|
 
Yes
ישבנו אני ושתי השותפות שלי בחדר שלנו. חדר ארוך וצר, מכוער
להפליא ומלא באבק. חשבנו מה נעשה ליום ההולדת של אחיה הקטן של
נועם. "נשכור איזה מועדון, איזה חדר כזה, נקשט אותו, נזמין
אנשים ונביא את בועז שיעשה מוזיקה. מה רע?", נועם שאלה.
|
אני דמות ליום שלם ואני אוהב את זה. אם אני רוצה, אני יכול גם
להשאר שקוף.
אח... אח... אח...
אין מה לעשות, אני כבר רגיל!!!
|
פעם, מזמן, לפני הרבה שנים, בתוך מבנה עצום מלבני ולבן מואר
באלפי אורות ניאון שהאירו את המקום באור של קור וציניות,
באמצעיתה של קרחת יער גדולה ומבודדת בה נראה כי הזמן עוד רגע
ונרדם מרוב חוסר מעש, נולדו החטאים הקטנים. והם היו חמודים
וקטנים ורכים כל כך ולא היה
|
אנחנו יושבים בבית קפה. צהרי יום שישי והכול פה שקט. הוא שותה
קולה ואוכל סלט עם רוטב ויניגרט. יושב ואוכל, ואוכל בלי
להפסיק. כל פעם מבקש מהמלצר עוד מנה של רוטב ירוק.
|
כל פעם שהייתי נכנס לחדר של ענת הייתי רק חושב על דרך לברוח
משם. בגיל 10 שברתי את שתי הרגליים כשקפצתי מהחלון שמיים שלה.
|
"אנחנו לא יכולים להתחתן, יאיר". כן. כן. איזה כיף. "אין לי
מזל איתך. אתה כל הזמן מאבד לי ילדים. אני לא יכולה לקחת את
הסיכון" כמה זמן שרציתי לעשות את זה.
|
בדמעות שחורות היא עומדת מולם
ואומרת מוכן עם הראש המורם
היא ניצבת בודדת אך לא בודדה
כי העצב תמיד מייצב עמידה.
|
זה לא קל וזה גם לא קשה
פשוט לצאת מהמוח הזה
שהכול בו נרשם ונחרט בו הכול
אני לא רוצה אבל אני גם לא יכול
|
"יש מונית לשמיים"!
אמרתי למישהו שזה הכי טוב
בשביל מי שמחפש לעזוב...
|
מחקתי אותי לעולם
עמדתי לבד מול כוח
וראיתי ים
ושאבתי ממנו לבד
|
והלבנה כבר מתפרקת לפיסות
כשכל פיסה מסמלת
ילד חדש.
ממש כמו אתמול
יש אמא מאושרת ואבא מסופק.
|
מן השמש. מן היום. מן הלילה. אני עייפה רק מלנסות להרדם. אני
עייפה בבוקר, עייפה בצהריים, עייפה בערב וערה בליל. נמאס לי
מצבע הלק שעל ציפורני רגליי, מקטנותם הבלתי פוסקת של ציפורני
ידיי. נמאס לי לעזור בתיאטרון. נמאס לי מבוקסי, נמאס לי מאילן
|
ובחלום הושיטה האני שבחלום את ידה אל הבועה ובתנועה ארוכה מתחה
אליה אצבעות, וזו התפוצצה בקול של "פלופ" רך ונמוגה. ברכות.
|
בחתונה שלנו עתליה לא הייתה. אחרי חודשיים של חיפושים מי
שהתייאשה זו אני, ויאיר סחב אותי חזרה לארץ. התקשרתי אל אבא
שלה וסיפרתי לו שאין לי בעצם מושג לאן נעלמה לו הילדה.
|
|
|
אמא הכריחה אותי
ללמוד קראטה-
ונהייתי
מונגולואיד
ברוס-לי |
|
