|
אני ערבי של סטיגמה ותיקה
אשתי כל היום ילדים מניקה
מכינה לנו אוכל, כביסה וניקיון
ועושה לי קפה שחור שיגעון
|
מילים. מה הן אומרות
למה הכוונה? בשאלות
בוחר מה להגיד
חושב על מה לחשוב
|
משחקי ילדות פזורים סביב חדרך
ובין כל השמיכות והכרים על המיטה
שוכנת נשמתך עליי היא מביטה
צוחקת ושואלת לאן אני ממשיך מכאן
|
יש מוסיקה מתוך הרדיו בסלון,
הם לא ייתנו לנו היום לנוח.
הוא לא ייתן יותר לחזור לישון,
הוא מנסה רק לשפר מצב הרוח
|
והמדבר שותק סובל את החימה
רק הוא שומע בין השמים לאדמה
מכל השבט משפחה אחת שרדה
כי את כולם האדמה כבר שדדה
|
תן לנו חכמה שנוכל לחשוב על אחרים
וסובלנות תן לנו שנהיה גם חברים
ונדיבות בלב אנו מבקשים
שנוכל לעזור לאלו שמתקשים
|
עם חלוף הימים עת הכל כבר מצהיב
וילדים שהפכו להורים
זכרונות כואבים ושמחים
מכסים את דפיו של הזמן
|
רק רציתי להיות איתך לנצח
אבל הנצח כבר היה שם לפני
|
אם היינו רוצים, אז היינו מקבלים
אם היינו חולמים, אז היינו מגשימים
אם היינו מדברים, אז היינו מבינים
אם היינו מרחמים, אז היינו עוזרים
|
גבר מכה את אישתו ככה סתם
מרוב אלימות, המוח נסתם
נשים מוכות נמצאות במקלט
הילדים הולכים לבית ספר לאט
|
בצד אחד הולכים אבות להתפוצץ בזעם
עם חגורות הנפץ כי לחיים אין טעם
ושם בצד שני הולכים להם אבות
כי אוטובוס שם התפוצץ בלהבות
|
לא רוצה להיות לעבד
לחיי האהבה.
רק רוצה להיות שלך
ברגעי שלווה.
|
איך געגוע חורץ את נשמתי
אני רוצה אותך כאן לידי
וכל דבר מעיר לי ברשעות הלב
מתעורר בבוקר כולי כואב
|
"כפיים!", צורחים הרמקולים סביב ברוב יאוש
והקהל יושב על מקומו דבוק אל הכסא נחוש
שירים עם מנגינה דוחה ומעצבנת
והמילים בלילה של פואטיקה של מובנת
|
ימים חלפו ואת אינך
הבית ריק וחסרה דמותך
שעון הקיר עמד מלכת
והעצים לבשו שלכת
|
ואי אפשר ללכוד שום רגע
רק להרוג אותו כמו פרפר
כי התמונות שבאלבום
הם כמו גוויה מודבקת על נייר
|
אין לי מילים וכבר אין לי אוויר
וקולי הצרוד נשמע בכל העיר
רוצה להתעורר מחלום הבלהות
רוצה בזרועותייך להיות
|
ובלילות החשוכים את מאירה אותי
כמו קרן אור חודרת לליבי
בתוך הכאוס שחונק גרוני
את מאירה את יגוני
|
לפני שאת הולכת
השאירי לי מזכרת
מזכרת מפנייך
מזוהר שפתותייך
לפני שאת פונה
|
לא מנסה להתחבא, רק נזהר
שומר על מה שממני עוד נשאר
מחזיק אצלי קבצים של זכרונות
קולות ריחות קטעי תמונות
|
הייתי בא אלייך בלילות
נכנס למיטתך נכרך סביבך
הייתי בא אלייך בלי שאלות
נשאר לשבת על סיפך
|
לעמלים בבוקר היא
לישנים בערב גם
גדולה, חמה וצהובה
כה רחוקה ואהובה
|
שניים מחזיקים ידיים
ומסתכלים לעבר השקיעה
כמו תמונה ישנה מתוך
לוח השנה
|
דמעותיו של עוד כינור בודד
ומעליו נוגה פסנתר בצליל כבד
ביחד הם שרים את הפרידה
הלילה את תשארי פה בודדה
|
ממש כמו כל שנה עם בוא החום
כולם כבר מתחילים לשיר ולדבר שלום
כן כן כמו אותו המוקי, עם המילים
הרעיונות, התוכניות - הם מתחילים
|
שתיקתך היא רועמת כרעם
באזני מהדהדת בזעם
ומבט שאומר כל דבר בלי מילה
בשתיקותייך לא תהיה שאלה
|
|
|
אמא הכריחה אותי
ללמוד קראטה-
ונהייתי
מונגולואיד
ברוס-לי |
|
