|
הלילה אני נרדמת עם בחור שלא אכיר
עוצמת את העיניים. נושמת קצת אוויר
מנסה לא לחשוב - לא יכולה
|
ביום שעזבת את הבית
הכל נשאר אותו הדבר
הרוח נשבה מחוץ לחלון
החתול ברח והתחבא בארון
|
כשבגד נפרם מתקנים אותו בחוט
משחילים מחט ותופרים בזהירות
כשנייר נקרע זה ממש פשוט
לוקחים נייר דבק ומדביקים במהירות
|
אתה שוכן בצללים
עורב בדממה
בשם לא אקרא לך
אין אוויר, נשימה
|
ולבי התכווץ ואתה רעדת כולך
הזמן עצר מלכת
רציתי את כולך
|
אני נודדת במחשבותיי לזמנים
שהפרידו בינינו רק הרים שקופים
מוקפים בשמיים תכולים
|
אם הייתי אפר
אתה האש שלי
אם הייתי עפר
אתה זה שדורך עלי
|
אהבה זו לא מילה שאני זוכרת
ציירתי לי מסגרת
וציירתי בה תמונה
וצבעתי בוורוד ויצא לי רק אפור
|
לפני שתבוא שתבוא היום
אמחק כל מחשבה טמאה
כי אני רוצה להיות תמימה עבורך
|
אתה מטנף את הנשמה
ומלכלך לי את החיים
|
לא ידעתי שאפשר לאהוב
בעצמה כה רבה
עד שנאהבתי על ידך
וכל נשיקותיי - שלך הן
|
ביום שפנית והלכת
אני פניתי לבכות בכי מר
|
התחושה שלך נותרה על הסדינים הלבנים
זיכרון מתוק ממך
אתה לא כאן
|
והוא ראה ישר לתוך נשמתי
והים געש
והגשם שטף
הוא היה שם איתי גם כשהייתי לבד
|
זה לא עובר
וזה מתחת לעור
זה חודר...
|
לא נותר בתוכי דבר בשבילך
לא נותר בי שום רגש וגם לא שום תחושה
נותר כאן רק הד של משהו שפעם,
היה שייך לך
|
שתיקתי הרועמת
נשמעה יותר מכל זעקה
מבט כבוי בעיניך
התחינה שבשתיקה
|
לפני שנים רבות
מעבר להרים וגבעות
חיה נסיכה
ממש כמו באגדות
|
ביום שירדתי לאילת השעון שלי עצר.
ארזתי את התיק הגדול ודחסתי בו את מעט הדברים שעוד אמרו לי
משהו במקום הזה.
|
|
|
אני זוכר את
הסלוגן הראשון
שלי, כאלו זה
היה אתמול,
חזרתי משדה הקרב
וראיתי מלבנים
עם משפטים
סתומים על הבמה,
ההתרגשות שאחזה
בי שלחצתי על
שלח לחמך,
וההפתעה המוחלטת
שסלוגני אושר.
כיום אני אזרח,
וסלוגני מילאו
את הבמה ככוכבים
אשר על שפת הים,
ועדיין אין לי
מושג מה זה
חרפרשץ
חצי תימני |
|
