|
ככה היה כתוב בפרסומת בדף האחורי של העיתון היומי. "האושר?!"
שאלתי את עצמי, אם אקנה את הכרטיס אוכל לעלות על הדרך אל האושר
ולהגיע לשם במהרה. אני אקח טרמפים זה יותר זול, בטח הכל שם
נוצץ ויקר. טוב, אם אני כבר עובר דירה אני צריך לשבור את קופת
החיסכון שלי.
|
הם נכנסים לאוטובוס, שניים, היא נראית לא רע והוא בכלל לא
בליגה. הוא מחייך את החיוך הטיפשי שהוא תמיד מחייך והיא ממהרת
להתיישב.
|
אין בה עומק, היא אפילו קצת מגוחכת, הדרך שבה היא משקפת אותי
ודאי תיתפס בעיני אנשים רבים, איך לאמר - לא מחמיאה. איך שהיא
מעוצבת בכלל לא מוצא חן בעיני ובכלל כל המצב הזה ששנינו עומדים
בו
|
זה פגע ובאחת נעצמו עיניו והוא צלל אל התהום כאבם חסרת חיים,
אכן חסר חיים כבר היה, אך אבן - לא ולא שכן אם היה גוש סלע
שכזה ודאי לא היה...
|
היא רצה בשדה כאיילה ופניה עדינים ולבנים, עיני הנחש שלה
הירוקות כניצן שלה מבריקות באור השמש הזהוב ושיערה בוהק
ברבבות גוונים שקדיים.
|
הילדה הכחולה
צעקה קיללה
שלפה אז אלה
לקחה עגלה
שילבה ביניהם ויצרה עגאלה
|
ילדה יפה
מהחיים עייפה.
הולכת כפופה -
אל הרופאה.
|
סך הכל ניסיתי לעשות משהו קטן, קטנטן, פיצפון... אבל לא! הם
חייבים לבוא אם השטויות שלהם, נכון?! להציק בכוונה ולדפוק איפה
שרק אפשר הא?! בני זונות, דופקים, בורחים וצוחקים
אז מה חושבים שבאמצעות בדיחות קרש על יצורים חסרי אונים אתם
תיראו פחות גרועים?!
|
|
|
עושים פה
פרוטקציות
ליצורים ירוקים
קופצניים
חתול מכה שנית
שוקל קונספירציה
ושוקל התחפשות
למלפפון ים
קופצני |
|
