|
אני חושב שאני חותך סלט מכל הלב. אני באמת משקיע. אני מת על
הרגע שבו אני נכנס למדיטציה הזאת של הלחתוך. אני מכין את השטח,
שולף את הקרש. שוטף את העגבניות שלי. מצהיר כוונות. אחר כך אני
מוריד להן את הפטמות. חותך אותן באמצע. בדיוק באמצע אני משתדל.
|
גם את הקומה של המדעים אהבתי. אפשר היה לרכון שם מעל המעקה,
לטעון רוק בתוך הפה תוך השמעת מנעד רחב של קולות וצלילים שונים
ומשונים, כולם מלבבים. אז, כשהכמות הרוק הרצויה הצטברה, ירקנו
הכל למטה בבת אחת. אהבתי לראות את גוש הרוק נופל בצניחה חופשית
את כל הדרך מטה,
|
"בוא, אני אעזור לך להיכנס," אמרתי והרמתי אותו מכיסא הגלגלים
אל תוך המונית. אוויר הלילה עמד במקום ויכולתי להרגיש את הזיעה
ניגרת בתוך החולצה. גם הוא הזיע. הרגשתי זאת אבל ברור שלא
אמרתי לו כלום. הוא היה קל מאוד, רזה מאוד. את כיסא-הגלגלים
קיפלתי והכנסתי לתא-ה
|
מאור כהן הוא ספיידרמן, אבל לא הספיידרמן שאתם חושבים עליו.
הוא הספיידרמן הפחות מוצלח בעיר. כן יש גם את הספיידרמן ההוא,
המוצלח, שנלחם בפשע, אבל זה פיטר פרקר לא מאור כהן. זה לא
שלפיטר יש כוחות על שלמאור אין... אבל, איך לומר, מאור הוא לא
בדיוק...
|
איל שני אחז אותי בידו והוביל אותי לשירותים. שם הצביע על
האסלה ואמר לי "תרד על הברכיים שלך, סלמון צעיר, תביט במים של
השירותים."
ירדתי על ברכיי והתבוננתי בבבואתי אשר מביטה בי חזרה מתוך
האסלה. ולפתע יכולתי לראות שם בפנים אגם גדול ונפלא, מוקף
במפלים עצומים
|
ריקארדו חוארז מאז ומתמיד רצה להירשם בספרי ההיסטוריה. ובאמת
בסופו של דבר הוא נרשם בהם. ולא סתם נרשם - נרשם פעמיים! לא
באופן שבו רצה להירשם, אבל בכל זאת, היסטוריה. לג'ני בת העשר
לעומת זאת היו בקשות צנועות יותר. היא רק רצתה שאבא שלה יקנה
לה גלידה.
|
אנחנו שנינו שבורים פה על המיטה כבר יומיים, למען השם, בוהים
בפינה של התקרה. מפינה לפינה לפינה לפינה. מתקתקים כמו שעון עם
כיוון השעון ופתאום עוד יום. ואתה בשלך, מונה את השניות פעימה
אחר פעימה, בשלוות עולמים. למה אתה ממשיך לפעום?
|
|
|
יש סיבה שמוצצים
אותי ולא אצבע.
אני שמנמן
וחמוד.
אגודל, הגודל לא
קובע |
|
