[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








שחר טלי
לא כל דבר צריך להיות הגיוני כדי שיחשבו שהוא הגיוני

ICQ 260588567 260588567
אל היצירות בבמה האהובות על שחר טליאל 30 היצירות האהובות שנבחרו לאחרונהאל היוצרים המוערכים על ידי שחר טליאל היוצרים המעריכים את שחר טלי
הולכת קדימה .
לא רואה את הגבול.
לא חושבת מה יהיה .
חושבת מה עכשיו - עכשיו טוב.




לרשימת יצירות הסיפור קצר החדשות
התבגרות
הרגשתי טוב ולא רק הרגשתי מה זה להיות נאהבת, הרגשתי גם מזה
לאהוב, הרגשתי מה זו אהבה.

זכרונות
שאלתי - אז אבא איפה ההפתעה, ואז הוא אמר לי - תעצמי את
העיינים, ועצמתי ואז הלכתי עוד כמה צעדים והוא אמר לי לפקוח
עיינים אז פתחתי וראיתי מולי את הלונה פארק.

שקרים למה? כי אני לא באמת יכולה להרשות לעמצי להגיד להם שלום.
אני שחף. נולדתי ברחובות. לאמא זונה שהכירה את אבא שלי כי הוא
סרסור.

ייסורים
היא זונה הוא אמר במילים נסתרות, ניסה להראות לה פרצוף של
מישהי שהיא בכלל לא מכירה את הפרצוף שלה...

יומן
שלושה בנים.
יפים, רומנטים, נחמדים, חמודים.
שלושה משפטים.
שלושתם יפיפיים. תלוי אם אתה באמת מקשיב.
בן אחד, משפט אחד.


לרשימת יצירות השירה החדשות
בת שלוש-עשרה וקצת הייתי
ולא היה אכפת לי
מה כולם
אומרים

27
לספטמבר
2006
אני בתוך בועה לבנה
מסתכלת החוצה

אם היית יכול
לראות רגשות
היית רואה
כמה שאני אוהבת אותך

געגוע בלתי פוסק
וכל שנייה בלעדיך כמו נצח
מחשבות ותחושות
אוהבת אותך

בלילות מלאים
עם ירח די ריק

דמעות בעיניים
ועצב עמוק בגרון
ולבנה שנופלת
מקיר ה"שלמות"

בעולם די עצוב
בעולה די שונה
בעולם שמכאיב
בעולם מעשי
בעולם שאני
אוהבת אותך

אתה
שנמצא
במקום אחר

ואתה כל כך רחוק
ואני לא יכולה לדעת
כלום

תמיד לצאת ההפך
ממה שמנסים
אני שלך
אתה שלי

לפעמים אני שונאת את עצמי
על שאני כזאת
לפעמים מנסה להשתנות

עמוק באדמה
עמוק בתוך שלי בתוך שלך

עמוק בתוך שלנו
עמוק בתוך עצמי

תגיד לי איך
נברח
מכאן
תגיד לי איך

יותר מידיי שאלות
שעולות לך לראש
ואני לא יודעת איפה אני עומדת

זה אתה
שנמצא מולי
בחולם ותמיד
זה אתה
שאני אוהבת

כולם צוחקים
מדמעות של אחרים
והדמעה שלי
מצחיקה אותך

כל פעם שאומרים עלייך
אני נעצבת מחדש
והדמעות זולגות בלי סוף
והבפנים נהיה חלש

אהבה
את תראי עם הזמן זה יעבור
וכבר לא תהיה עצובה זה יישאר
רק בתור זיכרון, חוויה

והמחשבה והתחושה עליך, אליך, עושים לי טוב.

אולי זו השלמות שלך שהורגת אותי

אמא אני לא יכולה...
לשנות את העבר

אף אחד לא יאמר לך איך זה מרגיש
התקוות מאתמול מחשבות משלשות
הדמעות בעיניים

כואב לי כשזה
אתה ותמיד אבל תמיד
זה רק אתה

ברגע שאמרת לי
שאת אוהבת אותי

לא היה עוד איש אחר
אחר מלבדי

עלינו לרכבת
לרכבת לשום מקום
לא ידענו לאן נוסעים
לא ידענו מה עושים

הכל נזכר בתוך תמונה
הכל בפנים הכל קרה

"זה אוהב".
"את אוהבת".
"מאוהבת".

דנה קמה בבוקר
עם רגל ימין
והיא שמאלית
שאוכלת כל
בוקר, גבינה

כשתלך - אל תלך.
כשתגיד - אל תגיד.
כשתבוא - אל תבוא.
אבל אתה כן.

וידוי
ושוב בתוך תמונה,
סרט הזיכרון שוב מופעל, מהתחלה.
אותו סיפור, אותה עלילה,
רק שהשחקן, אחר כי אני תמיד חייבת להרוס
"אותך" מחדש מי שלא תיהיה.

אנשים או רק סרטים שמובילים
אל ההווה שלא נגמר
ומי אני בכלל?

בדידות
קשורה זקורה ליד הקיר.

הם שבכו כאבו
ועיבדו
הם שהיו והם שאינם

אהובתי
את כל מילות האהבה שלי
הקדשתי לך

הכל כאילו לא
באמת קרה
וזה נגמר

ולך זה לא אכפת.

חברים?
יש.
שונים
חברות?
יזיזות.

ולך זה לא אכפת.

ואתם זוג משמיים
רק שעכשיו השמיים אפורים

ומחשבות של מה יהיה או עד איפה נגיע
וכמה טיפשה אני אהיה כדי לחשוב שאתה באמת אוהב
כי הרי אני שימושית שאפשר לאהוב במיטה

עכברים שאוכלים את קצה האוזן
אומרים לי לילה טוב

הכל אפור
עם עניים שחורים
אבל נקי

היה קורא בפחד שדרן
החדשות, עוד פיגוע
ועוד פצועים ועוד
מתים ועוד משפחות שכולות

געגוע
הכול ניראה כמו סרט שוודי

קצרצר
באושר מתפוצץ
והפחד גובר, לא נעלם
רק רוצה שיפסיק

תזכרי שאת היפיופה של עצמך
ואת לבד

אם הייתי מרגישה יד ועוד אחת ואז גם רגל הייתי נעלמת...

אני אומרת לך
ידי פתוחה לידך
מחכה
שידך תבוא ותגיד שלום

אני רוצה אותך
רוצה אותי
רוצה אותו

כשהלב כואב
אין מי ששומע
אין מי שרואה

רציתי לומר לך, כשעוד אהבנו,
שלום.

לאהוב זה לא לבקש שום דבר בתמורה
גם לא אהבה.
לאהוב זה לא להגיד מה מותר מה אסור
לזה לעשות.
לאהוב זה לא להגדיר את הרגש
זה ליהנות ממנו.

אכזבה
הוא אמר שהוא אוהב אותה,
התכוון אחרת.
הוא אמר שהוא רוצה אותה,
התכוון אחרת.

בלב שהחזיק אהבה
ועכשיו הוא כבר מת

לעומר יש בלונדיני
לעומר יש חברה
לעומר יש בלונדיני
הוא בעצם בחורה.

געגוע
ואני מתבגרת ומתגברת - בלעדיך.
ועצוב.

מתי תגידו לי כבר עם זה נכון?
מתי תגידו ששיקרתם?
מתי תגידו שזה סתם טעות?
מתי תחשבו גם עלי?

כש... אף פעם

נגיד שאתה צודק
ונגיד שאני טועה
נגיד שאתה באמת
יודע לדגדג אותי

וסוף הסרט לא רצנו לקום
לא רצינו שהידיים יפרדו

אני אוהבת אותך
ואתה אותה
וככה זה נשאר

יום שחור זאת אומרת לילה
ושלכת כוכבים

כשאתה שר עם הגיטרה
קורץ לה ואת ליבי שובה
כשאתה שם עם כל הפוזה
עומד על הבמה עומד על הבמה

הכחול שבו ,
הלבן שבו ,
האדום שבו ,
כבר לא יהיה.

פתאום היא הגיעה
פתאום לא לבד
פתאום היא איתו

לציפי אין ראש אבל היא עדין בחיה
ולא רוצה לעזוב את המציאות

ואז בית קפה.
חברים.
קפה?
לא. תודה.
לא?
כן. כן. כן. כן.

היא שונה וזה מוזר לה להרגיש כמו כולם
כי היא יודעת שהיא לא

ברחוב ישר עושים תיקונים בכביש
בורות וסדקים
ברחוב ישר עושים תיקונים וכואב
כל כך כואב

וזה הוא והיא ורק אני בסדר.

וחורף בא
וקרב אט אט

ועוד סיגריה
ועוד שלוק מהבירה
והיא-לא מחייכת ולא שמחה


לרשימת יצירות המונולוג החדשות
בלב שלא פועם
בלב שמת מבפנים
בעולם קצת קשה בשבילי

מילים, מילים, מילים.
עוד קצת מילים, לקינוח
אתה יודע לדבר כמו שצריך,
כראוי,

איך זה שאני כזו מפגרת
למה אני תמיד חייבת להרוס הכל?!
"את מטומטמת!! מפגרת אחת! עד שיש בן אדם אחד בעולם הזה שבאמת
אוהב אותך - את הורסת את זה! מפגרת!"

ופתאום משני קילו
הם הפכו ל-רק שני קילו

רק לרגע מסובבת את ראשי לראות מה קורה מהצד השני שלי אני
מסתכלת עליו, דמעות בעיניים,

היום נפגשתי עם ירון

יש פה מהירות של קול, אין אור

את לא לבד!
כמה פעמים אני עוד אצטרך לומר לך
מילים הן מחשבות והרגשות.

והפחד ממה שיבוא אחרי
יכרסם לך את הבטן

אתה מתעלם ממני ואני ממך וזה סוג של הסכם בינינו על זה שככה
אנחנו "בסדר" עם הרבה מאוד מירכאות.
מין הסכם לא כתוב שאתה המצאת. שאתה חתמת עליו. אני לא חתמתי.
אני בספק אם בכלל ראיתי אותו. אבל הוא שם, ההסכם.

יומן
היה לי הכל הכל חוץ ממנו חוץ ממה שבאמת באמת רציתי אז למה אני
לא יכולה לקבל מה שאני רוצה? זה רק דבר אחד זה לא הרבה באמת.

אהבה
מה הייתי נותנת כדי לאחוז בך בין שתי זרועותיי,
לחבקך ולהצמידך אלי לעד, או לפחות להווה הקרוב?

ולכל אדם עם הזמן נופלת לבנה פה ולבנה שם מרגעי עצב, תיסכול או
חוסר מצברוח טוטאלי. ולעומת זאת גם מתווספות לבנים עם הזמן.
בכל אדם, חוץ ממני - אני חושבת.

אהבה
קול שאני אוהבת

אמונה
להאמין בעצמך.

אם מישהי כמוני פעם תלחש לך תדע שאתה מיוחד, כי אני שונאת
ללחוש

אוףףףףףף כל כך אוף אני שונאת את עצמי על מה שהיה ואני שונאת
אותו על מה שהיה ואני שונאת אותנו ואני שונאת שהוא לא אוהב
אותי

"מה שמך פועל" שאלה אותי שוש, ואני אינני ידעתי מה לומר לה,
הרי אני פועל חדש מבין כל הפעלים

וכל פעם אני רוצה יותר וצריכה יותר את האהבה זו.

יש לי שתי ידיים, אחת קצת יותר גדולה מהשניה.
יש לי שתי ידיים, לבכות אליהם כשאני עצובה.
יש לי שתי ידיים, שאני כל כך אוהבת.


לרשימת יצירות הפרגמנט החדשות
שחור בעיניים
שרואות רק לבן
ברד על הפנים
בקיץ

הסתכלת עליי ושאלת "למה את לא יכולה להרגיש שאני אוהב אותך?"

לאיש הכי חמוד
יש חיוך הכי חמוד
ויש לשון הכי חמודה

אני זוכרת שזה לא היה חלום,
זו היתה המציאות, ואהבת אותה.

זה מין חלל שלא משנה מה נעשה הוא תמיד ישאר.

אני: הזמן יעשה את שלו
ואם זה לא יעזור תמיד אפשר להרוג אותו!

הגענו אחרי שלוש שעות
נשארנו כשהיה נחמד
והלכנו כשנמאס

תגיד מילה ואז תשתוק, תגרום לי לחייך אפילו שאתה יודע שלא
תצליח

מיכל מחזיקה את השרשרת שלו, מנשקת אותה, אומרת שלוש פעמים בלב
"שלא יגמר לעולם" ופוקחת עיניים.
מסתכלת במראה ומנסה לדמיין אותו שם לידה, מחבק, אוהב, אכפת.




מה עם טפט
לשולחן העבודה
עם תמונות ערום
של סלוגנין?




שרוליק
ישראלוביץ'
בשאלה לפורנוגרף
הבמה, בפורום
פורגן.


תרומה לבמה





יוצר מס' 49440. בבמה מאז 10/3/05 17:59

האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות לשחר טלי
© 1998-2018 זכויות שמורות לבמה חדשה