|
השם שלי זה לא השם שלי..
הייצוג החיצוני שלי זה לא אני,
המילים שאני מדבר בהן לא משקפות את מה
שאני חושב באמת, ואין לי מושג מה אני חושב מתחת
למילים שבמחשבותיי..
אני בסה"כ עוד אחד מברואיו רבי-המסיכות של האל.
שם, מרחף מעל צעיף סאטן, כחול ואינסופי שנע כאילו מונע על-ידי
רוח דרומית חזקה, מטיל את צילו העצום מגדל יחיד, זקוף וגבוה.
זוהר כנקודת-מיקוד שאוספת בתוכה, לתוך ספירלות שמתעקלות בתנועה
איטית סביבה, אור וצבע מהכחול שמתחת, מהירוק שמסביב, לתוך
|
קטנה, יושבת בשיכול רגליה על ספסל שבור בחלקו. ירוק מתקלף מעץ
אלון ישן,
היא מחזיקה אפרסק רקוב בידה הימנית. מושיטה אותה מרחק קטן ממנה
והלאה,
כף-היד פונה אל האוויר שנישא אל השמיים.אחת לכמה דקות הבזק של
מבט אל הצללים
שסובבים שם למעלה, שחוזר מייד למדרכה.
|
התעוררתי שוב מחלום אותו איני זוכר. מעביר ידיים רטובות על
פניי, מנגב ומרטיב שוב פנים במלח צהוב.
בשעון שליד המיטה שלי יש יד אחת שבורה, ואחרת שלא זזה. הדבר
היחיד שכן בתנועה הוא מחוג השניות. אני מודד סיבוב אחד כזמן
שלוקח לי להרים את עצמי בעזרת מרפקים ששוקעים
|
|
|
באתי לכבלים
אמרתי להם יש לי
רעיון גדול,
ענק, גאוני!
"מה?"
שאלו.
והתחלתי במצגת:
מכירים את המסך
הזה בנתב"ג, זה
שכל מי שמגיע
לארץ מצולם שם
ומוקרן לאולם
מקבלי הפנים?
איזה גדול זה
יהיה אם זה יהיה
ערוץ בכבלים
נטבגTV
הם אמרו לי שאני
אתכנן לוח
שידורים לקיץ
אבל שיהיה
אינטראקטיבי
בני סלע, חי
בפלורנטין חולם
על ניו יורק
סיטי...
ושר שירים... מה
לך עשיתי...
לה לה לה לה לה |
|
