|
צעדים קטנים מלאי רגשות אשם עושים דרכם למטבח - אני יודעת כי
הכנתי לו את המרק האהוב עליו. המכסה נפתח ומונח על השיש. כף
נוגעת במרק הפושר, אני שומעת שפתיים שואבות מים. עוד כף.
ועוד... הוא אוכל מהסיר. מבויש מכדי לקחת צלחת ולחמם. אני
מחייכת לי.
ניצחונות
|
היא הלכה באיטיות לאורך השביל הצהוב, תיק קטן מקושט פייטים היא
אוחזת בידיה המטופחות מהן מנצנצות ציפורניי החתול שלה, אדום
בוהק ומושך תשומת לב. רגל ימין לפנים ושמאל לאחור והן מתחלפות
בקצב מונוטוני. אין לה דאגות זו היא עם עצמה, עם תיקה
וציפורניה ומגפייה
|
אני מסתכלת במראה, כבר לא כל כך מזהה אותי. מביטה בי מישהי
שהיא לא אני - עיניה עייפות ומזוגגות, צבעה בהיר וחיוור היא
נטולת שמחה והיא בוהה בי בבעתה, כאילו זה עתה התעוררה מחלום -
איננה מוכנה לקבל את המציאות שנגזרת עליה!
|
אני מסתכלת במראה, כבר לא כל כך מזהה אותי. מביטה בי מישהי
שהיא לא אני - עיניה עייפות ומזוגגות, צבעה בהיר וחיוור, היא
נטולת שמחה והיא בוהה בי בבעתה, כאילו זה עתה התעוררה מחלום -
איננה מוכנה לקבל את המציאות שנגזרת עליה!
|
|
|
