[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שחר וינשטיין
וואף, וואף,
וואף-וואף-וואף
!!!


אל היצירות בבמה האהובות על שחר וינשטייןאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שחר וינשטייןאל היוצרים המעריכים את שחר וינשטיין
"ילד עם שמש בלב
ליד שלולית המים
פגש ילדה עצובה
עם גשם בעיניים.
כשלחשו השניים
זה לזו סוד
זרחה לה בשמיים
קשת כזו."


לפעמים נדמה לי שאני בועת סבון.




 #  #  #  #  #  #  #  #  #  #  #
דף נוסף:
http://Stage.Co.IL/Authors/ZoAsherZoheret
#  #  #  #  #  #  #  #  #  #  #




מומלצים,
למי שיודע שהטעם של העורכים תואם את טעמו האישי:
דמעת חלוף
אבא שלי
נשיקה אחרת
תעתועי ערב
מכתב תשוקה
נגן הגיטרה העיוור
אהבת אישה לאישה
שירים של אחרי המדורה
הקטע השני ששמתי באינפו בבמה
הבנה פתאומית
כוח סוס
סימנים
חושניות
רגע אחד
טיולים
אלם
בוא אלי
חוסר




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
זכרונות
כשהייתי בת ארבע אבא שלי קנה אקוואריום קטן, אבנים צבעוניות,
משאבת חמצן ואפילו צמח קטן כזה, מפלסטיק- שיהיה לדגים איפה
להסתתר כשהם משחקים "מחבואים".
ואז- הוא בא ביום שישי,
ובחגיגיות נאצלת הציג בפני ובפני אחי בן ה-6, שקית ניילון
רטובה ומקומטת שבה צפו חתיכות

גן עדן
היא מכנסת את ראשה לגופה ואוספת את ידי הגדולה בכפותיה
הקטנטנות, מכרסמת את ציפורניי ברפרוף של פרפר, שדים מתערבלים
בי בין שפתיה הקטנות המתוקות האלו.


לרשימת יצירות השירה החדשות
אהבה
תלתלייך הם מסתור לי,
שם אחביא שגעוני,
שם אסתיר מבוכה.
כשיעטפו אותי ברכות מקבלת,

אהבת אישה לאישה
שואלת בי תשובות
ופורמת בי קשרים,
צובעת עולמי
בגוונים על גוונים אפורים.

לא דבש בך,
לא עסיס פירות מתמוסס על לשון גוועת.
דם עז, חזק בך,
רעד המתכת מבהיק בגופך לי.

אצבעותיי לשות את החימר,
חופרות חורים לחים בחומר המוצק;
כפי שהייתי חופרת בך פעם,
אהובה.

ייסורים
ואילו הצלקת היחידה שהותרת בי אתה
באהבה עצומה שכזו,
בשחבור נשמות,
נפרשת תחת עורי,
שכבת אפידרמיס נוספת,
בלתי נראית לעיניים מזויינות כשלך.

מקום
בידיי כוס נייר חד פעמית
עם קורנפלקס וחלב,
כפית כסופה אחת
שלקחתי ממגירת הסכו"ם
המסודרת
של אימי,
ווודאי לעולם לא אחזיר
מנצנצת בידי.

בדידות
בוא אלי
פרוץ דרך הערפילים העוטפים אותי,
דרך כל מסכי הפלסטיק,

טרילוגיה
אני רציתי להרהר בך בערפל השכרות
ולישוך לך בטבור,
אך ידעתי אז ואדע גם כעת-
אתה רק סיפור,
אתה גם סיפור.

אהבה
חשתי אותך
כתמונה רגועה,
צבעי פסטל
שקופצים אל מותם
בתוך ים הרגשות הזה.

טרילוגיה
וכך, אני אוהבת להחליף
את הכאב החדש
בכאב הישן שלנו-
ואז אני שוב מרגישה בבית
ויכולה להחליט
איזה פחד הכי קל לי לפחד.

צמד שירים
אך אתה, אהובי הנכון,
מקבל בי מלוא החופן
לב משוסע מדמם,
כשזה כל שיש בי.

הכי אני אוהבת
לאבד אותך
בבקרים גשומים.

אהבתך משחררת כנפיי

אהבה
וכשנשב על הדשא שלך,
בבית הרחוק הזה.
נוכל לאחוז ידיים-
כמו באהבה ראשונה
ולשחק את משחק האגודלים
ולמצוא צורות בעננים.
ואח"כ נוכל למצוא צורות בסדינים
הסתורים, שנותיר בחדרך

נפגש שוב ושוב
בצומת ההצטלבות של
קצות אצבעותייך
ושפתיי.

כשתצעד שוב לפתח ביתי,
תחלוץ נעלי צבא כבדות
על שטיח נואיבה שלי
ותשב על מצעי הפרחים הסגולים

יחסים
אדמיין אותך,
כנגן הגיטרה העיוור
של פיקאסו.

קצרצר
חלמתי אותך
ועורך חלקלק
ולשונך מחורצת.

הייקו
הסתיו חלף

ייסורים
הערב לועג לי,
לחוסר יכולתי לשאוג.

וכשאני יושבת בכיסא "שלך" בנדנדה "שלי"
אני מרגישה פולשת.

שכול
המכתב הזה נכתב על מנת להנתן.
המכתב שלי נועד לקריאתך.
ואתה אינך עוד
ורק המכתב נותר יתום בידיי,
לא היה שלי מעולם
ועכשיו גם לא שלך.

קצרצר
שעות בין הערביים
עושות פרפרים בעיניי

אילו הייתי ציירת,
היית בשביל ציור ענקי,
בחלקו צבעי מים חצי- שקופים,
שבעדם ניתן לראות את הבד,

אהבה
ואתה כל כך גבר מולי,
ישותי פוערת עיניים אלייך,
שוטפת רגשות בתשוקה
נקייה כל כך,
מבריאה אותי

יחסים
לו ידעתי שקן צפעונים
מסתתר בליבך,
הייתי אוספת לי עכברים
ומפתה אותך
בלי בושה.

בדידות
בעצב הזה,
אני עוצמת עיניים,
שותקת קצת לעצמי.
והרבה לך.

אהבה
אז אני מצטטת לך שירים,
מילים של אחרים שנגעו בי
(איפה שעמוק- עמוק,
איפה שהצל מקבל גוון כחול,
איפה ששלך...)
כי מילותיי- שלי,
מתגמגמות לעומתך,
נאבקות להתפרץ ממני ולרוץ אלייך,
בין זרועותייך- שלי.

ייסורים
ידיי הכתיבה שהיו לי-
התבייש עורן,
ופרקי אצבעותיי התקשו.
גידי אהבה שהיו בי
נמתחו יותר מידי כמעט
והשקט בוער באדום.

בדידות
כל השירבוטים האלה
(קווים קטנים של אור, כתמים של צבע.
אתה הרי יודע- צורות מעוכות של תהייה)
לא עושים לי טוב

כמיהה
אני מחכה לך בצללים המתרחבים,
מסתפקת בשבבים של אור עבורך,
כמו מנסרות קטנות של אושר,
מבהיקים מולי רסיסי צחוקך המחכה לי.

ייסורים
חבק אותי, אהוב,
קר לי.
ציפורניי היאוש חופרות בי
שקעים של עצב;

טרילוגיה
יש את הקסם המתוק הזה
שאחוז בערב הקליל בכפר,
בריח המרווה האוחז במכנסיי,
כשאני קורסת על שיח.


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
אהבה
ואני רק ארצה
להיות נעל בית קטנה
או כוס נשכחת
על השולחן הקטן
לצד מיטתך,
שם אוכל לבהות בך
כל הלילה כולו
ולשמור על מנוחתך.

הומור
אני באמצע דייט, אחרי הארוחה, חייבת סיגריה.
אבל מה, אני אלך פתאום לשירותים לשעה- שעתיים ואחזור מדיפה
ניחוחות בית- שימוש?!
ככה בטוח שלא תהיה פגישה שנייה
והוא דווקא חמוד,
"Marlborow kind of gay"

אהבה נכזבת
אהבתך שקטה היא,
כאדוות המתפרשות במימי אגם שליו,
כנפנוף כנף של עוף- ציצית ישן,
כשירת הרוח בערב קיץ חם על שדה שיבולים זהוב.

התבגרות
"עכשיו את יכולה להתגלגל בשינה ולא ליפול", אמרה לי חברה
מטומטמת.
איזה להתגלגל ואיזה נעליים?!
אם אני מצליחה להירדם אני ישנה מאקסימום 4 שעות- נרדמת
ומתעוררת באותה תנוחה- מכורבלת לכדור קטן צמוד לפינה של הקיר.
שלושת- רבעי מיטה נשארים מיותמים לכריות, שמיכת פ

ואז, אצא אחרייך. למדבר אלך, אחפש פיסות בד משמלתך על קוצים
ואבנים בדרכי. אדמיין את הרוח זועקת קולך, קול מתוק ועשיר
הקורא לי לבוא...
בחטא הנסתר, ארגל אחרייך בגבעות מסולעות.

יומן
מלקקת את שפתיי היבשות שוב ושוב.
היא שוכבת על רגלי, מנסה להירדם.
פניה התמימות מקסימות בעיניי,
מפליאות אותי.

אז ישבנו בשקט ספגנו את החמצן
ואז החלטתי להתקלף-
התחלתי בכפות הידיים-
שפשפתי אותן זו בזו על- מנת לקלף את השכבה הדקה,
הצבעונית, שעטפה את טפריי השחורים.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
קורס מזורז בהכנת טישיו-לקינוח-אף-בצורה מושלמת:
לוקחים את גליל נייר הטואלט,
תולשים בעדינות 5 ריבועי נייר בלבד,
מקפלים ל- 2 (ליצירת שכבה כפולה ולא משולשת!),


לרשימת יצירות המסה החדשות
עדיין יש שמות חיבה, גם אם הוא כבר לא כותב לך שירי אהבה קצרים
וטיפשיים שמצחיקים אותך, גם אם הוא כבר לא מוסר לך נשיקות לילה
טוב בערב.
יש ביניכם משהו אחר.
הוא יכול להגיד לך כשהוא מוטרד ולדבר אתך על העבודה שלו ועל
ההורים שלו,
הוא מתגעגע אלייך.




אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
האלק הולגן
מתחרה על רמה.


טאלק לאוזן מחמם
תמפשעה.


חנוך רוזן מדבר
בשתיקה.


הצע סלוגן מתחכם
לבמה.

בזרקור
עדן מימן
עדן מימן

nobody becomes an
artist unless they
have to.



תרומה לבמה





יוצר מס' 2228. בבמה מאז 17/3/01 18:27

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשחר וינשטיין
© 1998-2014 זכויות שמורות לבמה חדשה