|
זה היה יום שלישי, אני וכמה חברות ישבנו בבית הקפה האהוב
עלינו, ושוב, כמו תמיד, חזרה השיחה על זה שאני היחידה שעדיין
שותה שוקו.
|
את מסתובבת איתן יותר מדי בזמן האחרון.."
"מי אתה שתקבע עם מי אני יסתובב?" שאלתי את תום - החבר שלי
לשעבר.
|
היינו יחד והיה טוב,
ואז הפסקתי לאהוב.
היית שלי, ואני ויתרתי.
|
שלכת - העלים נופלים,
לא מחכים לאף אחד שיגיד להם מותר.
|
נפילה כואבת לתוך בור עמוק ושחור. עבר.
זכרונות ישנים יוצאים לאור בהתקפות קנאה זמניות.
|
מגיע לך יותר, אני יודעת.
אני כל כך מנסה להדחיק את כל מה שקרה,
לשכנע את עצמי שזה חלום רע,
אבל אני לא יכולה לשקר לך, ולא לעצמי.
|
אני עוברת במסדרון כל יום, ואתה עובר לידי, והעיניים שלי לא
עוזבות אותך לרגע - אבל לא נראה לי שאתה שם לב שאני שם
בכלל...
למה אתה עושה לי את זה?! אז עכשיו אני בוכה בגללך... זה מה
שאתה רוצה?
"ניו יורק-רפיח" אצלי במערכת בלי הפסקה, זוכר?
|
לא משנה מה תאמרו, מה תחשבו ומה תעשו- אני אמשיך לחייך...
לא בגלל שאני שמחה, אין לי סיבות לשמוח, אלא סתם כי אני אוהבת
לחייך...
|
אתה כבר לא אתה.
הפכת להיות מישהו אחר.
הפכת להיות הוא.
טיפה אחת מהבנאדם שהיית לא נשארה בך, אחת!
|
איך שהתעוררתי לידך בבוקר, והכנת לנו ארוחה כמו בסרטים.
איך שהלכנו צמודים והצגת אותי בתור החברה שלך.
איך שויתרת על משחק אליפות כדי להיות איתי, אפילו שרציתי
שתראה.
איך שאני מרגישה איתך כל כך בטוחה.
|
אתה לא יוצא לי מהמחשבות לרגע- אני חושבת עלייך כל רגע ביום,
וחולמת עלייך כל רגע בלילה.
ניסיתי לשכנע את כולם שאני לא מרגישה אלייך דבר, ויותר מכל
ניסיתי לשכנע את עצמי, אבל זה לא עזר.
|
ועכשיו, אתה מסתכל עליי במבט חלול מהצד השני של המסדרון. אני
מפנה את הראש מהר, שלא תראה את הדמעה שיושבת בקצה של העין
ומבקשת לנזול מטה ולהראות כמה פגעת בי, כמה אני רוצה אותך, כמה
אני לבד.
|
אמצע הלילה, היא לבדה ברחוב החשוך. היא מסתובבת ורוקדת, השיער
השחור שלה עף לכל עבר, הרוח הקרה מלטפת אותה, רוקדת איתה.
העיניים הבורקות שלה נעוצות בנקודה לא ברורה בשמים הקודרים.
|
|
|
-אתה חושב
שלתודעה חייבת
להיות הגדרה חד
משמעית?
שאל התלמיד
הסקרן
-להיפך, אני לא
חושב ש...
אמר דקארט ונעלם
בפוף של לוגיקה. |
|
