|
מכלול שיריה מספרים על התגלגלות מטאמורפוזית:
משירי "שניים"
(שירי דואליות- זכר/נקבה, גן עדן/גיהנום, למעלה/למטה
וכו'),
לשירי "אחת"
(שירים ארס-פואטים)
ולבסוף מתפתחים לשירי "אפס"
(שירים "ריקים", שירי "אלוהים").
כל אחד מהשירים משתייך לאחת מהקטגריות, אך הם אינם
מופיעים בסדר כרונולוגי.
יחד למדנו
לרדות מגופינו
דבש בלעדי
|
ימים רדפתי ערומה ביערות.
אך פניך
הרפו את ידי.
עכשיו זה מתי
שנסתיימה המלחמה
|
הייתי יכולה לקמט
את הרעב הזה
ולאכול
|
תרה בך
בעיוורון לבן ונשנק
אחר המתוק
|
|
|
הסלוגן הוא
תופעה מיוחדת
בהסטוריה של
ההומור. היחוד
שלה הוא לא
בהופעתה באתר
תרבות, שכן זה
בעל תקדימים
רבים. הייחוד
הוא בכך שהסלוגן
לא נגמר עד שהוא
נגמר - הווה
אומר בחתימה.
הפאנץ' מבצע אם
כן תפנית חדה
לשם הכותב
והמספר הופך
לחלק אינטגרלי
בבניית ההומור.
חוקר הסלוגנים
גרסא שתיים
נקודה אחת, נותן
דוגמה לחתימה
שהורסת סלוגן
שלם. |
|
