|
שי גטריידה, יליד 1960, חוקר ויוצר בתחומים מגוונים.
פרסם מאמרים בנושאי שמירת טבע, אקולוגיה וחינוך.
רומן ייחודי מפרי עטו: "סוף חורפית" ראה אור ב-
2003.
ב- 2004 תערוכת שירים בקפה גלריה "טעמון" בירושלים.
יצירתו מתאפיינת בקשר עמוק עם השפה. זהו קשר
אסוציאטיבי רב רבדים המוביל אותנו לחווית קריאה
עמוקה,
מקורית.
"שירי יסוד" היא יצירה בהתהוות, היא משתנה מעת לעת
ולכן כדאי מידי פעם להציץ בה, לראות מה נוסף אליה.
עידכון אחרון בתאריך: 25.5.2006 שירים חמישה עשר
ושישה עשר.
בוקר המחרת היה אפרורי וקר בצורה יוצאת דופן בחלק הזה של
המדבר, שונה לחלוטין מהימים שקדמו לו. העירו את עשהאל הקולות
שעלו מניסיונותיו של לחמון המוברך וקשור ללילה באצילי רגליו,
לקום ולעמוד לכבוד החיים הנכנסים אלי
|
בחורף נשאלה שאלה בכיתה של הילד. השואלת הייתה המורה חנה. אישה
לא צעירה שבאה מרומניה שנים מספר לפני השאלה. אפשר היה לשמוע
במבטאה, שהיה גורר "חית" אל מקומות ש"הא" צריכה להישמע בהם.
|
ההר היה רכס ארוך, קצהו האחד ניכר היטב, סלע בהיר יורד להיטבל
בים, נותן לים סדקים לחדור, הים מרחיב למערות אורצל, אפרכסות
הומות המיות; ים על תנומתו ומשחקו וריצתו המתנשמת ותאוצתו
המתנפלת; בשכשוכים, לקלוקים ורעמי התנפצויות.
|
"של מי האוהל הזה?" שאל עשהאל.
"שלנו", ענה חליל.
עשהאל ראה שבאוהל מפוזרים חפצים של בני אדם שיצאו כמו רק לרגע.
היו בו מזרנים והתגוללו שמיכות צמר ושקי שינה מאובקים. שקית
קמח פתוחה ושקית תה וחפיסת סיגריות ריקה.
|
האנפות עפות לישון
תשע מטפחות צחורות מתנפנפות על ההרים הירוקים-כהים
|
בבוקר כשקמה התפלאה למצוא את עשהאל אתה, עדיין במיטה ישן איך
שאומרים כמו תינוק. שכב בפישוט איברים, שנתו שלווה ולא ניכרו
סימנים להתעוררות קרבה. העירה אותו ושאלה: "מה העניינים, למה
לא קמת, אתה באיחור ענקי לעבודה". אמר לה: "גמרתי להחליט. כבר
אין לי דרך חזרה".
|
אל תוך מרחץ חום, מזיע לחויות שכבר היו לא נספגות, אבל עדיין
פרצו, חלחלו וניגרו מנקבוביות העור, התאספו טיפה לזרם כמו
במדבר השיטפון, התעורר עשהאל בקרוון, בחדר הפונה לדרום-מזרח,
פיו יבש, גרונו צחיח, פנימו קמל.
|
|
|
