[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שני זאנגדה
אין הערה.
אין קרדיט.
רק אני.

ICQ 163089154 163089154
אל היוצרים המוערכים על ידי שני זאנגדה

-
In the rays of the sun
I am longing for the darkness.
-




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
הוא עוטף את כולי, מחבק אותי כל כך חזק שאני מרגישה את ליבו.
ראשי צמוד לחזהו והוא מרחיק אותי לרגע ומסתכל בעיניי. "אין לך
מה לדאוג יותר" הוא אמר. "תמיד אהיה פה. תמיד".

אתמול בלילה יצאתי למרפסת הקטנה שלי לסיגריה... ברגע שפתחתי את
החלון הקור היכה בי. אני שונאת את החורף... הרי הוא הוליד
אותי.

יואב נולד עם חיוך.

זכרונות
אני נמצאת בקניון אלמוני עם אבא שלי בגיל העדין של 5. ידו
הענקית לופתת כמעט את כל זרועי, ובעצם את כולי. החום וההגנה
האבהי שלו עוטף אותי ואני מרגישה כמו אפרוח הישן בביצה.

היפרדות
"אז יש משהו, שאם אני אעשה אותו אז אני ארגיש יותר טוב בעתיד
וזה לטובתי," והמשיך את הקו הדימיוני לכיוונו. "אבל אני פוחד
לעשות את זה, כי יש משהו מאחורי זה..." וצייר עיגול מאחורי
איפה שהתחיל, צייר אותו רחוק רחוק לכיוון שלי. מולי.


לרשימת יצירות השירה החדשות
עידנים של חושך

רואה אדם חופשי

מחכה שיתעורר.

Deep in a dark place long forgotten,
a bloom occurs.

יחסים
in this house you've built me
there are too many windows

מצב
דוקא כאן? דוקא עכשיו?
עם כל האנשים האלו מסביב?

הרגשה מוכרת ומתוקה מארץ רחוקה עולה בי,
עם קמצוץ של סלידה מרירה.

מינימליסטי
שוכבת שם
ואני
אלה

אותו ספסל,
אותם שמיים אפלים,
אותו מקום,
בדיוק שנה.

על מה חשבת כשנעלת אותי בחלומות?
אולי על המחר המופקר שלך.

ייסורים
היום התחלתי להבין את זה.

משהו נולד בתוכי

משום מה רציתי דווקא אותך. לא יודעת למה.
משום מה - שום דבר כבר לא שינה.

כשחיבקת אותי היית אח המחבק אחותו.

רוצה ליפול
רוצה לצלול
רוצה לשחות בעינייך.

ואם פתאום ביום בהיר תחליט
כי לא תישאני יותר

געגוע
כשאני שוכבת כאן בשק שינה
על הרצפה הקשה אני נזכרת בסבא שלי.
אומרים שמיטה קשה זה בריא לגב,
זה למה לישון על האדמה כל כך מכאיב לגב שלי?

יחסים
הבדידות שלי אוהבת אותך.

גם אם היית מסיים את זה יפה, עם מסור חשמלי,
או לחילופין, לקרוע את ליבי עם ביטויים מלטפים.

והלב נמלא עד גבולותיו.

רואה, נדלקת.
שותקת, מדברת.
מסמיקה, צוחקת.
מקשיבה, נקשרת.

קובץ שירים
יושבת שבעה על האהבה שלנו.
כמו על ישות שהכרתי

תברח, ילד. תברח.
כי ליבי שחור כמו ריאותיי.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
נדמה שהמזלג מכה בקערה בקול חזק מן הרגיל... כל מכה שלו עם
הקערה נשמעת כצווחה קטנה... מוזר.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
בוקר טוב.
מי אמר את זה?
העיניים מסרבות להפקח, או אולי זאת אני שמסרבת לפקוח אותם.

אני הולכת קדימה, ומולי אני רואה דם זורם לאט-לאט במעלה
המדרגות. אני מנסה לעלות מבלי לדרוך עליו... מי יודע - אולי זה
כואב לו.

אני רוצה שתרשים אותי ותגרום לי לרצות אותך, בכל פעם שתופיע
בחיי, במחשבותי ובחלומותי. מה כל כך קשה בזה? אני רוצה שתבין
אותי. לא תנסה להבין... תבין. אני לא יכולה להסביר לך אותי,
אתה צריך פשוט להבין. למה לעזאזל זה כל כך קשה לך?! אני רוצה
שתאהב. שכל חלק ממך שנ

מתוך העצב המוכר נולד באפלה רגש חדש, קטנטן ודוקר.

"תשמעי, אני חייב להגיד לך... לא נראה לי שזה הולך."

רוצה לחנוק את האדם שמולי.
לפתוח לו את הפנים בחתכים.
להעניש.
לגאול.

צעד ועוד צעד, הקור חודר דרך המעיל. ומתפשט.
צעד ועוד צעד, דרך הגשם, דרך הסערה, דרך החושך.




אין שכל אין
דאגות


תרומה לבמה





יוצר מס' 28018. בבמה מאז 9/11/03 3:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשני זאנגדה
© 1998-2021 זכויות שמורות לבמה חדשה