|
מדובב עצמי לדעת
ממולל מילים לגעת...
המסוק נאק, זעק, הצריח מיסביו עד כלות משמניהם.
אדי הדלק המוצת שטפו נחיריים ופה בטעם מערפל ומשכר.
הטלטלה היתה ארוכה, מאיימת, מצמיתה.
|
השמש, שם, בסוף מערב, במקום שהים נגמר, הזריחה קרניים אחרונות
מבעד לחשרת עננים אפלים והצלילה עולם ומלואו. אבישי בכה ללא
קול.
|
"עודד", קראתי כשאני מחיש את צעדי בעקבותיו, "עודד". הוא הסב
את פניו בעודו ממשיך ללכת ורק כשזיהה אותי עצר ופנה לעברי,
"היי, מה קורה"?
|
תערובת פיטרפנית-קפטנהוקית
מרחפת-מלטפת מים קופצים
איברים שוצפים.
|
איש ואשה שאלו מהרוח
לבשרני בחיקם
|
אצבע אלוהים
חיים
שילחה באחוריך
אותות ומופתים.
|
אמא שלי מתה לי
כבר בהתחלה
|
חושו אחים חו
השמש מלהטת
ערב בא ערב.
|
אנדרומדה
השכנה מלמעלה
הדליקה אור בחלונה
|
אנחנו
מתחשקים אחד לשני
כשתי טבעות על עור מתחדד
|
אני,
כגבר,
מוצא עצמי לעיתים
במצב לא נוח.
|
אני יודע לכתוב על נייר לטש
את הרקעים המשומשים שלי
|
עכשיו דמיונות ממלאים אסמיך,
עלילות מסמרות זכרון מעומעם.
עכשיו התלמים החורצים את פניך
חורצים לשונות לעולם.
|
הבריחה הזאת שווה למחיר
או המחיר שווה לבריחה
זה לא חשבון סופי
ואין כאן קבלות
|
בולח בתוכי
בוצע את גופי בדמיונות של צוף.
|
טרזן על העצים
ובקן שלוש ביצים,
יד-הנפץ, יד-האש
והלב
המרגש.
|
עד שיקרום האור מילים
עד שיוצתו פתילים...
|
השיאני לשיא בין משק סנפיריך
עת ארקיד פתיוני בתום אחוריך.
|
מחסומים מחוסמים
באמצעיי מניעה
משומנים
בצלם.
|
בסוף,
כשמופיע הסוף
באותיות של קידוש
לבנה על מרקע השמיים
|
בדרמה שלי
בשורה הראשונה
סתור סוד מבודח
מפוכח.
|
אַךְ אֶצְלִי הַכֹּל דָּפַק
וּמִי בִּכְלָל אוֹמֵד אֶת הַמֶּרְחָק
כְּשְׁעוֹמֵד לוֹ
בְּחֵיקוֹ
|
אתה כבר אי-שם, מאלף מן הסתם
חיות חדשות בגנך הקסום.
|
דפדפתי בך כבספר פתוח
מעלעל עלעליך ברעדה ובחיל.
|
הגשם התברד
וריקד כמשוגע
על גג השברולט
המיוגע.
|
היית שלי
חיובי במובן השלילי
דוחה בגללי
אמת ממיתה
אהבה
בגללך.
|
חיים תועים
נעים בגוף
ראשון
ואחרון.
|
אדליק נר אדמדם
בשלהבת של דם
שייחם
לי ולך.
|
יש ונשרעתי על גבי בפאתו של אחו
נושא עיניים ומייחל לכוכבים
שיצמיחו בי קרניים
|
לשנו אחד לשני לשונות
שתוקות
דשנו אחד בשני
עמוקות
נידברנו לאהוב
הלילה.
|
אזקת זרועותיי בידיים טובות
רגליך ארכובות על ירכיי
מעלות מנחתך -
עֱלִי במכתש ירחיי.
|
כלי הזין שלי נלחם עכשיו
בכרים זרים.
|
עכשיו ילדים
גדולים נאחזים
בחלומות המון
|
וכי היית כורעת את קרבייך בטרם עת
לו רק ידעת שבבטנך נטמן החטא?
|
על גחוני ארבתי לחמוס ערוותך
|
עיתים אני ניצב
כחצב
על פקעותיו
באיבו של סתיו
וכפותיי ממאנות לקטוף
|
זרעת בי ילדים של נצח
נטעת יצירים של דמיון
ורוח
על פי תהום
|
נתת בי אותות ומופתים
לשאת על המצח
להפרות חכמה
|
אומרים לי שלא יכול להיות שאני אוהב כדורגל.
אומרים לי שלא יכול להיות שאני נהנה לראות
עשרים ושניים בחורים צעירים, לבושים
|
לשון בשפה נוגעת
רוקחת
מילים בלולות
מפתחת עלילות גדולות
ומשגעת.
|
עליתי עליו
בעליית הגג בנווה-צדק
רחוב הכלנית
כמדומני.
|
מתקשה לעיתים רחוקות
איברים פשוטים
לפצח
|
משחקת עם פלסטיני מרפיח
שחקן מבטיח
מתקשה ומקיים.
|
הנעם חלילי
לחללים שלו
לעוללים שלי
בבואם
למשכב עולמם.
|
נגעת - נסעת
אמרה והתניעה אותי
לפתה את המוט, שילבה מהלך
|
היריעות המתוחות
זכות ונזקקות למגעים
|
ירא מחסרון הדמים
שניגרו ממני
ונטשוני לאנחות.
|
מגדלור מתמרר, שניצת בין רגליך,
הדריך תשוקותי אל קודשי קודשים.
|
בחורף שמונים ושמונה
בארבע על ארבע של ריק
אחד על אחד
|
מצמצם אישונים
מחפש תרנים זקורים
מופשטים
|
ועתה אתה
יונתן נתן
והשם ההוא לקח
|
ואני, כתייר מזדמן בפלורנס,
תרתי אורך הנסער למגע,
|
רק את עצמי לספק ידעתי
תם עולמי
הזוי חלומי
|
שמא בראנו לשווא
אלוהים גדול
ואַכְזָב.
|
רוח נטה לחוג בין צמרות ראשי המסתחרר
נשא אותי על כפותיו המשתרקות
אל עברים קודרים.
|
נשמתי חזה מפוטם
לשמיים
נגעתי ביד רדופה
בחלום
|
ולגשם אני שר
בקול הרבה יותר גדול
גשם גשם בוא
בוא עכשיו
|
ואם לפתע תתעורר רע
בהול
כי החלום איום
אני לך אז אשוררה
ואכסה אותך בחום
שלא תדע
ולא תראה רע
בלילה או ביום.
|
והלשון חותרת. אין משק. פולסת את דרכה ההסויה.
ואחריה משתמנת יד. פוערת את השער בדממה...
|
|
|
זהו סלוגן למי
שכתבה לי,
והעירה לה
בהודעה מתחצפת
למדי-
אבא שלי גחליל
ואמא שלי
שפירית, ואני מה
שיצא. מבינה? זה
למה קוראים לי
שפרירית (זה כמו
פרד לסוס
ואתון), ויש לי
אור בתחת עם
בעיות שכליות.
שפרירית,
שמתעקשת
שגחליליות סתם
מקנאות בה. |
|
