|
מדובב עצמי לדעת
ממולל מילים לגעת...
המסוק נאק, זעק, הצריח מיסביו עד כלות משמניהם.
אדי הדלק המוצת שטפו נחיריים ופה בטעם מערפל ומשכר.
הטלטלה היתה ארוכה, מאיימת, מצמיתה.
|
השמש, שם, בסוף מערב, במקום שהים נגמר, הזריחה קרניים אחרונות
מבעד לחשרת עננים אפלים והצלילה עולם ומלואו. אבישי בכה ללא
קול.
|
"עודד", קראתי כשאני מחיש את צעדי בעקבותיו, "עודד". הוא הסב
את פניו בעודו ממשיך ללכת ורק כשזיהה אותי עצר ופנה לעברי,
"היי, מה קורה"?
|
תערובת פיטרפנית-קפטנהוקית
מרחפת-מלטפת מים קופצים
איברים שוצפים.
|
איש ואשה שאלו מהרוח
לבשרני בחיקם
|
אצבע אלוהים
חיים
שילחה באחוריך
אותות ומופתים.
|
אמא שלי מתה לי
כבר בהתחלה
|
חושו אחים חו
השמש מלהטת
ערב בא ערב.
|
אנדרומדה
השכנה מלמעלה
הדליקה אור בחלונה
|
אנחנו
מתחשקים אחד לשני
כשתי טבעות על עור מתחדד
|
אני,
כגבר,
מוצא עצמי לעיתים
במצב לא נוח.
|
אני יודע לכתוב על נייר לטש
את הרקעים המשומשים שלי
|
עכשיו דמיונות ממלאים אסמיך,
עלילות מסמרות זכרון מעומעם.
עכשיו התלמים החורצים את פניך
חורצים לשונות לעולם.
|
הבריחה הזאת שווה למחיר
או המחיר שווה לבריחה
זה לא חשבון סופי
ואין כאן קבלות
|
בולח בתוכי
בוצע את גופי בדמיונות של צוף.
|
טרזן על העצים
ובקן שלוש ביצים,
יד-הנפץ, יד-האש
והלב
המרגש.
|
עד שיקרום האור מילים
עד שיוצתו פתילים...
|
השיאני לשיא בין משק סנפיריך
עת ארקיד פתיוני בתום אחוריך.
|
מחסומים מחוסמים
באמצעיי מניעה
משומנים
בצלם.
|
בסוף,
כשמופיע הסוף
באותיות של קידוש
לבנה על מרקע השמיים
|
בדרמה שלי
בשורה הראשונה
סתור סוד מבודח
מפוכח.
|
אַךְ אֶצְלִי הַכֹּל דָּפַק
וּמִי בִּכְלָל אוֹמֵד אֶת הַמֶּרְחָק
כְּשְׁעוֹמֵד לוֹ
בְּחֵיקוֹ
|
אתה כבר אי-שם, מאלף מן הסתם
חיות חדשות בגנך הקסום.
|
דפדפתי בך כבספר פתוח
מעלעל עלעליך ברעדה ובחיל.
|
הגשם התברד
וריקד כמשוגע
על גג השברולט
המיוגע.
|
היית שלי
חיובי במובן השלילי
דוחה בגללי
אמת ממיתה
אהבה
בגללך.
|
חיים תועים
נעים בגוף
ראשון
ואחרון.
|
אדליק נר אדמדם
בשלהבת של דם
שייחם
לי ולך.
|
יש ונשרעתי על גבי בפאתו של אחו
נושא עיניים ומייחל לכוכבים
שיצמיחו בי קרניים
|
לשנו אחד לשני לשונות
שתוקות
דשנו אחד בשני
עמוקות
נידברנו לאהוב
הלילה.
|
אזקת זרועותיי בידיים טובות
רגליך ארכובות על ירכיי
מעלות מנחתך -
עֱלִי במכתש ירחיי.
|
כלי הזין שלי נלחם עכשיו
בכרים זרים.
|
עכשיו ילדים
גדולים נאחזים
בחלומות המון
|
וכי היית כורעת את קרבייך בטרם עת
לו רק ידעת שבבטנך נטמן החטא?
|
על גחוני ארבתי לחמוס ערוותך
|
עיתים אני ניצב
כחצב
על פקעותיו
באיבו של סתיו
וכפותיי ממאנות לקטוף
|
זרעת בי ילדים של נצח
נטעת יצירים של דמיון
ורוח
על פי תהום
|
נתת בי אותות ומופתים
לשאת על המצח
להפרות חכמה
|
אומרים לי שלא יכול להיות שאני אוהב כדורגל.
אומרים לי שלא יכול להיות שאני נהנה לראות
עשרים ושניים בחורים צעירים, לבושים
|
לשון בשפה נוגעת
רוקחת
מילים בלולות
מפתחת עלילות גדולות
ומשגעת.
|
עליתי עליו
בעליית הגג בנווה-צדק
רחוב הכלנית
כמדומני.
|
מתקשה לעיתים רחוקות
איברים פשוטים
לפצח
|
משחקת עם פלסטיני מרפיח
שחקן מבטיח
מתקשה ומקיים.
|
הנעם חלילי
לחללים שלו
לעוללים שלי
בבואם
למשכב עולמם.
|
נגעת - נסעת
אמרה והתניעה אותי
לפתה את המוט, שילבה מהלך
|
היריעות המתוחות
זכות ונזקקות למגעים
|
ירא מחסרון הדמים
שניגרו ממני
ונטשוני לאנחות.
|
מגדלור מתמרר, שניצת בין רגליך,
הדריך תשוקותי אל קודשי קודשים.
|
בחורף שמונים ושמונה
בארבע על ארבע של ריק
אחד על אחד
|
מצמצם אישונים
מחפש תרנים זקורים
מופשטים
|
ועתה אתה
יונתן נתן
והשם ההוא לקח
|
ואני, כתייר מזדמן בפלורנס,
תרתי אורך הנסער למגע,
|
רק את עצמי לספק ידעתי
תם עולמי
הזוי חלומי
|
שמא בראנו לשווא
אלוהים גדול
ואַכְזָב.
|
רוח נטה לחוג בין צמרות ראשי המסתחרר
נשא אותי על כפותיו המשתרקות
אל עברים קודרים.
|
נשמתי חזה מפוטם
לשמיים
נגעתי ביד רדופה
בחלום
|
ולגשם אני שר
בקול הרבה יותר גדול
גשם גשם בוא
בוא עכשיו
|
ואם לפתע תתעורר רע
בהול
כי החלום איום
אני לך אז אשוררה
ואכסה אותך בחום
שלא תדע
ולא תראה רע
בלילה או ביום.
|
והלשון חותרת. אין משק. פולסת את דרכה ההסויה.
ואחריה משתמנת יד. פוערת את השער בדממה...
|
|
|
מה הקטע של
מלברו לייט?
מה כבר יכול
להיות משמין
בסיגריה?!?
אחת תוהה על
משמעויות העשן |
|
