|
בסוף, כמו בהתחלה
הוא מסתובב בחוסר מנוחה
|
באצבעות עטורות בצמידים ועגילי זהב
וקול שקשוק פעמונים
|
שוב הגעתי להכרה
שהגיע הזמן לשתוק
|
ואם תמצא שדה רחב
פנוי מעקמומית עולם
ודאי תשמע שם שחוק דרורים
מהללי הדממה
שומרי החופש האנושי.
|
בתי כנסת עתיקים
ללא ציפור וכפרת חינם
אין דרך אהבה פשוטה
במקומותינו המסוגלים
|
ויושב במרומים?,
או שמא עומד, מתנדנד צד לצד בדאגה?
ולא פנים לו להמתח. ולא שם,
ולא מים נוהרים אני, שקט למות הרחק מגעגוע.
|
קולות מדבר מוכי תעתועי פריחה
קלים נושכים חלום ותרדמה.
|
וירושליים של זהב המחליד בהיותי
וזרותי המשתנה כתבנית זהותך, אחי
|
השלך פרחיך מעגל לגשם מחטים,
הולך פצוע את דמותך על קלף בשר עולם.
|
הפסקתי לחכות לשוך הסערה
אך לא דימיתי התחזקות
|
ומה לך לראות בי אדם,
ומה לך שלום בביתנו?
כפוף מתהלך חלומי,
מקיר אל חלון מתנדנד.
|
חסרי אונים, שוב ביתר בהירות,
יותר מכך לא אוכל לגייס
אז לעגבניות כבר אין טעם, אז מה
ומה עם הלב, והשפתיים שלה?
אפילו בן גוריון לא היה מפריח
|
אבל היום זה אחרת, היום אתה לא יכול סתם לקום בבוקר או בצהריים
או בכל זמן אחר, ולגלגל איזה כדור מסמורטט הלוך ופצוץ על קיר
כסוי גרפיטי עניים סטייל כהנא מאגרף את ילדותך מחוק שאריות עשב
וסביונים מבעד חריצי מרצפות וסדקי אספלט המהגרים. לא ככה?
|
This song licks out onto the pavement
|
אירוע מתגלגל מתעגל סביב עצמו ונשאר להכאיב לנו בדידות אבל
באופן עצמוני...
|
עיבוד קליל למים שהפכו לעליונים
|
|
|
