|
את חיי הקדשתי לך,
נערה יפת תואר,
כמה שאני אוהב אותך, את חיי הקדשתי לך.
|
בעת החשיכה, שכולם בחלומם תקועים, אני ער, ממשיך לערער.
האם אותי היא שכחה? המרחק בינינו מפריד, אני חושב ומערער, עולה
בי הרצון לקרוע איזה וריד.
|
בלילה בחצות לפני השינה נועץ מבטים לתקרה משתוקק לאהבה שמזמן
נגמרה.
|
מיותר לחשוב עליך, אחשוב על האופק, על העתיד,
|
תבחיני בין שמחה לעצב,
בן שנאה לאהבה
|
החלומות מגלים עולם אחר,
ים של תקוות משאיר מאחור את האכזבות
|
שם לזה קץ, המחשבות מתחילות להתפורר.
מי המפגר שהמציא את המשפט.
זהו, לי זה כבר לא אכפת
|
דברי אלי כאילו אין מחר,
דברי אלי כאילו העולם נגמר
|
וכשנשמעות הדפיקות בדלת
מה כבר אפשר לבקש? שזוהי טעות בזיהוי.
|
|
|
אני תמיד אוהבת
להכנס לדף
האחורי ולקרוא
בדיחות על השואה
ולספר אח"כ
לחברים שלי.
למשל, "איזה
אוכל היו אוכלים
בשואה?
שניצולים!"
או "מה זה ילד
בשואה? ילדון.
מה זה סבא
בשואה? סבון!"
ובעוד הם
מתגלגלים מצחוק
על הרצפה אני
לוקחת את כל
הקרדיט לעצמי... |
|
