|
בורקיטו
 
היא השתתקה כשהרגישה שזה קורה. רצועות עור מקומטות ובלויות
נמתחו דום, מנסות לעכל שדר מסוג זה, מכיוון המוח. כל שהצליחה
לבקש, ממי ששומע את זעקותיה הלא נשמעות, שיעשה שזה יגמר מהר,
כדי שתוכל להקיא
|
"מיילדת... אם יש במקרה, גם תוכל לעזור. תודה. המשך נסיעה טובה
ועמכם הסליחה".
אני מלטף את פניה המבועתות של גל. היא נאבקת בציר. היא בציר
ואני במחשבות על שונית. אחרי דבר כזה היא לא תסכים לראות אותי
יותר כל החיים.
|
"בשם כל הקדושים, אולי אחד מכם יעזור" אני שומע את קולה של
דובלילה ולא מבין מאיפה. "תחשוב חיובי. חיובי. רק חיובי" קולה
מתעמעם, כשהיא צוללת במעבה הנחשול. אני מנסה לראות מבעד לעוצמת
הסחף. דובלילה נזרקת הצידה בחוזקה, מתעמעמת והולכת.
|
ארבע שעות ישבו, נועצים בסבלנות מבטם במסך, ידו הרוחשת מיומנות
של דרור מחליקה על סמיכות הנוזל בבטנה של מיכל. מרזב טפטף בחוץ
ונקש מתחת למרפסת הסגורה שלהם, מונוטוניות שעזרה לו להטות את
המצלמה בתנועות מעגליות רכות. מיכל ראתה מיד ודרור אחרי שלוש
שעות של עיניים
|
אבל סופרמן החליט לא להיות איתי אותו לילה. כי היא עלתה ועלתה,
חצתה את הקרביים וטיפסה אל תוך הוושט. חשבתי עליו ועל המוזיקה
שמלווה אותו כשהוא שם את הגלימה האדומה. אבל עם כל המחשבות,
המוזיקה עשתה לי סלט בבטן.
|
אחה"צ כבר ואין שמש על הגג שפונה לים, רק אור שמצליח לדמדם גם
את בת ים. גשם העביר סמרטוט לח על מזרקים, פחיות שתייה ומקלות
ארטיקים הנעוצים בחוף וגלים אפורים וגבוהים שופכים אור כהה על
הגגות של בת ים.
|
"מציצה עלינו, ליומולדת ארבעים. לבד- באחד החדרים." בהתחלה רצו
לעשות לו הפתעה, אבל לא הצליחו. עליו אי אפשר לעבוד- בטח לא
החברים מהעבודה.
|
העיניים של דנה לחות, היא סמוקה וזוויות השפתיים שלה רפויות
כמו של תינוקת נעלבת. אני תופס ומחבק אותה. היא צוחקת צחוק
פרוע, קמה עירומה אל החלון ובוהה לרחוב. "מסתכלים עליי... כולם
מסתכלים עליי. בני זונות. משה עשה טעות כשניסה להסתכל עליי.
טעות."
|
חשוכת ילדים אני
ואתה, מגואל בתום -
נטול זימה
|
אוטובוס הולך ומתרוקן. ספסל אחורי. גבר חסר פנים וגוף מחליף
מבטים עם המראה של הנהג וממשש עצמו לדעת. מנסה לקום ואני בת
שתיים עשרה, לא מבינה הרבה אבל יש לי בחילה. חסר הפנים תופס לי
את היד ומנסה להצמיד אותה לג'ינס מהוהים. הנהג מדבר עם בחורה.
|
|
|
בוא בוא בוא
בחורצ'יק...
בוא תשלים
מניין.
הרבי מהקניון. |
|
