|
I hate the way you talk to me. And the way you cut
your hair. I hate the way you drive my car. I hate
it when you stare I hate your big dumb combat
boots. And the way you read my mind. I hate you so
much it makes me sick-- it even makes me rhyme. I
hate the way you're always right. I hate it when
you lie. I hate it when you make me laugh -- even
worse when you make me cry. I hate it that you're
not around. And the fact that you didnt call. But
mostly I hate the way i dont hate you, not even
close, not even a little bitt, not even at all.
מוקדש......ודרך אגב אני בת..:)
הייאוש החל לאכול אותה מבפנים, בדיוק באותו יום בו החליטה
למצוא מפלט בטלוויזיה. השלט נשמע לה וכמו במטה קסם נפתחה
הטלוויזיה בערוץ שלא היה שם אף פעם, ערוץ מוזר מלא בדיבורים על
אהבה.
|
העיניים שלה בערו מכאב. כאב עמוק כל כך שרק ליבה ידע, ואם זאת
כל כך משתקף ממנה החוצה. כאב צועק כל כך שצעקתו מגיעה עד
מעבר לאוקיינוס, וכל כך שקט שאף אחד לא שומע. כאב יפה, כזה
שאוהבים לכאוב.
|
"את באה לאבד משמעות?" הוא היה צועק לי,אבל לא בקול. צועק
מהעיניים.
הייתי מחייכת,והוא ידע. איבדנו המון משמעויות. ולאט לאט, החים
שלי השתפרו. פתאום נעלם הכאב,והצער,והסבל,והבלבול. את כולם
איבדנו הוא ואני.
|
היה לנו הרבה במשותף- שנינו היינו לא מובנים, דחויים, אויבים
של האושר. היא הייתה כזאת מטבעה, מהרגע שנולדה, ואני נהייתי
כזה מהרגע שהתמכרתי אליה.
בהתחלה הייתי כמו כולם, חונכתי לשנוא אותה, להתרחק ממנה,
להיזהר, אף פעם לא לטבוע בה. אבל משהו בה קסם לי. לא יכולתי
|
היה לה רע...... רע בלב בנשמה עמוק בפנים....והיא לא יכלה
להסביר למה. היא צפתה מהצד על כל האנשים וחייכה חיוך מזויף כזה
שממש לא בא מהלב.
היא ניסתה לשקוע בעצמה כי שם הרבה יותר קל לה, בעולם שלה,
בעולם שהיא מכירה, בעולם בו היא קובעת את החוקים.
|
ראיתי ילדה קטנה, אבודה
היא הייתה כל כך יפה, ובעיניה חלום
הסתכלתי שוב, והנה נעלמה!
|
כי את הקשרים שקשרו אותי לחיים התרתי בעצמי,
פרמתי אותם אל מול עינייך, חיכיתי שתעצור אותי.
|
אני שונאת אהבה, שונאת לאהוב...אני שונאת אגדות, תמיד יש שם
סוף טוב והם חיים באושר ועושר... אהבה זאת סתם אשליה שמי שמוכר
אותה מנצל את התמימות והטיפשות של כולם ומתעשר... בסופו של דבר
הכל מתפוצץ לך בפרצוף.
|
השפתיים שלי אדומות מדי בזמן האחרון.....בעצם בשנה
האחרונה...פעם הן היו וורודות ועכשיו הן אדומות כאילו עוד שניה
הדם שבהן יפרוץ החוצה. הפסקתי להיבהל מדם, אני כבר ממש רגילה,
דם בכל מקום.
|
כלי נשק שהעלו חלודה, ואנשי חסד של אמת מחוסרי עבודה,
מוזיקה גולשת ושוטפת את הלב, ולוקחת איתה את כל הכאב.
מחשבות נודדות לשמיים הכחולים, מראש קטן מלא תלתלים.
בכי ודמעות רק של שמחה, חום ואהבה של משפחה.
|
|
כולם רוצים
להיות
נונקונפורמיסטים,
אז להיות
נונקונפורמיסטי
זה קונפורמיזם
אחד שהתאהב
במילה |
|