|
מה שלמדתי לבד..
האדם לא נועד להיות לבד
היו כנים עם עצמכם - אהבה וחברה טובה יותר חשובים
ממשחקי כבוד ואגו
אין טעם לנסות להתבגר בכוח
אם חלקים מסויימים בך נותרו ילדותיים עם חלוף השנים
- הודה למזלך הטוב ונצל זאת. ילדים נהנים יותר
מהחיים.
האמת היא המידה הטובה היחידה
כשהיא לא ורודה, תצחק!
והוא ניסה להזכיר לעצמו מדי פעם את הדרך - ימינה בכניסה לעיר,
עוברים את הכיכר ו... והוא ניסה להזכיר לעצמו מדי פעם כיצד
לנהוג, כיצד לנשום
|
סוף סוף שלוותי הגיעה
בלי שיחות בטלות, בלי הצגות
באה היא והרגיעה...
|
מה עושים כשמרגישים שנגמר?
מה שבער כבר עבר
ומה שנותר... זר
|
ואני אוכל לצרוח לכולם "הנה אני חופשיה"
ואתה תוכל להניח זרועותיך סביבי
ואני אבכה ואשמח
והם ימלמלו
איך לא ראינו? איך לא הבנו?
איך לא ידענו את שהיתה צריכה?
|
ואני כבר מגבירה את הווליום ומכריזה ברמקול:
"בדפים קצת ריקים אך בכריכה מחודשת
התהיה מעוניין לרכוש נערה מיואשת?"
|
מאז שהתחלתי לכתוב בחרוזים
הכל נכתב לי בבתים דומים מרומזים
ותמיד זה מתחיל במשפטים כאלה ארוכים
ונגמר בגיבובים קצרצרים
משותקים
|
stones and dirt
are calling me back
and i promise myself to return
|
אני זוכרת חום ואש וכמה ניצוצות
דפיקות לב חזקות ונשימות מהירות
|
וכל מה שנותר מהאהבה הטהורה הזו הוא כרטיס ברכה לראש השנה
זכרון מעומעם של יום האהבה
וברכת יום הולדת ללא תשובה
|
זה נגמר
הפעם אולי לתמיד
זה נגמר בטעות במספר
|
אך ליבי לא ישכח לעולם מבטך
והחובה להצילני בכל יישותך
בעודי נעה בין חיים לכליה
מעתה ועד שאגיע לבטחה
|
ואני לא מסתורית ואני לא מפתיעה
ואני לא מתוחכמת ולא מרגיעה
אני רק נערה שהלכה לאיבוד
בגנך
|
פתאום שטף אותי גל של דכאון
וניסיתי והסתרתי
וחייכתי בזיוף
וככל שחייכתי, כך גבר הקול
וככל שמצמצתי, הורגשו הדמעות
הן תמיד שם
מאחור
|
רצית לכתוב משהו אמיתי
אז את שוב פה... עם רעש הגלים והרוח שהופכת את שיערך והזוגות
שגורמים לך לבכות והגעגועים
אבל את שוב לא מגיעה אלייך. את שוב לא רגועה.
|
ביקשת שאכתוב לך על החבר החדש שלי.
ביקשת שאכתוב בקצרה. בפרטים. אבל כל מי שמכיר אותי כבר יודע
אני רוצה את השלם.
|
אם כל מכיריי יפגשו פתע ברחוב
הם יזהו מיד האחד את ההוא
הם יגידו...
|
לכתוב מכתב פרידה נוסף ממך או אלייך?
לשרוף אותו?
להשאיר פה, שיעוף עם הרוח?
|
זה קשה לכתוב כשטוב
כשהאור כבר נראה מסנוור
כשהלב לא צועק "היזהר"
לחכות
שיגמר
|
כשעיניך הופכות נוצצות וחולמניות כשאני מולך ואתה מדבר קודם
איתי כשאתה פוחד או מתרגש אך שפתיך ממלמלות "לא" בכל פעם שעיני
שואלות כאילו בכדי לשכנע אותך ואותי באותה נשימה, לפני שקולות
אחרים מלבך תשמע.
|
רציתי לכתוב על שקורה לי
כמו כולם פה. על איזה אירוע חזק שמשאיר השפעתו לעד, על איזה
לקח שנלמד מתוך טעות שחזרה, על איזו תגלית מדעית מדהימה.
|
אולי יש בפחד טיפה של אמת
כל מי שאהב אותי מת
|
וסבתא שלי, זו שאני לא ממש מכירה
יושבת ליד האבן הזו, של זה שאני לא זוכרת
ובשקט, בלי קול, בוכה במין שירה
כאילו כך צוותה
|
זהו מכתב פרידה
מכתב שחרור
לא שלך ממני... שלי ממך
|
רציתי לספר לך שהוא הרפתקן כמוך ופחדן כמוך ולעתים גם לא נאמן
כמוך. רציתי לבקש ממך לפגוש אותו, לחזור אליו - לילדות שלו,
לתום, להתרגשות של ההתחלה כי כמו שאהבתי אותו לתקופה דקה כך
אהבתי אותך... לרגע בסערה.
|
לאהובי שחזר מהורהר...
עברו רק שני רגעים מאז ששבת
ואני כבר מרגישה כמה אהבת
וכמה שאני מחכה למילים
אתה שקט
אולי קצת לחוץ
מקשיב לצלילים
שבחוץ
|
אל הארכיון האישי (10 יצירות מאורכבות)
|
|
מיתוסים... אח,
מיתוסים הם כמו
ויטראז'ים. יפים
יפים, אבל מה זה
פאסה...
הפילוסוף
הדיכאוני |
|
