|
בתחילת 2007 מלאו לי 27.
מוסלמית. נשואה. אם לשלושה. לאחר נישואיי עברתי לגור
ברמאללה.
אוהבת במיוחד את הכתיבה בשפה העברית.
למדתי באוניברסיטה העברית בירושלים ואת שנות נעוריי
וילדותי העברתי במזרח ירושלים, גם בין יהודים.
זו פעם ראשונה שאני מוציאה את המילים מהמגירה.
אני מעדיפה לא להשאיר שם משפחה כי רק כך אוכל להמשיך
לכתוב.
עמכם הסליחה.
איתן הוא עמד מולי
בדממת אלחוט
|
המתנה שלו מיוחדת במינה,
כי לאף אחד אין כמותה
גם לא לשכן, הילד של השכנה
גבוה קומה עם מכונית כחולה
|
ידך נרגעה בין שדיי
כשהלילה הפך יום
כשהיום הפך שוב לילה
לא נותר בי תום
|
הוא יושב במטבח ואוכל
אני בסלון.
זה לא שאני לא רעבה,
אבל כשאני בסלון,
והוא במטבח
|
דם על חולצתה
היא תופסת בידי
אני לא התרגשתי
הייתי צעירה מדי ומשועממת
|
אני מבטיחה לוודא שתמיד
יהיה בינינו ספר.
|
הדם - מכחיל
העצבים - מתנוונים
הריאות - משחירות
|
מאחורי הדוכן עמד נער
עדין נאה שקט
נעים באטמוספרה.
|
זה בסדר שאני נותנת לו את היד שלי.
המשכנו לנסוע
את יתר הדרך בידיים שלובות.
|
|
|
כשחיפשתי חברת
בילוש לרגל אחרי
אשתי הבוגדת
אמרו לי
בטלפון:
"טשרניחובסקי שש
שעה חמש תבוא
לבד" |
|
