[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה










נולדתי בשנת 1984.

כשהייתי ילד, ובערך עד סוף כיתה י"א, הייתי כותב
בעיקר כדי להצחיק, למרות שפה ושם היו חריגות גם אז.
בשנים האחרונות אני בדרך-כלל לא כותב דברים שהם
ביסודם מצחיקים (למרות שגם זה קורה), אבל בסיפורים
שאני כותב, משתלבות הרבה פעמים שורות מצחיקות.

בדף הזה ישנם גם סיפורים ישנים, ורוב הסיפורים נכתבו
משמעותית לפני שעלו לכאן. הסיפור הכי ישן כאן הוא
'הדרקון', שכתבתי כשהייתי בן 14. באותו יום שכתבתי
אותו הוא היה הסיפור האהוב עלי, ולפני שנים,
בדרך-כלל כשהייתי נותן לאנשים לקרוא משהו שכתבתי,
הייתי נותן אותו. באופן מתבקש, הוא היה גם הסיפור
הראשון שהעליתי לכאן (ובכל-זאת, הדף הזה קיים כבר
מספר שנים), אבל היום כשאני קורא אותו, לפעמים הוא
נראה בעיניי קצת דל, משהו ילדותי קצת, שלא הייתי
כותב היום.
באופן אירוני, הוא דווקא זה שזוכה להכי הרבה 'אהבת
קהל' בדף הזה, אם שופטים לפי הניקוד שאתם מעניקים.

שני הסיפורים האהובים עלי בתוך הדף הזה,
הם 'יעקבסון' ו-'ככה סוסים וככה גברים'.
יעקבסון מבוסס על רעיון שהתבשל אצלי בראש הרבה זמן,
למעשה במקור בתור סיפור הרבה יותר ארוך.
אחר-כך, השתתפתי בסדנה החמישית (לפי המספור שאיציק
גרינוולד התחיל מחדש, בטח בקרוב שוב יתחילו למספר
מחדש), ושם היה צריך לכתוב סיפור שהוא הספד על
מישהו, אז ישבתי ועיבדתי את הרעיון שהיה לי למשהו
בצורה של הספד, והתוצאה בעיניי היא מעולה.
זה סיפור שהדעות לפעמים חלוקות עליו, יש כאלה שלא
כל-כך מתחברים אליו, ויש כאלה, כמוני, שמאד מאד כן.
אחריו השתתפתי גם בסדנה השישית, ושם כתבתי את
'כשהייתי מהלכת בקווים ישרים מסביב לשטיח' (המשימה
היתה לכתוב סיפור שמזכיר איכשהו את החבובות, או דמות
מן החבובות), ודווקא הוא זכה, למרות שלדעתי אין בכלל
מה להשוות בין השניים.

'ככה סוסים וככה גברים', הוא, אם תרצו, הצד שני של
המטבע, סיפור שכמעט כולם מתחברים אליו, על נושא הרבה
יותר 'סטנדרטי' (וגם סקסי), הוא מכיל הרבה דמויות
ויחסים מעניינים בינהן. האמת היא שבמקור היה עוד
המשך קצר (כעמוד) לסיפור הזה, והורדתי אותו, ולפעמים
היום אני מתחרט על זה, כי אני חושב שההמשך היה משאיר
'טעם' מאד מיוחד, ואולי בהזדמנות אני עוד אחזיר
אותו.
זהו גם הסיפור הכי ארוך בדף הזה, הרבה יותר מכל אחד
אחר (כ-15 עמודים של word בגודל כתב 14 אם אני לא
טועה), אז ראו הוזהרתם, למרות שאני בהחלט ממליץ לכם
לקרוא אותו.

בשנתיים האחרונות (מאמצע 2004), אני כמעט ולא קורא
כבר בבמה, וגם לא מעדכן את הדף הזה (רק נכנס מדי פעם
כדי לראות אם משהו השתנה פה) אבל אני ממשיך לכתוב,
בדרך-כלל סיפורים קצת יותר ארוכים, אבל לפעמים עוד
כמה דברים קצרים.

והנה פתאום היום (שזה בחשבון פשוט אמצע 2006),
כשנכנסתי וקראתי את מה שכתוב כאן על עצמי, החלטתי
שזה ממש לא מתאים לי היום, וכתבתי את ההסבר הזה שאתם
מסיימים לקרוא ממש עכשיו.

אז אני מקווה שתהנו מן הסיפורים שיש פה,
אני נהנה מהם.

שחר.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
נהנתי מן המחשבה הזו. יש לי קרמבו, ואני יכול לתת אותו לכל מי
שאני מעוניין. יכול להיות שאפילו כמה מן הבנות יתחנפו אלי קצת,
כדי לקבל את הקרמבו. לא עוד אני סתם איש - כי אם איש עם קרמבו.
ואיש עם קרמבו, הוא איש עם כח.

"אם תעשן את הסיגר כשחלקו הבוער מחוץ לפה," הסביר האחד "אתה
עלול לשרוף את קצה אפו של בן-ליוויתך, ובפרט שזה יגרום לתגובה
פיסית לא נעימה, הוא עלול לקחת זאת בתור רמיזה על מימדיו
המופרזים קמעה של אפו."
"אם תעשן את הסיגר כשחלקו הבוער בתוך פיך," השני לא וויתר

אני מבקש שתסלחו לי, אבל אני לא יכול להמשיך מבלי להזכיר את
הרועים בתורקמניסטן. אני יודע שיעקובסון גם היה רוצה שהם
יוזכרו כאן היום, במסעו האחרון. בתורקמניסטן האנשים פשוטים.
רועים טובים. כשרועה אחד מאבד כבש, כל התורקמנים מחפשים אותו
כל הלילה.

דינקו פטרוביץ', היה ישן ערום. במגורי הבנים המשותפים, נחשב
הדבר לסטייה של ממש. מיותר לציין, אגב, שכל הבנים נמנעו
במפורש, מלהסתכל לכיוונו, בייחוד כשהיו מתעוררים בבקרים. ואם
היו מסתכלים לעברו, במקרה, או שלא במקרה, היו נזהרים היטב,
שאיש לא יבחין בכך.

אף-פעם לא הבנתי מדוע אנשים תמיד חושבים שכלות הן כל-כך יפות.
כלה היא רק אישה רגילה לבושה בלבן. והלבן הוא צבע בוהק מדי.
הוא לא מתאים לי. אני הייתי רוצה להתחתן בבגד סולידי. כשהכלה
נכנסת לאולם, אי אפשר שלא להבחין בה, בבגד הלבן הזה.

זוגיות
ובאותו לילה, כן הורדתי ממנו את הבגדים. זה התחיל נפלא דווקא.
הוא נישק אותי הרבה, וליטף אותי בידיו המרשימות בדיוק במקומות
הנכונים. כמובן שלא סיימנו במשחק המקדים. אני הרגשתי אותו
היטב. אבל שלא כבדרך-כלל, פעם אחת, התנהגתי במיטה בדיוק כפי
שהיה מתאים בשבילי.

הייתה לו נטייה כזאת, תמיד לכבוש את לבבן של אותן הבנות שאני
אהבתי ממש. אני שנאתי את זה שבנות נמשכו אליו. יש דבר שכדאי
שתדעו לגבי. יותר ממה שאני לא סובל אנשים מסויימים, אני לא
סובל זאת כשאנשים שאני לא סובל נראים טוב.

אתמול שמעתי את נימוקיהם וטענותיהם של שני הצדדים, וערכתי
חקירה מקפת של הבעיה וההשלכות הצפויות. אכן, מוכרח אני להודות,
כי מדובר במקרה קשה מאד, ובהחלטה סבוכה. האם עלי לסכן את חורבן
הממלכה בידי פילים גדולים וממותות, או מנגד, האם עלי ללכת ללא
נעליים ?


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
ביקורתי
כבר אי אפשר לשבת בארוחת צהריים בלי לשמוע את כל העולם מצהיר
כמה הוא שרוט ומוזר.
אתה לא באמת מוזר, אתה רק לובש בגדים משונים כדי שאנשים יגידו
לך : "אתה שרוט לגמרי."
זה לא הופך אותך למוזר, רק לאיש רגיל לבוש בגדים מגוחכים.


לרשימת יצירות המסה החדשות
שלושה תענוגות העניק האל לאדם: האוכל, הצחוק, והמין.
והנה, על-אף הפשטות שבדבר, נכשלו רוב בני-האדם להגיע אל
האושר.
הבעיה טמונה, ביחסי הגומלין בין השלושה. (ודוקא לא בנשים, כפי
שמקובל לחשוב).




אל הארכיון האישי (1 יצירות מאורכבות)
סליחה, יש לכם
אולי את הספר
"יא מוצצת חרא
זונה בת אלף
זונות מאוננת עם
קקטוס שרמוטה עם
ריח שתן של
הלקסיקון העברי
המלא" כרך ב'?



קומיצה, מדחיק
תסמונת טורט.


תרומה לבמה





יוצר מס' 14108. בבמה מאז 16/7/02 14:19

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשחר תמנת
© 1998-2020 זכויות שמורות לבמה חדשה