|
 162399046
הכל אפשרי בחיים
שוב חוזרת לאבן ההיא
שוב חוזרת ושרה לך שיר
שוב חוזרת לספר לך על חיי
שוב חוזרת ואת לא שם
|
מנסה להילחם
מנסה לא לחשוב
רוצה שלא תבין
רוצה שלא תדע
|
פתאום זה בא
בלי שום אזהרה
הרגשה כזאת
די מוזרה
קשה להגדיר
קשה להבין
הייתכן שהגעת?
האם את אהבה?
|
הדיכאון משתלט
והנפש יבשה
והכל מתגמד
מול אמת כה רעה
|
אוהבת ולא רוצה לאמר
חושבת ולא רוצה לספר
מתגעגעת וקשה להבין כמה
ורוצה אותך...
|
החלטתי לשכוח
החלטתי להדחיק
החלטתי לעצור את הכאב
ולא רוצה אותך יותר
|
אני לא אוהבת את עצמי
כבר 11 שנה
אני בקושי מביטה במראה
כבר 11 שנה
|
הוצאת אותי מכל איזון נפשי
הובלת אותי לעולם לא מוחשי
הדמעות לא יורדות
הכאב לא מובן
|
לא רוצה יותר כאב
לא רוצה יותר שקרים
רוצה את מה שמחכה לי
במקום אחר, שקט, בלי "אלוהים"
|
אך אני אעצור את הכאב לבדי
גם אם אלוהים לא יהיה איתי
אני מרגישה שננטשתי על ידיך, אלוהים
ושכבר לא אכפת לך, מה קורה לי בחיים
|
החיים הם אשליה אחת גדולה
השמחה היא אשליה
האושר, הטוב, הכל אשליה
|
אמרו לי שאתה לא יודע לתת אהבה
שאתה יודע רק לקבל
אבל רציתי לא להאמין
רוצה לא להאמין
|
3 שנים בדיוק היום
היא צנחה ואני אז הבנתי
שלעולם לא תחזור
|
אוהבת אותך
לא מוכנה לוותר
כשאוחזת בידך
לא יכולה לשחרר
כשמחבקת אותך
לא רוצה שייגמר
|
שקועה בבועה
לא מצליחה לצאת
העולם במעומעם
נראה מתוך הקץ
|
להתגרות בי עד הסוף
זה כל מה שהם יודעים
|
רוצה למחוק את השבוע האחרון
רוצה לבטל את "יום האהבה"
רוצה להחזיר הגלגל לאחור
רוצה לשכוח אותך
|
אני מנסה לשכוח אותך
וזה לא ממש עובד
בקרוב אותך אראה
רק כתמונה באלבום
|
ה-18 במאי
זה מצלצל נורא
היום בו את
כבר לא חזרת
|
משלה את עצמי
שהרגש נעלם
מנסה לחשוב
שאתה כבר לא קיים
|
עכשיו זה סופי
הכל פה נגמר
הלב כך הושבת
השמחה נעלמה
ורק את עצמי
יכולה להאשים.
|
שמונה שנים והפצעים עוד פתוחים
שמונה שנים והכאב עוד בפנים
שמונה שנים, איך אהבתי אותך
שמונה שנים, האמנתי לך
שמונה שנים, לעולם לא אבין
למה רצחת אותי מבפנים
|
אני לא שייכת לפה יותר, לא שייכת
רוצה לברוח אבל אין לאן
רוצה להעלם אך לא מוצאת איך
מחפשת מסתור, מחפשת...
|
כן, אני לא מאמינה
הפסדתי הופעה
זה נשמע מפגר ומאוד ילדותי
אבל בשבילי ההופעה
היא חלק, ממהותי
|
ושוב חושבת על המחר
האם הוא ישאר
קר ומנוכר
האם הכל ימשיך להיות רע
האם נלקחה ממני זכות הבחירה
בין חיים ומוות
ההחלטה היא קשה
האם כל סוף חייב גם התחלה?
|
האמת נאמרה באותם רגעים
שנוספתי כמו תמיד לרשימת המודחים
את לא יפה
את לא מקסימה
את כלום אחד גדול
וזאת ההוכחה!!!
|
וענייך הכחולות
נפקחו כל פעם שאחזתי בידך
ולא יכולתי לעזוב אותך כך
וניסיתי בכל כוחי להעיר אותך
וכשנגעתי בך העיניים נפקחו
וכששרתי לך, דפיקות לבך גברו
אבל לא התעוררת
לא ליטפת וחיבקת
|
הדמעות שוב יורדות
כשרואה את תגובתך.
הוורדים כבר נבלו
מיום האהבה.
|
נשארת קפואה, כמו אז
לא בוכה, לא מדברת
רק כותבת
רוצה שזה יעלם
|
ליל הסדר שוב מגיע
ואת לא איתו
שוב צריך לחגוג
להיות שמחים
משפחתיים
|
הכאב שבפנים
חותך את כולי
מרגישה איך הכל
מתפוצץ בתוכי
|
אתמול נסגר הגולל
על בור האהבה,
אתמול כשאמרתי...
רציתי לקחת הכל בחזרה.
|
פעם היתה לנו תקווה
פעם היה לנו עתיד
פעם היתה פה מדינה
יפה, שקטה ומאוד אהובה
|
הדמעות שיבשו, החלו לזרום
ואני טובעת בשלולית שנוצרה
ועוצמת עיניים
ומחכה
|
את הנשיקה של אתמול לא אשכח לעולם
איך אותי בזרועותיך לקחת
ושפתיי התקרבו לשפתיך שלך
ואתה אותי אז חיבקת
|
אני מרגישה שאט אט אני מאבדת את עצמי
מאבדת את עצמי לשווא ובורחת מהאמת
|
אתה הוא הרוצח האישי שלי,
מי שרצח אותי,
מי שרצח את נפשי,
באותו לילה נוראי.
|
יושבת פה כעת
וחושבת על הכל
רואה את העתיד
צבוע בשחור
|
היום הנורא שוב הגיע
היום בו הבאנו אותך לקבורה
היום שוב נחזור אל אותן האבנים
היום שוב חוזרת לאותם הימים
|
הפחד עוצר
הפחד מנטרל
הפחד משתק
הפחד מאיים
|
זה כל כך קרוב עכשיו
ונראה כל כך קל
רק להרים את הקופסה
רק להרים את הכוס
זה נראה כל כך קל
|
והיום הופך ללילה
והלילה שוב ליום
ואותך כבר לא רואה
ולו רק פעם, בחלום
|
אני לא מפסיקה לחשוב עליך
כל רגשותיי עטופים בכאב
|
עכשיו אני שוכבת במיטה
ומבינה שאין לי בעצם אף אחד
|
הייתי הכי יפה שניתן
הייתי הכי מאושרת שאפשר
והוקסמתי... עד לרגע הנורא
הוא פתאום עלה לבמה
|
לבקר בטרבלינקה, תלכו, זה חשוב
משם יהודים כבר לא יוכלו לשוב
שם לא תראו מחנות השמדה
רק אלפי אבנים טמונות באדמה
|
הכוכב שלמעלה כבר לא מחייך
התינוק שלמטה כבר לעולם לא ילך
האבנים מתרבות, הקברים שוב פורחים
הרחוב מתרוקן, ההורים שוב בוכים
|
היום לא נוכל ביחד לחגוג
היום את לבד
היום את בלעדיי
בלי נשיקות
ובלי מתנות
|
הייתי אצלך כמו שהבטחתי
והבאתי את המתנה
והנחתי את הפרחים
ושרתי לך שירים
|
ושוב הוא בא
הכאב ההוא הנורא
בלי כל סיבה
הכל נראה רע
|
אתה המלאך שהצילני מעצמי
אתה הכוכב שמאיר בחלוני
רק אותך רואה כשהעיניים נעצמות
ולך מפה שולחת חלון של אהבות
|
עזבת עולם מלא אהבה
עזבת אישה שאוהבת אותך
עזבת משפחה
עזבת חברים
בחרת באדמה
ונטשת את החיים
|
כשישנים לא חושבים,
כשישנים לא מרגישים,
כשישנים לא מתגעגעים,
וכשישנים לא כואבים.
|
יושבת לי לבד
כמו תמיד, אני לבד
חושבת על המוות
מקווה כי הוא קרוב
|
אם רק היה אפשר
להיות מנותקת לחלוטין מהעולם
אם רק היה ניתן
לעבור לעולם אחר.
אם רק יכולתי
להתמודד עם החסר...
|
השעה מאוחרת או מוקדמת
תלוי מי מסתכל
הלילה עוד מעט נגמר
ומגיע יום אחר
|
כשעברתי בין תאי הגזים
הדם בגופי הפסיק לזרום
וכשראיתי את חדרי המגורים
כמעט והפסקתי לנשום
|
כשהאור כבה
הכל נגמר
כשהאור כבה
הלב נשבר
|
לא רואה כבר טעם בחיים
לא רוצה להמשיך להיות כלי
בידי "אלוהים"
רוצה לקפוץ
רוצה לירות
רוצה לבלוע
רוצע לתלות
|
היום שוב הייתי אצלך
אחרי הרבה זמן
היום שוב ראיתי
את אותו בטון לבן
|
מרגישה שאיבדתי את עצמי
ביום שהשתעבדתי לאהבה.
היום השמיים בוכים איתי
הם מבינים כמה רע לי בלעדיך.
|
ושוב הבוקר הפציע
ושוב אין כל סיבה לקום
הכל חלול וריק
הכל אטום בפנים
|
מרגישה אבודה
בתוך בור בלי תחתית
מרגישה רדודה
בעולם בלי תכלית
|
עליך הבטתי בעיניים אוהבות
לך רציתי להגיד שזאת אני
הפחדנית עם הכבוד
אני שאוהבת
אני שחושבת
אני שלא יודעת איך לאמר
|
סגורה בתוך עצמי
כמו הכל סביבי מת, מתה מבפנים
לא מוצאת מנוחה לנפשי
|
הדמעות לא פסקו
מהיום שעזבת
הפנים לא יבשו
כי את לא חזרת
|
כוכב בשמיים
מאיר מעליי
כבר חמש שנים
הכוכב עוד שם
|
היכן את נמצאת מלאך שלי
למה את לא פה להציל אותי
למה את לא כאן לשמור עליי
תמיד היית האור הגדול בחיי
|
המשכתי לאהוב
המשכתי לדבר
המשכתי לכאוב
אך לא אמרתי יותר
|
סליחה יצחק שנתתי לדרכך למות אתמול
סליחה עולם
סליחה שחשבנו שאנחנו עם סגולה
|
את קולך שומעת עכשיו ברדיו
כל מילה מגרונך
היא סכין בליבי
|
נמאס לי כבר לחלום
רוצה להתעורר
רוצה לקום ליום חדש, יפה
לא לסיוט חוזר
|
הדממה מתקתקת
כשעון שנדם
והלב מחפש
את מה שלא שם
|
אני אוהבת אותך
ומעולם לא אמרתי זאת מולך
וכשכבר עזרתי את האומץ
ורציתי רק לומר,
אתה כך נעלמת
לחושך הנסתר.
|
רוצה כבר לאמר
להסיר החששות
לקחת את הסיכון
שלא תרצה יותר להתראות
|
אתמול כשנפגשנו רציתי לספר
שאוהבת אותך באופן אחר
אבל המילים לא יצאו
ופי נעתק
הדמעות שוב חנקו
כשהעפתי מבט
|
ואתה שרצית ואני שלא
ואני שנתתי לך לבוא
לחלוק איתי רגעים קסומים
שנעלמו לפתע בשברון הגלים
|
מתחננת לרגע שהלב ישותק
שלא ארגיש יותר
שלא אכאב יותר
שלא אראה אותך יותר
שלא ארצה אותך יותר
|
עכשיו אתה איתה
וזה כואב נורא.
אותה אתה אוהב
היא אצלך בלב.
|
שוב הריקנות הזאת
פתאום אין כלום
עכשיו יש זמן לחשוב
לחשוב על דברים שלא רוצה
|
עכשיו כולם יודעים
עכשיו כולם ראו
הכאב הומחש על המסך
ואת לא כאן
|
ואני רוצה לברוח, לא לחזור ליום מותי
והוא יושב ומחייך ואני שוב בוכה קפואה
והארוע לו חיכיתי הופך כל כך נורא
ואז אתה עולה לבמה
האדם שאני מעריצה
|
היום לפני אחת עשרה שנה נגמרו לי החיים.
אתמול, כמו בחלום בלהות, נלקחה ממני טיפת האור האחרונה.
בדיוק בשבוע הזה, יכולתי לשנות, והפעם לנצח.
|
למרות שמעולם לא היה ביננו כלום, הרגשתי שהוא הנפש התאומה שלי,
כל דבר שהוא אמר, כל דבר שהוא כתב לי, הרגשתי כאילו זה יצא
ממני ואהבתי יותר... ובשלב מסוים עשיתי את הטעות הגורלית
וסיפרתי לו איך אני מרגישה למרות שהיה לי ברור שהוא לא
מרגיש...
|
החלטתי שהיום יהיה לי אומץ,
היום אני אפילו אתן לך נשיקה על הלחי.
|
תבכי, תבכי
חלפו כבר עשר שנים
תבכי, תבכי
עוד שומעת את המילים
|
|
|
זה לא סלוגן,
אני חוזר זה לא
סלוגן, אני תקוע
במוזיאון המדע
בחיפה, נכנס
עשן, מישהו חייב
לראות את זה,
בבקשה
עזרה!!!,
עכשיו חמש בערב
יום שני מאי 98
אני ממתין.
ארד עזמוביץ. |
|
