|
מתהלך בשדרה ומחפש אחר פחדים,
על צמרת העצים נעלמה המקהלה
והשדרה אפורה מחלומות מפוארים
שומר על הקור שהיא פיסלה.
וגשם יורד כדי שיהיה לך עצוב,
עוצמת עיניים אך רואה את זה שוב
מטאטא את העלים ומתנקה לבך,
מטאטא את השדרה, מקשיב לשתיקתך.
תודה רבה, עדי שהרבני
(שם במה:שחר שדה)
מהרגע הזה הרגשתי את עצמי נחנקת מהבכי תוך שתיקה עמוקה. בצידי
הדרך והלאה, ראיתי את הפרפרים שוב, הפעם עפים סביב גדרות התיל.
זה הרג אותי. נעמדתי מול הגדרות שליד השער, הבנתי שלא הייתה
דרך חזרה ממאיידנק. היציאה בלתי אפשרית! הדרך היחידה לצאת
ולברוח היא למות!
|
הבועה הזאת התנפצה
ולא נותרו שום רסיסים
שאוכל לחבר
|
מעניין אם התמונה הזאת תשאר בקבר,
עם הרוח ההיא והקול של הגלים...
|
קראתי לצל שלך
ומתחתיי האורות
|
עם תקליטים ישנים
הם מזייפים את אושרם
|
לא הרהרתי לעצמי
שאפגע כל כך
|
אולי מחר תנשוב הרוח
תנופף לשלום בשערי...
|
זה תמיד שוב העצב הזה
שלא מצליח לבוא בדמעות
|
מחלונות של זיוף
קפצתי מיד
|
חשכה מלטפת לי
בעיניים הסגורות
|
כרכרות של שירים נרכבות
בדרך אל ההרים
|
תמחק את הזיוף שנשפך
ושוב תרגיע
|
כי אורות בוהקים
מול העיניים השיכורות
ששרות לי בשקט,
כי הירח ששותק
|
רציתי שתאהב אותי
רציתי גם למות
|
מי עומד מולם?
עומד ומסתכל כל היום
על כוכבי הדרום.
|
מטביעים אותי בשלולית,
הכי רדודה
ולא חבשתי את הפצעים
כי במילא הם אינם עוברים
|
נקלעתי לשבילים צרים
שנמצאים עמוק בבור
|
הפרחים נבלו כשהתאהבתי
השלכת הפציעה גם היא
|
וכל הדרך חייכת בחיוך מזויף
וכל הדרך דרכת על צבע רע...
|
הם לא שמים לב
שהם מפחידים את המגירה
|
אף-אחד לא מצליח לכבות את האור.
|
לא אשכח את אמש
שהרעיד את כל העיר
לילה טוב חבר...
|
ותמיד זה חייב להיות באמצע הלילה
כדי שאקשיב להם כשאני לבד,
כדי שאבין כמה הבדידות איתי
|
הגשם ממשיך אל גלים מרוב צער
מישהו בא ודופק על הדלת
אומר לילה טוב וממשיך אט ללכת.
|
מצאתי את השיר הזה
בקלטת אהבה ישנה
|
מי שלא שם לב אלי
הוא מן שיכור כזה אולי
|
זה באמת גם לא היה
סיפור כזה גדול...
|
העצים האלה נכרתו
כי שתו הרבה מהרעל שבי.
|
לא יהיה לי זכר,
ארונות של מילים יפלו אל תוך הקבר
ועל הקבר הזה לא יצמחו הפרחים
לא על הקבר שלי,
כי ירד עליו גשם של רעל
|
פתאום אני רואה דברים בצורה קצת שונה.
צורה מציאותית, עם גוון של אופטימיות.
|
אילו רק היה אפשר לחיות בחלום,
במקום שאני לא מועדת
שם לא קשה לי לנשום
|
ואני עירומה כאן לבד
ברחוב היתום
|
זה שוב עוד רגע עצוב
מנגן לו שניות של בכי
|
הכל מובן לי איך
תשאיר לי עוד רגע אחד
|
עכשיו, כשיש שלכת והקיץ ברח
עכשיו, כשהבדידות גוררת אל עוד לילה לבן,
נזכרתי להשתנות קצת לאט.
|
מתחילה תקופה של לילה,
היום התעוררתי
כשהשמש הלכה לישון...
|
אני אשמה
בזה שאני אוהבת
אותך.
|
הקול הזה שלא נשרף,
הקול הזה שמת לי קצת
|
הייתי רוצה גג שקוף
כדי שהתכלת תחדור אלי בכל בוקר
וינקז בליבי יום חדש...
|
הגעתי למצולות
והרגשתי שאני נחנקת
|
מתחת לסדינים
מחביאה את הדמעות
|
הפרחים טבעו מרוב צער
שהזרמתי אליהם
|
נלחמתי בכאב שלך
וחפרתי בשתיקותיך
|
אפילו השמש,
לא מצליחה לייבש את הדם.
|
הנשימה הולכת ופוסקת
אני מתה עוד מעט.
|
אלוהים, למה שכחת להרוג אותי?
צפוף לי בעולם הזה.
|
הרוח שרקה לי באוזן
שיר ישן ששרתי
|
בחוץ הכפור דומם אל עוד שלווה
|
The hiss of your lips makes me feel
that you've been in my loneliness,
I don't want to go away.
|
בועטות בי מחשבות כל ערב.
אין בי פחד לכאוב כי כאבתי מספיק.
|
ואת שכחת את המילים
שחורקות לתוכך
|
אין פרחים בגינה,
מתנגנת מנגינת מלחמה
ובחוץ הכל נשבר
לא רוצה לראות את מחר...
|
ונתפורר ונתפזר עליו
ונחשוב שאנחנו עדין חולמים.
|
הדלק לי את האור בלילה,
אור הכוכבים למעלה,
ואת אור היום...
|
חבק אותי בבקשה
זה לא אתה, זה המגע
ולא אכפת לי שכואב,
זה כבר שכיח פה בלב
|
לבנדם מוזר, שאני קוראת לו "אני" יש משהו לא גלוי.
אפחד לא מכיר את "אני" לעומק. אפחד לא יודע מי הוא "אני" באמת.
|
הגלים טבעו איתי מהבושה
לא רציתי שתראה אותי בוכה.
|
בלילות שוב מתקרב
אל המקום הכי כואב
אצלי בלב
|
העיניים עייפות,
וברחו כל הרוחות
וכמובן שאתן ברחת
נשארו רק השורות
|
הגלים הכו בך יותר מדי חזק
מורח את החולשות שלך בי...
|
אני זוכרת בקרים וזריחות
שראיתי בגללך.
|
החורף נשטף,
לא בא אביב אחריו
כשבכיתי, לא ראיתי שחלף
ופתאום אני בסתיו.
|
בין העצים הסדוקים
השתיקה כה לבנה
ומתעוררות בה הדרכים
ובבוקר שחור היא דעכה.
|
בלב אין קשרים חדשים
כי הוא בית חרושת לבדידות,
עוד מעט הדרך אל ההתאבדות
|
והסוסים דוהרים במהירות
אל השטיח האדום שמולם
בלי שום סיבה ברורה.
|
כנראה שלא ירדו פה גשמים,
הלילה מעיני.
|
באשמורות העזות אין ארומה
אמש הבחנתי בצחנת מלחמה
|
האהבה שאת אוהבת
במקום בחוץ היא רק בפנים.
דומה לדמעות שאת לובשת,
צר לך שפנייך מלוחים.
|
לפעמים קשה לראות
שגם הלב נפצע כמה פעמים.
סרט מדידה עוטף כאבים
המספר גדל, ההיקפים עצומים
|
הלילה משתכר אליי
משורר עוד כוכב,
הלילה במירוץ הסוסים
דוהרים מרוצים,
בקצה יש זהב.
|
שם על המדרכה
עם כוס הוויסקי הפצועה
|
ורק לנו רע בפנים,
משלימים את הסרט של אלוהים.
|
תמיד יש את העצב המודחק
גם אם לא רצית לבכות,
ותמיד הוא בא בכוונה
דווקא בזמן הנוח והטוב.
|
יום אחד תבין את מה שאתה לא מבין עכשיו,
תבין ותכאב.
|
וגשם יורד כדי שיהיה לך עצוב,
עוטף את פניך, שומר לך חיוך.
מטאטא את העלים שיעזבו את העץ,
נעלמה המקהלה, בלבך זה נועץ.
|
קוטף את חייו מהעץ,
נפרד מהמקהלה ונועץ
|
זה עצוב ומצחיק
באותה מחשבה
|
בדיוק כשאני מחפשת
ברחוב את השדות,
בדיוק כשאני מלטפת
את הראש בין השערות
|
העיניים שכבר רציתי לשכוח
הקולות שרציתי לזכור
ומה להם למהר לברוח?
אני יודעת, תמיד היית שיכור.
|
הים סוער, בחוץ חשוך
וגשם נכנס, נראה קצת עצוב
ואם את בוכה,
אז למה בשקט?
|
ואני הסתיו, הרגשתי כמו הרוח,
עלים של שלכת קשים כמו עורי
|
ואני האביב, כאור על המרצפות,
משילה את הכאב שדבק בעורפי
|
אני סופרת את הימים
שבהם ירדו גשמים
והעולם לא בוכה הרבה כמוני.
|
ההר רחוק, לא נשאר לי מה לראות.
שוב כבו הנרות.
|
געגוע תוקף לב ונשפכות הדמעות,
אפילו אני אז, התחלתי לבכות
|
עברה החשיכה, עדין נעלם לך...
חבוי עמוק איי שם,
תקרא לי...
|
כבר לא טבועה בעיניים,
כבר לא זורמת לי בכל הגוף
|
בתוך קופסת זיכרונות
ששטה על הים,
השארתי זר כאב
שמתפורר עם הזמן.
|
מעניין שאת צוחקת
כשבקבוק הוויסקי ריק.
אל תרגישי שיכורה
בסוף תחושי בבושה
כשאת לא שולטת
בעצמך.
|
ריח הלילה נדבק בך,
יומן.
אין בך חושך למרות זאת.
|
ניסיתי לעבור את זה,
היה לי כל כך קשה.
לבסוף זה נגמר,
אהבה היא עוד פרק מר.
|
בכית באור שחור
שלא מפסיק לגעת,
זה כואב כשאת יודעת...
|
אט מילה עברה בחדר
בין קירות עזו לבכות.
אט מילה עברה בחדר
את דרכה חצתה לבד,
|
הנכשלים אין-סופיים,
כמו אצל המספרים
אבל רק אצלי המספר הוא אפס.
|
תצא לך מהבועה,
מבחוץ היא יותר יפה...
|
מזמרים לך שירים ישנים
על תקופות רחוקות
|
עוד כדור אחד
אולי עוד שניים.
|
הכוכב רצה שזה דווקא ימשיך
וג'יימסון בכלל היה מבסוט.
|
- גדות האדם התכסו בעפר
השמש נחנקה מול היום,
על עורי חרוטה הקללה.
|
מה שמקודם נצץ
לא היה מעולם,
לקחת גם אותו ממני
כאילו הוא מושלם...
|
הכוכב ששם למעלה,
הפסיק לי להאיר.
יש מישהו למעלה,
שלא רוצה לשיר...
|
והשמיכה כל כך דקה
ולא מחבקת,
האור היחיד שמאיר לי
הוא רק עוד מסך,
שותה עוד כוס קפה
שמזכיר לי
כמה היה יפה...
|
מחפש איזו דרך בעקבות שבחול,
אולי יש מישהו לידך.
וכבר הרבה זמן לא ראיתי ערב,
זאת תקופה ארוכה שהשמש
הכתה בפנים
|
את תמיד תהי נסיכה
גם אם אין לך כתר,
את לא צריכה ללבוש שמלות מפוארות.
אף פעם לא תתחילי עם "היה היה"
|
אני רוצה להרגיש את האש
בלי שתפגע בי.
|
'להתראות', אתה כותב,
'להתראות לך כאב'.
|
להתראות לך עולם אכזר,
תמיד תמשיך להיות לי קר.
|
ראיתי את האור שרציתי לראות
הרגשתי את הרוח ואת הגשם...
בא לי לבכות פתאום...
|
דווקא השריפות כיבו את השנאה,
חוץ מהקטנה שהתחבאה בסמטה
|
לילה שלם בוכה
בתוך החדר הרטוב.
גם לא אכפת לי
כי כל יום אצלי הוא רקוב.
|
לילה שלם שכולו ירח,
חוץ ממנו אין לי אור שזורח.
לילה עצוב שנבלע בבדידות,
ואני נעולה בעצבות.
|
איך אפשר לישון בלילה
ולהפסיד את מופע הכוכבים?
לי ולירח יש שיחות חשובות.
|
אתה טסת מכאן,
כבר לא רצינו לדבר,
זה כבר היה יותר מדי,
וכבר היה מאוחר מדי
כדי לראות אותנו ביחד.
|
גשם נופל עליי
מאחור את צוחקת,
דמעות נופלות כאן מסביב
לפניי את משתוללת
ואת ברבור בכלוב סגור.
|
ברגליים יחפות הסתובבתי ברחובות,
רחובות שסיימו את תפקידם במסע.
אני לא אהיה יותר ילדה.
|
בוכה בפסגה,
שותה דמעותיו.
לא נתן את הקפיצה,
נשאר על רגליו
וממשיך לסבול...
|
מנגנת על ריקודך,
שומעת דרכים;
מביטה בגשם המטפטף
על מות מלאכים.
|
הנני עומדת זקופה כברוש,
מבטי החד נלכד בחיצים,
הרוחות באוזניי לא הצליחו ללחוש
ונשבו, לא הזיזו ריסים.
|
היום תחילת דצמבר
ובחוץ הגשם סוער
ואת לבד לך בלילה
עם היין שממשיך לשכר,
גם את בוכה עכשיו?
|
ומגינות הלב דואות
בדיוק כשהן שותקות
כשאתה לא איתי לעד...
|
ומזה כבר יכול להיות
מגרדת את הכינורות,
מישהו חשב שכבר לא קר לי
|
ואין מה להגיד, זה רק לראות
מהקרבות נותרו בי צלקות.
|
תוריד את המשקפיים,
העולם לא נראה לך טוב
ואוהב אותו מטושטש
הגיע הזמן שלא תזהה אותי.
|
פתאום השיר שלי ברדיו,
הווילונות מנגנים את מה שנשאר
וזה צבעוני לי דווקא בחושך
בשעה שלחשתי את קולך.
|
עלי האזדרכת שורקים
דיי כבר רוח
|
שביל בצד הפרחים שבדרך
נבולים ילדים קטנים
|
הם לא שמעו את הקולות
שהתפרצו מן הסופות
|
יש לך מילים טובות לומר
שלא מעניינות אותי,
אני משאירה לך להגיד
את המילה האחרונה.
|
וחושך במדרגות
נצמדת לקירות
והפחדים מכל הכיוונים,
עצוב שזה ידוע
שגם הגיבורים מתים
|
שומר עלי, משקיף מלמעלה
מוחץ את פחדיי, מטביע למטה.
|
אני לא אתן לבדידות לנצח אותי
כי אף פעם לא היה לי טוב באמת לבד,
מרוב הלבד אני יודעת מי אני
ולבד הוא לא טוב כי הוא יותר מדי אחד.
|
הילדים השחורים מתחת לכוכבים וירח,
הם מנסים להדליק את הנרות.
|
והגלים שרצו לעזור, רעדו וקפאו
בגלל קן הציפור מהענף ההוא.
|
הגשם שטף
את פחדיי
וחטף
צרותיי.
|
ובדיוק כמו השלכת, אני רק נושרת
מרגישה את המחנק שבלב.
|
ואת תוהה לעצמך
האם את צריכה את זה.
|
הייתי בסולם ההצלחה, פעם מזמן
בבת אחת נשרתי בלי לדעת לאן,
עמוק מאוד. מתחת לים.
|
קר עוד אושר בלב,
הוא שוב קצת כואב.
|
השיר הזה נכתב בדממה
שנשרה מהעץ אל שלולית עכורה.
|
אז מה את אומרת
כשעכשיו את צוחקת?
|
פרפר,
פרפר בלי כנפיים.
פרפר, עצוב לו בינתיים.
|
למרות הקור בחוץ,
חום רב מבפנים,
מעומס משקל עמוס,
האינו נופל מתאים.
|
יצאה מחיי, הפעם לתמיד
לא רוצה שום מכתב,
לא רוצה שום שירים.
|
השמיים מבשרים מתקרבת סופה
כמו הלב שמנגן צלילי החלמה
|
יש קור אדיר בלילה,
הכי קר ברגע הכי בודד,
זה לא סתם קור של חורף,
זה מן קור מסוים אצלי בלב
|
אני קוראת לך קשת
כי יש בך הרבה צבעים
|
והלילות, ממרקים את הכאב
מהשמשות
|
ובכל זאת אתה לא איתי
גם אתה מפחד מאהבה.
|
הרכבת מעשנת מול הים,
עד שהחומר שלה, נגמר.
|
שוב נודדות לי
הן שוב בורחות לי,
ציפורים יודעות לעוף
יותר טוב ממני
|
קיוויתי שתהיה כאן קודם
ותשיר איתי את המנגינה
|
ושנינו שותים בנפרד
כי אתה תמיד מקיא את הכל,
זה הגיע לי עד לחלון...
|
והאורות ריקים
יושבים ומחכים,
אז לך תבין אותם
|
עוד ילד שממשיך לפחד
ושר בשפתיים פצועות,
עוד רגע והוא שוב מתבודד
ואלוהים לא מבין מה הולך פה.
|
ויש לי רעש בלב מדמעות מתרסקות.
ועוד רגע כואב, נעלמו הבדיחות.
|
לא כתוב כאן כלום,
גם לא שום שיר שנחרט על רעי.
כלום ששוקף בין רעי ללבי,
כובל בין כנפיו וצובט משאלתי.
|
נחנקת מהכאב
בולעת את הבכי,
אני לא אגיד לך שאני מצטערת
|
והיום כמו בדרך של אתמול
מול הריחות המתוקים
התברר לי למה קיבלתי חיים
|
אני זוכרת, תקופה ישנה, שכאב לי.
אני זוכרת, תקופה משונה, שצחקתי.
|
אין לך ממה לפחד
כל הלילה רועדת
אין לך ממה לפחד
לא נרדמת, שותקת...
|
ליבי מת, לא קם לתחייה.
אין את מי שיעשה לו החייאה.
|
ציור שראיתי וציירתי חלק ממנו.
|
|
|
אני רוצה להיות
הסלוגניסטית
הקרבית הראשונה
של צה"ל!
בוליביה. |
|
