה,
זה כתום ומסריח, הורס את כל מה שנוגע בו.
|
|
|
הסלוגן עשה את
שלו
הסלוגן יכול
ללכת.
בוליביה. |
|
