|
הולכת קדימה .
לא רואה את הגבול.
לא חושבת מה יהיה .
חושבת מה עכשיו - עכשיו טוב.
הרגשתי טוב ולא רק הרגשתי מה זה להיות נאהבת, הרגשתי גם מזה
לאהוב, הרגשתי מה זו אהבה.
|
שאלתי - אז אבא איפה ההפתעה, ואז הוא אמר לי - תעצמי את
העיינים, ועצמתי ואז הלכתי עוד כמה צעדים והוא אמר לי לפקוח
עיינים אז פתחתי וראיתי מולי את הלונה פארק.
|
שקרים למה? כי אני לא באמת יכולה להרשות לעמצי להגיד להם שלום.
אני שחף. נולדתי ברחובות. לאמא זונה שהכירה את אבא שלי כי הוא
סרסור.
|
היא זונה הוא אמר במילים נסתרות, ניסה להראות לה פרצוף של
מישהי שהיא בכלל לא מכירה את הפרצוף שלה...
|
שלושה בנים.
יפים, רומנטים, נחמדים, חמודים.
שלושה משפטים.
שלושתם יפיפיים. תלוי אם אתה באמת מקשיב.
בן אחד, משפט אחד.
|
בת שלוש-עשרה וקצת הייתי
ולא היה אכפת לי
מה כולם
אומרים
|
27
לספטמבר
2006
אני בתוך בועה לבנה
מסתכלת החוצה
|
אם היית יכול
לראות רגשות
היית רואה
כמה שאני אוהבת אותך
|
געגוע בלתי פוסק
וכל שנייה בלעדיך כמו נצח
מחשבות ותחושות
אוהבת אותך
בלילות מלאים
עם ירח די ריק
|
דמעות בעיניים
ועצב עמוק בגרון
ולבנה שנופלת
מקיר ה"שלמות"
|
בעולם די עצוב
בעולה די שונה
בעולם שמכאיב
בעולם מעשי
בעולם שאני
אוהבת אותך
|
ואתה כל כך רחוק
ואני לא יכולה לדעת
כלום
|
תמיד לצאת ההפך
ממה שמנסים
אני שלך
אתה שלי
|
לפעמים אני שונאת את עצמי
על שאני כזאת
לפעמים מנסה להשתנות
|
עמוק באדמה
עמוק בתוך שלי בתוך שלך
עמוק בתוך שלנו
עמוק בתוך עצמי
|
תגיד לי איך
נברח
מכאן
תגיד לי איך
|
יותר מידיי שאלות
שעולות לך לראש
ואני לא יודעת איפה אני עומדת
|
זה אתה
שנמצא מולי
בחולם ותמיד
זה אתה
שאני אוהבת
|
כולם צוחקים
מדמעות של אחרים
והדמעה שלי
מצחיקה אותך
|
כל פעם שאומרים עלייך
אני נעצבת מחדש
והדמעות זולגות בלי סוף
והבפנים נהיה חלש
|
את תראי עם הזמן זה יעבור
וכבר לא תהיה עצובה זה יישאר
רק בתור זיכרון, חוויה
|
והמחשבה והתחושה עליך, אליך, עושים לי טוב.
|
אולי זו השלמות שלך שהורגת אותי
|
אמא אני לא יכולה...
לשנות את העבר
|
אף אחד לא יאמר לך איך זה מרגיש
התקוות מאתמול מחשבות משלשות
הדמעות בעיניים
|
כואב לי כשזה
אתה ותמיד אבל תמיד
זה רק אתה
|
ברגע שאמרת לי
שאת אוהבת אותי
לא היה עוד איש אחר
אחר מלבדי
|
עלינו לרכבת
לרכבת לשום מקום
לא ידענו לאן נוסעים
לא ידענו מה עושים
|
הכל נזכר בתוך תמונה
הכל בפנים הכל קרה
|
"זה אוהב".
"את אוהבת".
"מאוהבת".
|
דנה קמה בבוקר
עם רגל ימין
והיא שמאלית
שאוכלת כל
בוקר, גבינה
|
כשתלך - אל תלך.
כשתגיד - אל תגיד.
כשתבוא - אל תבוא.
אבל אתה כן.
|
ושוב בתוך תמונה,
סרט הזיכרון שוב מופעל, מהתחלה.
אותו סיפור, אותה עלילה,
רק שהשחקן, אחר כי אני תמיד חייבת להרוס
"אותך" מחדש מי שלא תיהיה.
|
אנשים או רק סרטים שמובילים
אל ההווה שלא נגמר
ומי אני בכלל?
|
הם שבכו כאבו
ועיבדו
הם שהיו והם שאינם
|
אהובתי
את כל מילות האהבה שלי
הקדשתי לך
|
הכל כאילו לא
באמת קרה
וזה נגמר
|
ולך זה לא אכפת.
חברים?
יש.
שונים
חברות?
יזיזות.
ולך זה לא אכפת.
|
ואתם זוג משמיים
רק שעכשיו השמיים אפורים
|
ומחשבות של מה יהיה או עד איפה נגיע
וכמה טיפשה אני אהיה כדי לחשוב שאתה באמת אוהב
כי הרי אני שימושית שאפשר לאהוב במיטה
|
עכברים שאוכלים את קצה האוזן
אומרים לי לילה טוב
|
הכל אפור
עם עניים שחורים
אבל נקי
|
היה קורא בפחד שדרן
החדשות, עוד פיגוע
ועוד פצועים ועוד
מתים ועוד משפחות שכולות
|
באושר מתפוצץ
והפחד גובר, לא נעלם
רק רוצה שיפסיק
|
תזכרי שאת היפיופה של עצמך
ואת לבד
|
אם הייתי מרגישה יד ועוד אחת ואז גם רגל הייתי נעלמת...
אני אומרת לך
ידי פתוחה לידך
מחכה
שידך תבוא ותגיד שלום
|
אני רוצה אותך
רוצה אותי
רוצה אותו
|
כשהלב כואב
אין מי ששומע
אין מי שרואה
|
רציתי לומר לך, כשעוד אהבנו,
שלום.
|
לאהוב זה לא לבקש שום דבר בתמורה
גם לא אהבה.
לאהוב זה לא להגיד מה מותר מה אסור
לזה לעשות.
לאהוב זה לא להגדיר את הרגש
זה ליהנות ממנו.
|
הוא אמר שהוא אוהב אותה,
התכוון אחרת.
הוא אמר שהוא רוצה אותה,
התכוון אחרת.
|
בלב שהחזיק אהבה
ועכשיו הוא כבר מת
|
לעומר יש בלונדיני
לעומר יש חברה
לעומר יש בלונדיני
הוא בעצם בחורה.
|
ואני מתבגרת ומתגברת - בלעדיך.
ועצוב.
|
מתי תגידו לי כבר עם זה נכון?
מתי תגידו ששיקרתם?
מתי תגידו שזה סתם טעות?
מתי תחשבו גם עלי?
כש... אף פעם
|
נגיד שאתה צודק
ונגיד שאני טועה
נגיד שאתה באמת
יודע לדגדג אותי
|
וסוף הסרט לא רצנו לקום
לא רצינו שהידיים יפרדו
|
אני אוהבת אותך
ואתה אותה
וככה זה נשאר
|
יום שחור זאת אומרת לילה
ושלכת כוכבים
|
כשאתה שר עם הגיטרה
קורץ לה ואת ליבי שובה
כשאתה שם עם כל הפוזה
עומד על הבמה עומד על הבמה
|
הכחול שבו ,
הלבן שבו ,
האדום שבו ,
כבר לא יהיה.
|
פתאום היא הגיעה
פתאום לא לבד
פתאום היא איתו
|
לציפי אין ראש אבל היא עדין בחיה
ולא רוצה לעזוב את המציאות
|
ואז בית קפה.
חברים.
קפה?
לא. תודה.
לא?
כן. כן. כן. כן.
|
היא שונה וזה מוזר לה להרגיש כמו כולם
כי היא יודעת שהיא לא
|
ברחוב ישר עושים תיקונים בכביש
בורות וסדקים
ברחוב ישר עושים תיקונים וכואב
כל כך כואב
|
וזה הוא והיא ורק אני בסדר.
וחורף בא
וקרב אט אט
|
ועוד סיגריה
ועוד שלוק מהבירה
והיא-לא מחייכת ולא שמחה
|
בלב שלא פועם
בלב שמת מבפנים
בעולם קצת קשה בשבילי
|
מילים, מילים, מילים.
עוד קצת מילים, לקינוח
אתה יודע לדבר כמו שצריך,
כראוי,
|
איך זה שאני כזו מפגרת
למה אני תמיד חייבת להרוס הכל?!
"את מטומטמת!! מפגרת אחת! עד שיש בן אדם אחד בעולם הזה שבאמת
אוהב אותך - את הורסת את זה! מפגרת!"
|
ופתאום משני קילו
הם הפכו ל-רק שני קילו
|
רק לרגע מסובבת את ראשי לראות מה קורה מהצד השני שלי אני
מסתכלת עליו, דמעות בעיניים,
|
יש פה מהירות של קול, אין אור
|
את לא לבד!
כמה פעמים אני עוד אצטרך לומר לך
מילים הן מחשבות והרגשות.
|
והפחד ממה שיבוא אחרי
יכרסם לך את הבטן
|
אתה מתעלם ממני ואני ממך וזה סוג של הסכם בינינו על זה שככה
אנחנו "בסדר" עם הרבה מאוד מירכאות.
מין הסכם לא כתוב שאתה המצאת. שאתה חתמת עליו. אני לא חתמתי.
אני בספק אם בכלל ראיתי אותו. אבל הוא שם, ההסכם.
|
היה לי הכל הכל חוץ ממנו חוץ ממה שבאמת באמת רציתי אז למה אני
לא יכולה לקבל מה שאני רוצה? זה רק דבר אחד זה לא הרבה באמת.
|
מה הייתי נותנת כדי לאחוז בך בין שתי זרועותיי,
לחבקך ולהצמידך אלי לעד, או לפחות להווה הקרוב?
|
ולכל אדם עם הזמן נופלת לבנה פה ולבנה שם מרגעי עצב, תיסכול או
חוסר מצברוח טוטאלי. ולעומת זאת גם מתווספות לבנים עם הזמן.
בכל אדם, חוץ ממני - אני חושבת.
|
אם מישהי כמוני פעם תלחש לך תדע שאתה מיוחד, כי אני שונאת
ללחוש
|
אוףףףףףף כל כך אוף אני שונאת את עצמי על מה שהיה ואני שונאת
אותו על מה שהיה ואני שונאת אותנו ואני שונאת שהוא לא אוהב
אותי
|
"מה שמך פועל" שאלה אותי שוש, ואני אינני ידעתי מה לומר לה,
הרי אני פועל חדש מבין כל הפעלים
|
וכל פעם אני רוצה יותר וצריכה יותר את האהבה זו.
|
יש לי שתי ידיים, אחת קצת יותר גדולה מהשניה.
יש לי שתי ידיים, לבכות אליהם כשאני עצובה.
יש לי שתי ידיים, שאני כל כך אוהבת.
|
שחור בעיניים
שרואות רק לבן
ברד על הפנים
בקיץ
|
הסתכלת עליי ושאלת "למה את לא יכולה להרגיש שאני אוהב אותך?"
|
לאיש הכי חמוד
יש חיוך הכי חמוד
ויש לשון הכי חמודה
|
אני זוכרת שזה לא היה חלום,
זו היתה המציאות, ואהבת אותה.
|
זה מין חלל שלא משנה מה נעשה הוא תמיד ישאר.
|
אני: הזמן יעשה את שלו
ואם זה לא יעזור תמיד אפשר להרוג אותו!
|
הגענו אחרי שלוש שעות
נשארנו כשהיה נחמד
והלכנו כשנמאס
|
תגיד מילה ואז תשתוק, תגרום לי לחייך אפילו שאתה יודע שלא
תצליח
|
מיכל מחזיקה את השרשרת שלו, מנשקת אותה, אומרת שלוש פעמים בלב
"שלא יגמר לעולם" ופוקחת עיניים.
מסתכלת במראה ומנסה לדמיין אותו שם לידה, מחבק, אוהב, אכפת.
|
|
|
