|
dagsha
שתצניע השמש את אורה, שיסור מעיניי
שינוע העפר מהארץ, שתעלם מתחתיי
|
הרוע לעמוד על רגל אחת, ולחבק.
הכעס לשים עצמו בצד, ולסלוח.
|
תלך המילה ולא תחזור
יאבד החיוך ההוא הטוב
התשוקה שהיתה בכל נים ונפש
תתעמעם, אם תהיה עוד,
|
מאיפה בא הכאב
את שואלת ירח וכוכבים
כי השינה שוב נעלמת
|
ולו הזמן לא היה מאחר
ויכולתי את ההיגיון להשתיק
הייתי שומעת את הרגע שואל:
"האם הייתי מספיק?"
|
|
|
שיוויון =
רצח!
פרובוקטור. |
|
