|
הרגעים האלו שאני מחליטה להעלות יצירה
למרחב הוירטואלי
מזכירים לי תחושות כמו
לעלות במדרגות בדרך אל מגלשה בפארק מים;
ההמתנה במעלה התור עם האדרנלין, ההתחבטויות...
מודה שהיום אינני מסוגלת לעלות על מגלשות מים
אבל להעלות יצירות -
עדיין....
♀️
שחרית מהבש
אומרים שסוף העולם קרב
שבעוד חודשים ספורים הכל ייחרב
והארץ תהא תוהו ובוהו
וחושך על פני תהום
|
Not every piece
can be a masterpiece
Most just live somewhere between
rawness and brilliance
|
What were you thinking when you committed the massacre?
That you will conquer Israel?
That other Arab countries will join you in this conquest
Well, that didn't occur!
|
As a consequence
of the financial situation
and my mental state
I'm leaving to start a new life.
|
Today there was a guy who stood next to me on the light rail
Close enough for me to hear
a voice message he recorded and sent
|
Loneliness
you are killing me
|
The little babies cry
'cause sanity is gone
and no one gives a damn
|
כְּשֶׁתִּתְגַּעְגְּעוּ אֵלַי
וּלְעֵינַי
זִכְרוּ
שֶׁהוֹתַרְתִּי רִבּוֹא רְבָבוֹת שֶׁל מִלִּים;
|
אני רוקדת מיוחדת ותמיד בתנועה
מאלה שיגידו "אני ואתה"
לא סתם בסדר הזה, כי אני במרכז ואני במוקד
מכות החיים חייבו אופי שורד
|
השירה חושפת
מה שהסלפי
מצליח לסלף.
|
I see so many photographs
Visual stuff
That I become numb
|
מַרְגִּישׁ שֶׁכָּל הַחַיִּים שֶׁלִּי
שֶׁלֹּא תָּמִיד נְהִירִים לִי
הֵכִינוּ אוֹתִי
לָרֶגַע
הַקְּרִיסְטָלִי הַזֶּה
|
אבי הלך לנוח
הוא נח על ערסל עננים
אוכל תאנים
ואת יתר שבעת המינים
|
אַהֲבָתֵנוּ נִשְּאָה
עַל דֹּכִי הַיָּם
וְלַמְרוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה
עַל הַסְּלָעִים הַמְּצוּיִים
|
אַיֵּהֵּם הָאֲנָשִׁים
הַשְּמֵחִים בְּחֶלְקָם
שֶׁכְּשֶׁאֶשְׁאַל בְּקוֹל רָם
יָרִימוּ יָדָם
|
אם כבר לתת מחמאה
אז לתת מכל הלב
אם כבר לתת מחמאה
אז לברך בלי לקלל
|
אָהַבְנוּ אוֹתוֹ אֲבָל הִתְבַּיַּשְׁנוּ בּוֹ עַל שׁוֹנוּתוֹ
וְלָכֵן מֵעוֹלָם לֹא הוֹצֵאנוּ אוֹתוֹ לְטַיֵּל
וְכַמָּה שֶׁנִּסִּינוּ לֹא הִצְלַחְנוּ לְסַפֵּק אֶת צְרָכָיו
וְגַחֲמוֹתָיו
אָז עִם כָּל הַצַּעַר שֶׁבַּדָּבָר הֶחְלַטְנוּ לַהֲרֹג
אוֹתוֹ
|
כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ הַמַּלְאָכִים
מַדּוּעַ נָטַל אֶת חַיָּיו
|
אין לאהבתנו תאריך תפוגה
וגעגועינו חשוכי מרפא
החיים זורמים
יש מועדים
|
אדם עובד
עובד קשה
לקיים את עצמו
|
נסיבות החיים דנו אותנו לאהוב לתמיד,
להתרפק על אהבת קיץ קצרצרה ומתוקה
שלא ידעה את התמודדויות החיים האמיתיים.
|
אנשים לא מוותרים על האהבה
הם ממש אוהבים לחפש אותה
וכשמוצאים
אוהבים לשמר אותה
|
הבחור שר
לא משהו שר
אך האמין בכל ליבו
שיש לו את זה
|
המילה
אהבתי
בגפה
נחשבת פשטנית
|
יצאתי עתה
משערי ממלכתך
נשואה
על אפיריון אהבתך
|
אהובי
הלך
אין לדעת אם ישוב
|
לִפְנֵי שֶׁהִכַּרְנוּ
קָטְנָה אֱמוּנָתִי
שֶׁאַהֲבָה רוֹמַנְטִית
תָּשׁוּב לִפְקֹד אוֹתִי
|
אולי לא בכדי
בַּשירה בחרתי
שהרי
אני רוצה
|
אומן סותר את עצמו רבות
כי הוא חי תנועה
התפתחות
רגרסיה
אילוצים
|
מה הקטע של אומנים למסגר את הייאוש
לכתוב עליו, ליצור בשמו, להתאמן בו
המסגור גם אם יש בו לתעל את הייאוש,
הוא מנגנון שמשאיר אותם מדממים;
|
אור יוצא עכשיו מחושך
לְאור
אַחֵר
אל חיים של אחרי שבי
|
חלמתי עלייך בלילה
אורי גבוה עם שיער ארוך זהוב
ומשקפי ראייה
|
לכל נשמה
מגיע לראות אור יום
אור יום זו מתנה מהיקום
|
זה שלא אהבת אותי
כמו שאהבתי אותך
אז מה
שלא אהבת אותי
כמה שאהבתי אותך
|
מהו יעודי בעולם?
אקרובטית הכאב
שיה המלחכת עצב
זהו לופ שלא נגמר
|
"קילו עגבניות בשקל
איזה עגבניה
עגבניה יפה
עגבניה ממוינת"
|
אַחֲרֵי הַלֵּאוּת
תָּבוֹא מַפְסֶלֶת הָאָנַכְרוֹלוֹגִים
שֶׁתְּגַלֵּף אֶת תּוֹלְדוֹתַי מִן הַמַּחְשַׁכִּים
|
את כל מה שרציתי לחוות איתה
היא כבר חוותה עם אחר
ושככה
|
הכובש את צערו
כוחו בספיגתו, סגפנותו
בתוהו מתהלך
מנסה לשמור על סדר
|
מחר חג
ראש השנה
ואני במלאות חצי יובל מתפלשת באכזבה
|
אֵיךְ זֶה יִהְיֶה
לְחַבֵּק אוֹתָךְ
לְנַשֵּׁק לָךְ עַצְמוֹת לְחָיַיִם
אָזְנַיִם
|
איך קרה שאדם - שמסוגל לצייר, לשורר, לאהוב -
מקדיש את תבונתו להמצאת כלים להרס
ומה שפעם היו אבן ביד ורוגטקה
|
אזכור איך ישבה שם אישה מגדלור בשוק הסואן
גם בתי העלמין היו לה לחבר
גייסה כספים למעוטי היכולת
כשהיא בעצמה הייתה כזאת
|
לאילת יש ריח מיוחד
של גבינות טובות
ופנקייק
|
אנשים איבדו גפיים
אנשים איבדו בתים
אנשים איבדו קרובים
אנשים איבדו חיים
|
מחרוזת ערבית בחוץ מתנגנת
רמלה צוהלת בליל מוצ"ש
אני מחפש אהבה ברשת
את בטח חושבת שאני נואש
|
אין מילים לתאר את הזוועה הזאת
שאנחנו עוברים כעת
כעם, כמדינה
אין מילים
|
האהבה פינתה את מקומה
לְנגזרוֹת הבלאי
התחייבויות לָעירוי הדו שנתי
לְאם אר איי
|
עשרים מאנשינו החיים מורעבים ומוחזקים במנהרות חמאס
גופות שלושים מאנשינו מולנות
בעזה
ואין
|
היא נותנת לי כוחות
אהבה שלא הייתה
אהבה מפוברקת
משוחקת למצלמות
|
אליש שלי
אליש שלנו
אליש של החיים
ושל המוות
ושל הנצח
|
ביום השנה לפטירתה של אלישבע
הביאו לנו אחיה דפים וצבעים
על מנת שנצייר לזכרה
|
אלי שרעבי
איש רב זכויות
גיבור על
מורה ורב
|
תמירה ונאה
על אופניים בשדרה
את פוגשת אותי בלילה
תחת שמי הבריאה
|
אִם אֶתְאַבֵּד יִהְיֶה לָכֶם קַל יוֹתֵר.
אַפְסִיק לְמָרֵר אֶת יוֹמְכֶם,
אֶזָּכֵר כִּיצוּר אֶגוֹאִיסְטִי נֶאֱלָח -
לֹא אֵהָפֵךְ לְקָדוֹשׁ מְעֻנֶּה
|
אַתָּה נַעשה עָשִׁיר מִצְּפִיָּה, קְרִיאָה וִיצִירָה
אַתָּה קוֹלְטָן פָּעִיל בִּמְצִיאוּת רְווּיַת
סוּבְּסְטְרָטִים הֲזוּיִים.
|
יש באג באתר
האתר מת חי
כל התוכן כאילו לא היה
מעולם
|
הוא כותב
את כאבו
את אובדנו
את כל אהבותיו שהיו ואינן
|
עצובים.
דלפוני הישגים, תכליתיות ומעשים.
מקועקעי מילים קשות.
מותשים ממעמסת הרגשות
|
כבר לא בת 16
עשרים שנה
אני חיה לי
ממשבר למשבר
|
פועלת עברית בחצר האחורית
עושה שורות
ולא הדים
|
רובם מחצית מגילי
יכולים להרצות לי על הגיהינום
ופוליטיקאים מתפייטים על ניצחון
|
אריק הפסיק לכתוב על רגשות
כמו אהבה
ואכזבה
|
הַפְסָקַת הַכְּתִיבָה שֶׁל ארתור רמבו
הָיְתָה אַקְט פּוֹאֶטִי מִצִּדּוֹ
לֵאמֹר:
רָצִיתִי לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב
וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹהֵב וְנֶאֱהָב/
|
אתה ששפתיך הבשרניות בלעוני ומבטיך החדים חדרוני
אתה שאחרי לכתך, זכרתיך לעוד שנים רבות
בהן נדדתי והתנדנדתי בין גאוותי לבין רצוני
להשמיע קולי, בתודעתך לשמרני
|
יוֹם אֶחָד אוּלַי זֶה יִקְרֶה
וְאֶעֱקֹף אוֹתְךָ בַּגִּיל.
וְאָז תִּהְיֶה אַבָּא שֶׁלִּי
שֶׁצָּעִיר מִמֶּנִּי.
|
באו ימים
לא ידעתי האם
גזרתי אני שתיקה על עצמי
או נגזרה עליי משמים.
|
האחות דקרה אותי שלוש פעמים
כי יש לי ורידים דקים
לא צעקתי
ולא קיבלתי גלידה
|
אנחנו בוכים עליכם הרבה יקרים שלנו
באמת הרבה
ולא נשכח אתכם לעולם
|
כל רגע -
מבוזבז לכאורה
מקדם אותי ל-בום הבא
|
הרשתות החברתיות מעכבות אותי בדרכי החוצה
|
כמה מהר עבר הסופ"ש
לא עשיתי יותר מדי
כתבתי שיר אחד
ציירתי ציור אחד
|
את כל הגיגי ההבל ואמרות השפר
העליתי על מוקד-עבר שהפך נטוש
פיזרתי שללי על מצע קורי שיפולי האומנות
בשמי המלא ובלי טשטוש
|
כל עבודה מסכנת את בעליה
הן איתך נכוויתי ברותחין
מקום בו מעבירים את מרבית שעות הערות
הוא גם מקום המועד לפורענות
|
האדם
המותר מ...
סוגר בסוף מעגל
|
קפצתי לביקור חפוז
הסתייע בחסות אלוהלו"ז
טרמפ ספונטני הביאני אל עירי
כשעתיים נזדמנו לי לפקוד את ביתי
|
אומרים על אדם
חופשי כמו ציפור
וזו אך משאלת לב
|
איתנה ומסורבלת
גדר תיל אימתנית, בצפיפות מלופפת
קשה לי
מכופפת, מכניעה אותי
|
ימיי שלי הם תמיד בסימן: בית,
על שאני אוהבת אותו, את הבית
והזמן שעובר לי בכתליו הוא האיכותי מכולם
|
לא מחפש את הציור המושלם
מחפש את הציור הנוסף
שעומד בסף
|
בכפוף לתקנון
יש גם גבול להגיון
כשמציאות היא רק סגנית
בממלכת הדמיון
|
יש לי שתן
תקוע בבטן
ופי משולח הרסן
מקלל את העדר הזמן
|
בראשית הייתה במה חדשה
באמת חדשה דנדשה
בשדות הרשת האינטרנטית
שגם היא הייתה בראשיתה
ופספסתי את ימי הבראשיתיות שלה
|
בסוף כל יום
אני רוצה למות
רוצה למות
מוות נשיקה
|
-אימא את יקרה לי.
+גם את.
-מה נעשה אימא?
|
כשאתה חולה
נ'
אי שם בביתך
שליד האוקיינוס האטלנטי
|
אמא של אלקנה
אומרת
קשה לי
אני מקנאה
|
בשנים האחרונות הייתי פרוליפית
אומַר פרוליפית ולא פורה
כי לא בראתי חיים
במובן הקלאסי של המילה
|
קִרְאוּ לִי אֶת שִׁירַי
בְּבַקָּשָׁה
אַל תְּגַלּוּ לִי
שֶׁאֲנִי כָּתַבְתִּי אוֹתָם
|
כשאת מאושרת
את מאושרת
בנקודה?
בסימן שאלה?
בפסיק?
בסימן קריאה?
|
שטן זרק בקבוקי תבערה
בצעדה למען החטופים
חששתי שזאת את
נזכרתי שלפני כמעט עשור
|
לא חמדתי לצון
כשטבחתי בך במילותיי
אם לא לנו להחליט מתי תבוא המעלית
לפחות נוכל לא להמתין לה
|
סגרו החלונות
הגיפו התריסים
חולות מן המדבר
רוחות פרצים
|
לא אשמור לך טינה
אפרד ממך
עם חיבוק ונשיקה
|
בְּשֵׁרוּת קוֹלֶקְטִיב הַגַּיִס הַשִּׁירִי
הַמְּיֻחָד
הַחַדְשָׁנִי
הָאֶקְסְצֶנְטְרִי
|
גברתי הנאווה
גברתי האהובה
השילי הקוצים בבקשה
|
ביתנו פרח באוויר
התרסק בקול ענות חלושה
|
איפה את
שקראתי תכופות במרשתת
שנוכחותך הייתה משב רוח מרענן
|
חרדה אני לשנתי
על כן נעורה הגורילה שבי
משנתה
ויש בה גידופים
|
עוד חבר וירטואלי שחדל מלפרסם
לפחות טרח להודיע לי
שזה זמן שזה לא זה
|
הֵם כּוֹתְבִים לוֹ לַסִּינְגֶּר־סוֹנְג־רַיְיטֶר:
תַּמְשִׁיךְ לִכְתֹּב שִׁירִים;
אַתָּה מֻכְשָׁר;
אַתָּה נוֹגֵעַ לָנוּ בַּנְּשָׁמָה!
|
גל,
שלוח מלב ים
גלויה חתומה
אלי שחר מיותם
|
גם טונה יעבור
גם השיר "גם זה יעבור"
והשיר "גם טונה יעבור"
|
גַּם פָּקִיד יָכוֹל לִהְיוֹת אָמָּן
אֶחָד כָּזֶה שֶׁחַי בִּשְׁבִיל לִיצֹר אָמָּנוּת
שֶׁמְּחַפֵּש בְּקַדַּחְתָּנוּת לִצְרֹךְ אָמָּנוּת
|
השמיים לא בישרו על משהו מיוחד
הלכתי למשרד
עוד יום חול אחד
|
אני מתגעגעת
לאנשים הזרים
שהינכם שכבר אינני מכירה
|
אני חווה נסיעה רומנטית במונית שירות הומה בדרך מתל אביב
לקיבוץ
פלייליסט גלגלצי מנגן את שירי האהבה הדביקים ביותר ברצף שלא
ייאמן
|
הַאִם פִּעְנַחְתְּ מְקוֹמֵךְ בַּשַּׁלְשֶׁלֶת?
הֲצָלַחְתְּ אֶת נִיבֵי הַשּׁוּרוֹת הַסְּדוּקוֹת?
הֲתָחַבְתְּ מְקוֹרֵךְ מַסְפִּיק עָמֹק
לְהַסְנִיף סוֹדוֹת רֵיחָנִיִּים?
|
מָה שֶּׁעָצוּב בְּכָל הַסִּפּוּר הַזֶּה
הוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדוֹת בְּזֶה שֶׁאַתְּ בְּדִכָּאוֹן
אָמְנָם יֵשׁ רְגָעִים שְמֵחִים
|
את אילמותך אני אוהב
יותר מאשר את ניגונייך
|
דווקא כשינקתי
מנת אהבה טובה
דווקא כשכבר הצלחתי
לחבק את החיים בלעדיך
|
אתה יושב
רואה דוקו על שחקנים מהעבר
על חייהם האישיים, על פועלם
|
בבוקר החשוך הזה
מתוך מפח נפש נוסף
כבר מסתכלת באור אחר
על הבחור שביכיתי את לכתו
|
שאלתי את צ'אט GPT
אם הוא מסכים עם קביעתי
כי למשורר יותר שאלות מתשובות,
לפילוסוף יותר תשובות משאלות.
|
דבר עובדיה, דבר!
החיים קצרים ולא צפויים
קורים דברים מעוותים
הן רק לפני כמה ימים
|
אני קמה ב07:10
והסלולרי מעדכן
שהזריחה קרתה ב6:42
|
נראה לי שאני בדיכאון.
לא משהו קליני.
אולי דיכאוף.
|
את תופסת את עצמך בוכה על אנשים שלא הכרת
ולא תכירי
כי הם היו פה
והם כבר לא
|
כשהגשם יבוא
הוא יעיף
מודעוֹת אֵבֶל רבוֹת
|
אֶת חַיַּי אַמְשִׁיל לְיָשָׁר מַקְבִּיל לְצִיר הַשָּׁמַיִם
בְּגֹבַהּ פְּנֵי הָאֲדָמָה
וַאֲנִי בּוֹ הוֹלֵךְ וְחוֹזֵר
הָלוֹךְ וַחֲרֹט
|
סִפְּקוּ לִי מַטְעֵן
עִם וָאט עָצְמָתִי
שֶׁאֶתְחַבֵּר אֵלָיו כָּל בֹּקֶר
וְאָקוּם מִמִּטָּתִי
|
כל כותב
כל יוצר חזותי
חושב בסתר ליבו
ששלו הכי הכי
|
האמנות על ערש דווי
ואיש כאן לא צועק די
הזילות יורה חיצים של רעל לעברה
|
שמעתי שהוא עושה חיל
חולש על תחומים רבים בהצלחה יתרה
הבטחה פדויה
|
בַּסּוֹף משמע מבית הספר ועד הסוף הסופי
החלוט
אלא אם הספיק לצאת לפנסיה
וגם אז אם לא נאלץ לעבוד
|
איך אבחר לתרגם את התחושות האלו,
אם הכעס הטינה והעלבון
ימשלו בי ואטרוק לך את הדלת
או השפופרת בפנים
|
כַּעֲבֹר אַרְכָּה אֲרֻכָּה
הֶעֱלֵיתִי אֲרוּכָה
לְכָל אֹרֶךְ גּוּפִי
וְרֹחַב נִשְׁמָתִי
|
הוּא רוּחַ רְפָאִים בַּחַיִּים שֶׁלָּהּ
סוֹלוֹ נְגִינַת עוּגָב
וְהִיא
|
אני מורידה כובעי בפניכם, הוד יוממותכם
אשר מדי יום משכימים קום
ונוסעים ללמוד או לעבוד
באמת, מגיע לכם: כל הכבוד!
|
מגשימים
מעצם היותנו
חלומם של אבות אבותינו
|
פאולה מדמה את החיים לנסיעה באוטובוס
נסיעה שבה לכל אחד יש את התחנה שלו
האחרונה
|
יש הרבה דמויות בציורים
אבל לרוב הן לא מחייכות -
העולם סביבן צועק חיים,
אבל הן עצמן שקועות בסטייט אוף מינד אחר
|
הטוקבקים חגגו
אבל היה אחד של 'מוניק'
שמשך את תשומת לבי במיוחד
שבעצמו מעורר דיון בלתי נגמר
|
הימים עוברים
ובדרכי נקרים
משוררי פייסבוק
ואנטיפתים סלקטיביים
|
פעם הייתי הצעירה
במקומות עבודה
פעם כדורגלנים היו בגילי
|
הלאה
גש הלאה
מצווה עליי
המילון
|
צועדת ברחובות
כמו דמות מסרט של טרנטינו
כמו מכונית ספורט
|
אוֹמֶרֶת בַּמְּתִיקוּת הָעֲלִיזִית:
"הַלְּוַואי אֶזְכֶּה בַּלּוֹטוֹ
אֶקְנֶה לָנוּ בַּיִת
וְאוֹטוֹ"
|
כשעלטה פוקדת-
אורות הפנסים מאירים
אורות כתומים;
זרקונים משובצים
על צוואר שמים.
|
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד
אבל איך אפשר
וספינת החיים מיטלטלת בלי די
|
מבכים את ריקנותו של הדור השלישי
המצייץ,
המשתף למכביר.
מתרפקים על תקופות אחרות,
|
כיצד זה הפכתי רכושך המולאם
נושאת על מצחי דגל כחול לבן
מסתירה מבושייך מצליינים המגשימים חלומם בהגיעם
רוקמת כסותך בחוטי זהב לשימור נעלותך בקרבם
|
"תמיד כשאת באה לספר לי סיפור
על מאתיים קמ"ש ואין לי פניוּת
את מתבאסת
וכשאני באה עם סיפור
|
טרם מחיתי
זיכרון המגע
אלף דמעות
|
לפעמים אני תולה את מבטי רחוק
אל הנקודה הראשונה האפשרית לראות
רכבת או אוטובוס המתקרבים לתחנות
|
אַל תְּהֵא חַמְדָן
הַסֵּבֶל נָדִיב
לֹא חַסְכָן
|
הָעוֹלָם רַע
רַע לְתִפְאֶרֶת
|
נזר שרעפיי
מושא חמידתי
פשעי
עווני
|
פנים רבות לי
פועמות בי
כולן
|
הפשטות של שיריי ניכרת
נסיונות התחכום כבר אזלו
הפשטות של שיריי היא דרך
לפשט את המורכבות
|
היו לו עיניים טובות
לקאזם
ירוקות ועצובות
|
חייתי ביניכם
אתרוג וערבה
מהנהר לים
|
נמאס לי להיות קהל ההטפות
של חלום ה"להיות מה שאתה רוצה להיות"
שמכרה לי בעיניה השובבות, הכל יודעות
ובמילותיה הגבוהות- גבוהות
|
הִתְחַתַּנְתִּי הַשָּׁנָה
וּבָאוּ מָלֵא אוֹרְחִים.
אַף אֶחָד לֹא רָאָה עָלַי
שֶׁהָיִיתִי בְּדִכָּאוֹן.
|
השומר נכדיי אנוכי?
אנוכי.
בחוסר אנוכיותי
בחפץ לבי.
באהבתי.
|
אולי בכל הנוגע לזוגיוּת
אני כמו האריה שאהב תות
שבעצם
רק חשב שהוא אוהב תות
|
תמיד יש חוסר ידיעה
אם השיר האחרון שנכתב
הוא גם השיר האחרון בכלל
מילא אם מפאת מיתה, לא נורא
|
בדיעבד יצא לטובה
לאנשים היום אין סבלנות
לקרוא טקסטים ארוכים
|
אילו ימים של שרב כבד
של התרופפות קשרים
של סטטיות בתוך מזגנים
וכשהחיישנים כבר לא מזהים תנועת אדם בחלל
|
יֵשׁ לִי הַרְבֵּה הַשְׁרָאָה לִכְתִיבָה
לַמְרוֹת שֶׁאֵינִי מְאֹהֶבֶת
וְאֵינִי עוֹסֶקֶת בְּאַהֲבָה רוֹמַנְטִית בִּכְתָבַי.
|
מעכשיו
כל אימת שארגיש
נבגדת על ידי
שכל הישר
|
משהו בך התקלקל (בעיני רוחי)
כשהפכת מודע ליופיך (החיצוני)
איבדת
את ענוותך
את חנך
ואת אהבתי.
|
לִפְעָמִים הוּא צוֹלֵל
אֶל מַעֲמַקִּים שֶׁל תּוֹדָעָה אַחֶרֶת
כּוֹחוֹ נִטַּל מִמֶּנּוּ
רֹאשׁוֹ שָׁמוּט וְגוּפוֹ מְיֻזָּע
|
התרגום עושה עוול לשיר
ניסיתי
(כדי שתוכל להבין)
ולא הצלחתי
התרגום רצח לי
את הטקסט
את המילים
את הכוונה
|
וְאֵלֶּה הַשֵּׁמוֹת מֵאַבְּרַבַּנְאֵל וְעַד תָּמָם שֶׁרֶגַע
לִפְנֵי שֶׁאַדְמַת
הַשֶּׁבֶר תִּפְעַר אֶת פִּיהָ לְאָכְלָם
|
יִזְכֹּר יִשְרָאֵל אֶת דּוֹר הַנְּפִילִים
שֶׁבַּחֲלוֹף הַשָּׁנִים
הִתְנַמֵּךְ
וְהִצְטָרֵךְ
לַחֲזוֹת בְּהִתְנַפְּצוּת הֶהָמוֹן
|
אני פוגשת כל כך הרבה אנשים חיים
שאין בהם רוח חיים;
אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים
|
מַעֲרֹם שֶׁל יָמִים יֵעָרֵם
עַל הָאָזְנַיִם
שֶׁהִטֵּיתִי
לָאַהֲבָה
|
הייאוש
והאכזבה
הכריעו אותי
ואני כרעתי תחתיהם
לסגת
|
מאגיה שחורה
כישוף קונדסי
ידעונית חובבת
תשיבך ממרחקים
|
בערב בחשכת בית העלמין
כשהדלקתי נר לעילוי נשמתך
ואגודלי נצרבה באש הגפרור
שמחתי אבי בשבילך
|
בארי הפך לבאבי יאר
ליום אחד
יותר מדי
|
וממילא
לכל תוקף - תפוגה
גם האילוזיה הזאת
הגיעה אל קיצה
|
חדל להתפייט
ונדל פגאני
הפילגש
תש כוחה
|
ראיתי אותה
אחרי כמה שנים שלא
ברוך מחיה המתים
|
שכה יהיה לי טוב
השמש בחלון
בחלוף הסערה
אדרוש בשלום בני
|
הָפַךְ
מִין
זָר
בְּחַיַּי
|
אני יוצאת מהמקלחת
ואימא מתייפחת
מול החדשות
|
בוא ונחיה
מהזכרונות
מפלאשבקים
והזיות
|
בְּכָל הַנּוֹגֵעַ אֵלַיִךְ
הַזְּמַן הָיָה לִי לְבֶן בְּרִית
הִרְחִיק מַזִּיקִים מִיְּרִיעַת חֻפָּתֵנוּ
וְהֶחְזִיק אֶת אַרְבַּעַת הָעַמּוּדִים.
|
כמה טבעי
לפגוש אותך ניסים
אפילו שעבר זמן
מהכנאפה האחרונה שאכלתי אתך
|
אימפוטנציה רעיונית
ניוון מוחלט של המוח
מוות קליני
שמסתווה
|
אני רוצה לסדר את החדר
אבל לא יודעת מאיפה להתחיל
נשמע כמו התחלה של שיר
עדיף לכתוב שיר
יותר מהיר
|
בחדשות הזבובים מדווחים על פיגועים שבוצעו כנגד זבובים
היום פתחו מהדורות על זבוב שנתקע בשירותים עם אישה
ונרצח באכזריות אחרי כמה מכות כפכף
|
עליי ללמוד להסתפק
בדף הוירטואלי שלך
עליי ללמוד עלייך
דרך התמונות בלבד
|
בשיריי אליך
גאוותי החולה
מקבלת פס.
|
לעת מצוא יפציע החופש
מתוח,
פתוח זרועות
|
טבלת היאוש מתכלה לה
תסתיים הספירה לאחור
ימי העבודה מפנים מקומם
לחופשה בת ירח עגול
|
באי שקט ניכר
בהתה בנייר
לא כתבה אודותיי
מאום מה
|
כרגיל את חושבת רק על עצמך
לא עצרת לרגע לחשוב כמה לי קשה
שהגיעו כבר מים עד נפש
שהזמן לא ריפא את הפצעים
|
הפעם תדעי איך זה מרגיש
שמישהו חותך ממך לבלי שוב
את נפש חופשייה למראית עין
אבל קונטרול פריק בארון
|
בְּחֶזְיוֹנִי אֲנַחְנוּ נִפְגָּשׁוֹת
נְשִׁימָתִי כְּבֵדָה
מֵיתָרַי קְרוּעִים
וּבְעֵינַי מִקְוֵה דְּמָעוֹת
|
מרגלים אנו בשירות הסקרנות,
חוששים מאצבעותינו המגושמות, הסוררות
שחלילה לא יגרמו לנו להיתפס בשעת המעשה
|
אנחנו אומרים הרבה
חיים, חיים שלי
במזרח התיכון
|
אני רואה אותם באוטובוסים, ברכבות
נזכרת שגם אני הייתי כזאת
או שחלמתי חלום?
|
לפעמים הפיתוי גדול להקשיב לקול
המלחש לי לזנוח את קרדום בוֹר העוֹד חסר התחתית
וגינוני החברה הכביכולית
וצריכת גיבוביה ונידוּב המידע בה כגורמים מחוֹללים -
|
גם בשיא הקיץ אדם נזקק לשמיכה
או לכל הפחות יריעת בד דקיקה
שתשמש לו חיץ,
כיפת הגנה
|
כותבת אלמותיותי
בערותי
פודה חרותי
|
היום
בשוכבי על יצועי
אני מהססת
לחלום
|
דיברה כשהלהקה ניגנה
בקושי שרה
וכשכן
שכחה את המילים
|
כשאת ואחיותייך
חלמתן לחזור לישראל
נרקם חלומי לעזבה
|
גם כשכבר לא בא לי לכתוב
ואני לא מחפשת את זה באופן יזום
מבקשת להמתין למותי בלי תכלית
תחת גפני ותאנתי -
|
אין בכוחי להשמיד את התמונות הללו,
תיעוד אהבתנו האחרונה והכושלת שנדמה לי כי אינה ברת חלוף
ייתכן שזה מה ש"סוגר לי את המזל"
כפי שאומרת היידעונית הצבעונית בתוכנית הבוקר בטלוויזיה
|
חָשַׁבְתִּי
שֶׁכְּבָר הִשכַּלְתִּי
מֵחָרָקִירִי ־ אַהֲבָה
|
השמיים בוכים עליי
מחרבים להפועל את המשחק
זהו לילה שבו נפחה
נשמתו של עבדקן
|
אני טובעת בים היגון
המלוח
הדלוח
שמריח סירחון
|
יש פחד באוויר
בעתה
הבית הופך לוקיישן
של סרט אימה
|
בצעדת הורי התצפיתניות
שנפלו במוצב נחל עוז
מבקשים ההורים להנציח
את מורשת בנותיהן הגיבורות
|
איש
איש
איך אתה מרגיש?
מה עובר לך בנסתרי ליבך,
|
יֵשׁ מִלִּים כְּגוֹן
דּוֹנַג, אַנְטָל וּתְחִקָּה
שֶׁטֶּרֶם הַסְפִּיקוֹתִי
לְשַׁבֵּץ בְּשִׁירַי
וּמִלִּים מִצְטַלְצְלוֹת
שֶׁתִּוָּלַדְנָה לָעִבְרִית בִּמְהֵרָה בְּיָמַי
|
אני רואה אבא גנוב 2
ובסצנה שבאים לבקר את צ'יקו בבית החולים
יורדות לי דמעות
על ימים שלא ישובו עוד
|
יְפֵה הַתֹּואַר וְהַטֹּהַר
לֹא נִשְׁמְעָה שַׁוְועָתְךָ
נְעָרִים רָצְחוּ אוֹתְךָ!
בְּנֵי אָדָם!
|
הסדרות, הסרטים, תכניות הריאליטי למיניהן
פולטים אותי תשוש אל המיטה.
תשוש דיו בשביל להתמסר במהרה
אל לילה שבו אולי אחלום עליה.
|
לכף זכות או לכף חובה
יום הדין קרב ובא
אימא מתפללת לאל
קוראת בספר נעים זמירות ישראל
|
וְשׁוּב בְּשׁוּבִי אֶל מְעוֹנִי,
בִּמְעוֹנִי
(בֵּין שֶׁרְאִיתִיךְ, בֵּין שֶׁלָּאו) -
לֹא תִּיוָּאֵשׁ תִּקְווָתִי
|
אין נוסחה אחת
לחיות את החיים
שאם הייתה -
היינו אחידים
|
אמרתי לך
הייתי מתחתנת איתך
אילו היית רווק
|
אני תקועה בנצרת
ובכלל, החיים שלי תקועים
החברים, כולם לומדים
ואותי, אף פעם לא עניינו לימודים
|
רינה אומרת שאלו ימות המשיח
זמן צרות צרורות
שבסופן גאולה
|
לנסרין קדרי יש עכשיו עיניים ירוקות
צבע עיניים זה לא קיר היום
והוא ניתן לשינוי בהליך קוסמטי מתקדם
|
יש בזה
מן המבוכה
לחשוף טפח ועוד טפח
ולקבל מחמאה
|
מניגוב טיפות הטל על מושב האופניים
אל הראש הסחרחר על הכסא המסתובב
וקרינה נפלטת על כפות ידיים
וקול כופר מתגנב לאוזניים ערלות למחצה
|
ימים כלילות
אין הפרדה
שיכורה מהשינה
שינה
|
מחלק העיתונים של "ישראל היום"
מתלונן בפני חברו
שהוא בחיים לא יצליח לגמור את כל העיתונים עד תשע
|
במפגשנו המחודש
צפו הפעם אבותינו המנוחים יחדיו
מגבוה, ממרומים
חזו בשני אסירים משוחררים
|
כְּשֶׁאֲנִי מְפַרְסֵם אֶת שִׁירַי
יֵשׁ בִּי תִּקְוָה
שֶׁתִּמְצְאִי אוֹתָם
חוֹרִין
|
בַּנַּיְנְטִיז הֵם צָדוּ כּוֹכָבִים בְּסוּפֶּר מָרְיוֹ
אַחַר כָּךְ סִמְּסוּ לְכוֹכָבִים נוֹלָדִים
הַיּוֹם נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָם
עֲסוּקִים
בִּלְקוֹשֵׁשׁ אֶת הַלַּיְקִים
שֶׁל הַפּוֹסְט הָאַחֲרוֹן
|
"מחר שרב" אמר החזאי
השמש תתמתח, קרניה תשלח,
|
אדם כותב
את שראוי מבחינתו להיקרא
ומייחל
שמילותיו
|
אתה כותב לי
ואני לך
גבר ואישה
מבעד למרקע
|
מִישׁוּ כָּתַב לְמִישֶׁהוּ
כֵּיף שֶׁחָזַרְתָּ
אֵיזֶה כֵּיף לְמִישֶׁהוּ לְקַבֵּל
כָּזֹאת תְּגוּבָה
|
הַיּוֹם נִפְרַדְנוּ מִיּוֹם
שֶׁלֹּא הֶחְלַפְנוּ בּוֹ מַבָּט
וְלֹא מִלָּה
|
גם את
מקמצת במילים;
בגללי - או כדרך חיים?
|
הוא הגיע מחבל
בשם אללה לחסל
כמה
כמה שיותר
|
שוב אני חווה ביזיון
מילא היו אומרים לי
זה הביזיון האחרון
לא הייתי דופקת כזה מונולוג
|
תֵּכֶף יָבוֹא גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת
יִשְׁטֹף אֶת שְׁיָרֵיהַדָּם מִן הַמִּדְרָכוֹת
מִי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב בְּבֵית הַקְּבָרוֹת
יֵשֵׁב בַּבַּיִת וְלֹא עַל הַמְּדוֹכוֹת
|
כרעם ביום בהיר נפל דבר
דקרת אותי אהובה
בהעדר נדן ומבלי משים
במשוא פנים לעבר השני
|
אולי כשאמות
יבקרו בשדות יבולי
רואים
זרים
תועים
כמותי
|
אנחנו בוכים עליו
באצטלת רחמנות
אבל בעצם בוכים
על עצמנו
|
אילו הייתי משנָה
אפילו
פסיק
דבר מה
|
הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת הַתַּלְמִידָה שֶׁלָּךְ
מַאֲזִינָה
לְשֶׁצֶף מִילּוֹתַיִךְ
|
לֹא אָבִיא יְלָדִים
וְגַם לֹא אֲאַמֵּץ.
אֵין לִי עִנְיָן בִּלְהַעֲלוֹת אֶת מִכְסַת הַבְּרִיּוֹת
שֶׁלְּמַעֲנָן
אֲנִי קָמָה
סוֹחְבֶלֶת
הַכָּל
|
לא אנלוגי
ולא דיגיטלי
אִמְרוּ חזותי
ויזואלי
|
צאצאים לא העמדתי
שימשיכו את דרכי
יגעתי
ולא מצאתי עם מי
|
כתיבת שירה, כמו נפילה, מבקשת עֵד, הד, עין צופיה.
|
אני לא מפלצת
אני בנאדם
ליבי איננו מאובן
|
יש אנשים
טוענים שאוהבים אותי
אבל
אוהבים אותי ככה;
|
קראתי פעם כתבה על שני חברים מרוסיה
שרבו על מה נשגב יותר שירה או פרוזה
|
הם הכי לבד
שהיו מעודם
הם לבד
כל כך
|
מעתה
אכתוב את האהבה
מתוך המקום
מתוך החוויה
|
את התורה של דרווין היא יישמה
הילדה-לא-ילדה
כבר מגיל עשרה הפכה לאישה
|
השנתיים שחלקנו יחד
אינטנסיביות ככל שהיו
|
לוּאִישׁ דֶּה קָמוֹאֶשׁ
בְּעֵינוֹ הָאַחַת
קָלַט אֶת כָּל הַתּוֹרָה
|
מצרפים את מניין שנות חסרונך
לגילך שנשאר על תילו בגלופת מצבתך,
מחשבים את שיבתך הלא ממומשת
ומדמיינים איך היית נראה
|
יכולתי לחיות כל החיים בבית
לראות רחוב מהחלון
לצפות בטלוויזיה
לצייר
|
חייל תודה שאתה מגן עליי בגופך
חיילת תודה בזכותך אני חיה
חיילים סליחה
שאני תינוקת מגודלת
|
תמיד הייתי לייט בלומר -
איחרתי לשטחי הכינון
הפצעתי כשכבר קיפלו מסיבות
רקדתי בגפי
|
ליצן עצוב
רוצה להמשיך
לרייר
על הכר
|
ואני רק רציתי לישון
אז אני ישנה
ורק פיפי טורדני מעיר אותי
אל מימיו ולחצו על השלפוחית הייתי נשארת לישון
|
לְכָל שִׁיר יֵשׁ חַיִּים
שֶׁנָּתַן לוֹ
בּוֹרְאוֹ
בְּצַלְּמוֹ
|
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חֲסַר מוֹרָא
בִּלְפַרְסֵם אֶת הַיְּצִירָה
בְּלֹא לְהִתְקַפֵּל בִּפְנֵי הָאֵין-תְּגוּבָה
|
למה הלכת מכאן?
למה עזבת אותי?
למה בחרת מה שבחרת?
|
למדני לרוץ
לפרוץ
את גבולות
העצבות
|
כְּבָר אֵין לִי כּוֹחַ לֶאֱהֹב
לֹא אוֹתָךְ
וְלֹא אוֹתָהּ
וְלֹא אוֹתוֹ
|
אתה אדיש
מורח את הזמן
מורח אותי
לא שמעתי ממך כבר ימים ארוכים
|
את מצחיקה אותי,
קורעת מצחוק
וכיף לי להסתובב איתך
ולהינעל איתך בין ארבעה קירות
|
קבלוני כך
לפחות לעת עתה
זוהי כרגע עסקת החבילה
|
ראיתי הבוקר
מבעד לאשנב
עציץ עם שלט מאולתר
|
מְעַנְיֵן הַאִם בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַמִּרְדָּף אַחַר
הָעֲשִיָּה הַמַּקְסִימָלִית לְהַטְבָּעַת חוֹתָם בָּעוֹלָם
תָּם וְנִשְׁלָם
וְהַמָּוֶת שֶׁהָיָה לְצֵל כָּל אוֹתָהּ הָעֵת שׁוֹלֵחַ
זְרוֹעוֹת אֲרֻכּוֹת, תּוֹפֵס, נִדְבַּק, מְנַטְרֵל
וּמְעַרְסֵל בָּאַחַת
|
כל בוקר מתעוררת למאבק.
מייגעת ההמתנה לזכות
החסד.
|
הֵי הֵי
מַאי
מָתַי
נִשְׁכַּב בְּיַחַד עַל הַכַּר -
|
חלמתי שהאיראנים יורים עלינו פרחים
לא
לא באמת חלמתי
סתם התחלה של שיר
|
כל יום שעובר מגלה עוד טפח
באסון הנורא
מעמיק את הבור
שנפער בלב האומה
|
נדמה שרק אנחנו נשארנו
בזירת הפבולות הזו
שופכים את נימי נשמותינו
כשהעולם מתנהל כסדרו
|
נלחמים!
באחדות!
מהשבי עד השבות!
|
כְּשֶׁתָּמוּתִי
תִּשָּׁאַרְנָה רַק הַתְּמוּנוֹת הֲכִי יָפוֹת שֶׁלָּךְ
וְתַמּוּת הַהִזְדַּמְּנוּת
לַחְזוֹת בָּךְ בַּת תְּמוּתָה
|
יש הרבה על כתפיך מודל בינה יקר.
אין מענה אנושי נורמלי.
אנשים תאבי בצע מנהלים את העולם.
|
אני מוהלת קלילות בכובד
לבל תשקע ספינת חיי
לבל תיפול רוח קרוביי
|
ציפורים מצייצות סמוך לחדרי.
ציוציהן - חיים,
חודרים מאורתי
|
אני רוצה לערסל
את המוח בידיי
כאילו היה ילדי הרך
|
אני תופרת לך את חליפת המושיע שלי
מעצבת, מתאימה אותה בדיוק המירבי
|
בדמי ימיי
בחשכת חיי
יושבת על ספסל,
מחכה
|
אנחנו מחליפים התמכרות אחת באחרת
מחפשים ריגושים מזדמנים
מעמידים עצמנו ללא הרף במבחן אהבת הקהל
|
זאת עוגה
עד יום מותי אני רוצה
כזאת עוגה
|
השנה היא שנת 2025
וזו השנה השלושים ושבע לספירתי
השירה המפורסמת בישראל היא שירה שטיינבוך
ואני עדיין כותבת שירים
|
אם עלעלתם מעט בכתביי ידידיי
נוכחתם לדעת ודאי
שהחיים
|
אֲנִי אוֹהֵב אֶת עַצְמִי יוֹתֵר כְּשֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ;
שמֵחַ יוֹתֵר כְּשֶׁאַתְּ שמֵחָה;
רוֹצֶה לִהְיוֹת הָ-אָדָם שֶׁיִּתֵּן לַלֵּב הַטּוֹב שֶׁלָּךְ,
מְלֵא הָאַהֲבָה - עוֹד אָהֲבָה
|
יש מוסר כפול בכתיבת מילים לאנשים
מבלי לקרוא מספיק כתבים של אחרים
מבלי לקחת חלק פעיל בילודה
אכן מוסר כפול
|
רובוניבי
אוהבת להגיד
בובה
|
שלום עולם
אני היא הציונית
שעליה אתם מדברים
|
בצהרי יום שלישי רואה בחדשות
סיקור לקראת חתימה על הסדר עם לבנון
|
אני בתו של מלך.
היום אני היטב יודעת
וגאה.
אנשים שפוגשים בי מעת לעת
מחדדים אצלי את הידיעה
|
איבדת את זה
ואנחנו,
אבד לנו העניין
בזה
|
ביום שתקיצי משנתך
ותביני שאהבת אותי כמו שאני אותך
|
אני אוהבת אותך
אבל הלכתי ממך
כדי לכתוב לך שירי אהבה
וזו הרי מומחיותי
לכתוב לאהוביי שאינם בנמצא.
|
אני עדיין מאמינה באהבה
מעולם לא חדלתי
לעולם לא אחדל.
בזאת בטלים ומבוטלים כל כתביי שאומרים אחרת,
שנכתבו ודאי בשעת כעס ומרמור.
|
ישראל נמצאת במקום הרביעי בעולם המערבי
בעוניּלדים
שלושים וחמישה אחוזים
פספסנו מדליה
|
השתילו לי פרוטזות
פסק דין של הרפואה המודרנית
כדי שאצא מהבית
ואתרועע בציבור
|
מעניין אם אי פעם נתראה
על הדרך וסתם במקרה
אחרי שיפארו את פנינו קמטים
ואת מצבנו המשפחתי ילדים
|
גם אם זה מגביל תפוצה
אני מעדיפה מרחב שירי טהור
לא טהור במובן של איכות
גבוה נמוך
|
קִרְאוּ אוֹתִי
חִשְּׁבוּ עָלַי
דַּבְּרוּ אוֹנִי וְרִפְיוֹנִי
|
המאבטח בתחנת הרכבת קריית גת
שאל את אימא אם יש לה נשק להגנה עצמית,
משהו חד
|
כתבתי מאות שירים בחיי
לא שכּמוּת היא אינדיקציה לאיכות
אבל גם מטאטא יורה לפעמים
|
הלכה לעולמה המשוררת
כך וכך
צעקה כותרת בעיתון הוירטואלי
|
אתהדר בנוצות לא לי
כיבושים בדויים
לא היו דברים מעולם
|
איש איש והחמצתו
שהשאירה אותו חמוץ
ומפוספס
|
בצעירותי בגדו בי עיניי
והתחלתי להרכיב משקפיים
|
אַתָּה רוֹאֶה בַּטֵּלֵוִיזְיָה מִתְחַזִּים
שֶׁהַמִּשְׁטָרָה סוֹגֶרֶת לָהֶם אֶת הַתִּיקִים
הָעַרְכָּאוֹת לֹא יִכְלְאוּ אוֹתָם
אֶת שְׁמָם יַחְלִיפוּ בְּמִשרַד הַפְּנִים
|
לֹא קָרְאוּ לִי
כּוֹתֶבֶת כְּפִיָּתִית
כַּתְבָנִית
אוֹ
גְּרָפוֹמָנִית
מֵעוֹדִי
|
האפרוחים שבו הביתה
עייפים ולא מרוצים
סחוטים
ורצוצים
|
כשיעבור זעם
והארץ תשקוט
וכבר לא תהיי כאן
|
שְׁתֹק כְּבָר נוּדְנִיק
(שֶׁל עֹז)
תֵּן לִי רֶגַע לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מִזֶּה
שֶׁאֱלֹהִים הַחַנּוּן וְהָרַחוּם
|
קפצתי עם היפה-שלי-קטנה נה נה
כי רציתי להצחיק אותה
אבל הגוף שלי כבר לא כשהיה יא יא
הגיב במצוקה
|
התקתי מקומי פעמים אינספור
אוגרת בתוכי
לוקחת עמדי
ועם שאר המטלטלין
|
נוחו בשלום ילדים יפים של החיים
לאף אחד לא מגיע לעבור את הגיהינום שעברתם
כמעט שנה שלמה
בעזה של מטה
|
אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה
עוֹלָה עַל רַכֶּבֶת לִקְרָאתָהּ
תִּינֹuקֶת מְתוּקָה
אָשִׁיר לָהּ
|
אינני אקטיביסטית
אני יותר סטטיסטית
לא נושאת שלטים
מזינה נתונים
|
האם את שומעת את מחשבותיי?
איזה עצב נפל עליי
על שאת לא בירושלים
ולא בישראל
|
לא נשכח את דבר נפילתם
ביום הארור ההוא
שייזכר לדראון עולם
|
עיני נמר רעב הוא נעץ בי
כבר מהשנייה הראשונה
ביום העצמאות השישים ושלושה
להקמת המדינה
|
אתה מגיע לנקודה בזמן
שבה אין לך מושא לשאת אליו
ואין לך נושא
זולת הגוף
שלא נותן לך לשכוח את הדווי
|
נרקיס מתבונן בנחל אכזב
עד אשר משתקף במימי דמעותיו
ורואה כי טוב
|
מה הנשיקה אצרה?
לילות שלמים
ימים של "מה אם"
ושחזורים
|
הַיּוֹם הַמִּלָּה סַדְנָה מַדִּיפָה מִכֶּסֶף
הַיּוֹם יֵשׁ סַדְנָה אֲפִלּוּ לַמִּלָּה
צָרִיךְ לְשַׁלֵּם עַל עֶדְרִיּוּתֵנוּ
עַלִּיזָה
|
הבדידות זקוקה לתחזוקה
על מנת לשגשג את
השירה.
|
מטען עודף
מילים כמו אש
שורפות אותי בפנים כליל
במקום לצעוק גם ברגעי הסוף
|
וּבַחֲלוֹמִי הִנְנִי
הַשֶּׁמֶשׁ
וּמֵעָלַי חָג
הַרְמוֹן שְׁבִיטוֹת
|
באם עב"ם יתגלה בפניי ויתחיל לזמר
ואווכח בלי צל של ספק בקיומו של יקום אחר
ורגע לפני שאני עולה, כשכעודני על פני האדמה
תינתן לי אפשרות הבחירה
|
הִשָּׁעֲרִי
פּוֹרַחַת
בַּעֲרוּגַת הַחַיִּים שֶׁלִּי
|
2012 עבורי לא תזכר כשנתו
הפורייה של ליאונל מסי
ששבר שיא כיבושים היסטורי
|
בפינה שכוחת אל
רחוק מספיק מהצל
מרעיפה אהבה
כמו אימא חווה
|
לפני כן בינו לבינו
ידע שקיבל מתנות
כמו את היכולת לאהוב
לתת
|
סליחה שפיתחתי תלות
סליחה שהפרתי שבועה
סליחה שלקח לי זמן כדי להבין
|
והנה נזכרתי
שכבר הייתה לנו את פגישת
החלום ושברו
|
כשתקשיב לי בשתיקה
כשתשיב לי במבט
אל תוך הלבן באישון
|
ספטמבר זה החודש הכי קשוח אצלו
עם תחילת שנת הלימודים
והחזרה לגן
|
העורך שמאשר את יצירותיי החזותיות
עיוור צבעים
מעניין
|
עכשיו יורד עלינו המסך
זה סרט ביזאר קצרצר שיישכח
כשתא אפור בזיכרון שלי ושלך יירצח
|
עבר הרבה זמן
כבר כמה שנים
השירים מעלים אבק
הרגעים מצטמצמים
|
קוטפת לך את פרחי העונה מצידי הדרך,
בהולכה לקראתך לעת ערב.
תפרחות מפוארות שבררה בקפדנות,
מבצבצות מאגרופה הקמוץ, העמוס.
|
מה לעשות
ידידי
כולנו ברי חלוף
|
מה נסגר
שגם אלו שניצלו מתופת
שהסתכלו למוות בעיניים
|
סגפנות היא תולדה של קושי, כישלון
והשמחה לאיד של ההמון (המשולהב נוכחם) -
לכן אין דריסת רגל (שהיא לא שלי) במשכני.
|
מועאז אל כסאסבה צרח
כששרפו אותו הדאעשים בתוך כלוב
משה סילמן שתק
כשהצית את עצמו באויר החופשי
|
זוהי שעת האפס שקרבה
עוד מעט היא תקיש לי בדלת
לפני כן תארוב לי מעט
ותסרוק היטב את השטח
|
מה שהייתי הכי רוצה
מה שהייתי מבקשת מדג זהב
או ג'יני ממנורה
מאלוהים
|
מה גורם לבנאדם
להיות עכבר מקלדת
לשחרר שורות
כמו פגזים
|
אלו הם הימים
עין בוכה עין צוחקת
כשגיבורים חוזרים הביתה
מגיהנום תחתי אדמות
|
תְּחוּשַׁת הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁלִּי
מוֹנַעַת מִמֶּנִּי
לִיצֹר אִתָּךְ קֶשֶׁר
|
נטרפה דעתה של עלמה אלמותית בימיי
ודאי הייתי עבורה חרב פיפיות
|
כמה התייראתי מן "ה-יום" -
יום שהוא כמה ימים
ערומים
בלא מילים
חבורות
|
ואז אתה מעלה פוסט
(רשומה בעברית, הרגע גיליתי)
ומחכה
ללייקים
|
מחכים לך שתבואי
ללון
באדמה בה נולדת.
|
"בַּלַּיְלָה אֲנִי אוֹסֵף אֶת כָּל הַפְּצוּעִים"
אָמַר לִי פַּעַם נַהַג מוֹנִית.
'הַפְּצוּעִים' חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי:
אַחְלָה הַגְדָּרָה.
|
פַּרְפַּר מוּטָל דּוֹמֵם בְּלִי נוֹע -
קֹדֶם נִפְתַּח וְנִסְגַּר בְּסִנְכְּרוּן מֵעַל נוֹפוֹ
הַמִּתְחַלֵּף שֶׁל הַכַּדּוּר
חָמַק מִמִּינֵי טוֹרְפִים וְכַפְכַּפִּים שֶׁקָּמוּ עָלָיו
לְכַלּוֹת אֶת יָמָיו הַקְּצָרִים
|
לעצור את רכבת ההרים
את הנופים,
הפרצופים
המתחלפים
|
יהודית רביץ אמרה שכדי ליצור צריך להיות עצובים
ולי לא נותר אלא להסכים
עובדה שגדולי המשוררים מתו רווקים
|
מי אתם רוחצי הגופות
ואתם עושי המצבות
ואתם חופרי הקברים
|
והלב שפעם למראך כבר נרפא
אך חוטא לפעמים בגעגוע
הוא זוכר שהבטחת שתזכריני לעד
האם כך הדבר?
בטח אין לך זמן
|
"אני פייר אתךְ"
הוא בעצם אומר לך:
"אני לא פייר אתךְ
אבל יכולתי להיות יותר גרוע"
|
אין שני אנשים
שכותבים אותו הדבר
אין שני אנשים שמציירים אותו הדבר
|
במותו של פלוני יימצא קהל לתורתו
אבל הוא לא יהיה לקבל תגמולו
קל יותר לאנושות להוקיר בחיני-חינם
ולפרגן לאדם שכבר לא קיים
|
פניני לשון שבדיתי מליבי
כדי לפגוע בך כתער כשלו
|
אין בי מילים לנחמך אימי
על צערך
|
הפרות אצלי הן לא בינאריות
לא קדושות
לא שמנות
לא רזות
|
שימי לב למה שאת אומרת:
"מחשבה בוראת מציאות"
את לא באמת רוצה למות
את כן רוצה זוגיות
|
דע,
אנחנו מולקולות קטנות ביקום
טיפות בתוך אוקיינוס עצום
|
אל לך לצאת בהצהרות
"זה הדבר האמיתי"
אתה עולה על עץ
ומה תעשה
כשהסתירה תגיע
והיא תמיד תגיע
|
אני רוצה להניח למחשבות עלייך אהובה
כשם שאני רוצה להרפות מן הכתיבה.
כבר ניסחתי כמה הודאות פרישה
ולפני שעמד לי האומץ לפרסמן
בא בי צרור פואטי חדש
שדרש להיכתב.
|
כמו יש לי תינוק
ואף אחד לא יודע שיש לי תינוק
אז האם יש לי תינוק
|
כמה היא אוהבת אותם
כמעט הכול טעים
חוץ מהקראנץ' בטעם שוקולד
שהיא לא מבינה מי קונים
|
ופתאום אדם נחתך מן החיים
הייתה לו משפחה
היו לו חברים
|
אִם אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי
אֶהֱבִי אוֹתִי בְּשֶׁקֶט
אַל תִּצְעֲקִי מֵעַל גַּגּוֹת - אוֹהֶבֶת
|
כַּמָּה מְרוֹמֵם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּפֶּלֶא הַסֶּלוּלָרִי
כְּשֶׁלִּמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ גֶּשֶׁם שֶׁל טִילִים
וּלְהִוָּכַח מִמֶּרְחַק הַשַּׁעַל וְהַזְּמַן
שֶׁהַקֶּסֶם לֹא תַּם
והחיוך נמתח
|
נפטרתי ידידיי
חדלתי להתקיים בקרבתכם
כעת אני נמצאת בעולם אחר
|
צהוב זה רכילות
צהוב זה גבינה
צהוב זה שמש
חלמון, המתנה
|
יש לעניין מחירים
לא אשקר
לא אפרט
לפעמים פשוט חולם על
שקט
|
חלמתי שאתה מחליף תמונת פרופיל
ובה אתה מצייר ציור גדול בשמן
|
היא ערה בחדר
ערוּת גמורה
אבל משתהה לקום
|
כמו צלחת זכוכית
שנפלה מגובה
ופגשה את הרצפה
|
אתה שואל למה אני לא רוצה לדבר איתך
ואני עונה בשאלה:
"בשביל מה?"
|
היום עברה שנה
מאז שעלית על מטוס
בדרך חזרה
|
החיים לעיתים קופצים לבקר
בדפי רשת של מתים
המתים אולי קיוו לכך
השאירו אור קטן
|
נסיך לסינדרלה
עוד אחד לשלגייה
אגדות הילדים.-
מורפיום להמונים
|
הסדר הישן הופר
אכלתי קוביית סוכר
נכון הייתה לי טעימה
אך תוך שנייה כבר נעלמה
|
כן אני לא באמת אדם שיודע לצייר
בכל זאת מציירת ומפרסמת את "ציוריי"
הקו המנחה שלי הוא שקו גולמי, לא מיומן,
מביע פגיעוּת או תוֹם שאי אפשר לשחזר
|
אַתָּה מִסְפָּר
וְתוּ לֹא
הַקֻּפָּה דּוֹחָה לְךָ בַּקָּשַׁת הִתְחַיְּבוּת
לַטִּפּוּל הַשּׁוֹטֵף שֶׁאָמוּר לְקַיֵּם אוֹתְךָ בַּחַיִּים
|
אהבתי.
באמת אהבתי את הקיבוץ
על כל הירוק שבו
ושדות הכותנה
|
אני מתעקשת להפריח את השממה
באתרים נטושים למדי
מנכיחה היצירה
ללא רציונל, תמורה
לכאורה
|
אך אהבות
כמו שידעתי
וידעתי
לכתוב
|
הַהֲנָאָה שֶׁלִּי מִלִּהְיוֹת צוֹפָה שְׁקֵטָה
בִּיצִירוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים
מְחַזֶּקֶת אֶת רוּחִי
לְאַפְשֵׁר גַּם לַאֲחֵרִים
לִקְרֹא אוֹתִי בְּשֶׁקֶט
|
הם שומעים את ההבטחות בחדשות
שצוואר הבקבוק תכף משתחרר;
משתוקקים לשים ידיים על החבילה הנכספת שלהם
|
והיה ונגמרה המלחמה
אז מה יהיה הדבר הבא
כי בואו
מתי כבר היה
שקט על פני האדמה
|
ק' רוצה שאבוא לתקופת ניסיון
ושאסתכל שלוש פעמים ביום מבעד לחלון;
להביט בלבן של עיני החרדות,
להחזיק את הראש מעל המים ולחיות
|
משתמשת אנונימית ברשת
כתבה שצ'אט GPT הוא החבר היחיד שלה בתקופה זו של עצבות
ועכשיו הוא קרס
|
הלוחמים שבים אל העורף
מן התופת
(אלו ששרדו את התופת)
|
התבקשתי לנדור נדר
להבטיח הבטחה
היפותטית, פייסנית
לנקודת זמן לא ברורה
|
אמות בשנת 2068
בגיל 79
כך על פי quiz אינטרנטי
שמילאתי ברגע אובדאני
|
המזרקה ברחוב הנשיא בלוד
מעולם לא הייתה כה מוחמאת
ככה פתאום באמצע היום
|
טובים הם הרגעים של אדם ועצמו
כשמטיל מימיו בבוקרו של יום חדש
כששוטף פניו ומצחצח שיניו
כשמתלבש ונועל נעליו
|
הודאה בכישלון מתבקשת כעת
משתחושות הבטן שלי אוששו,
קיבלו משנה תוקף.
|
אתה לא רצוי.
מה לא ברור?
אין לי לב לומר לך את זה
|
בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁהָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה
הָיְתָה רַכֶּבֶת הַקְּלָלָה -
פְּרוֹיֶקְט צוֹרְמָנִי
נְטוּל מוֹעֵד סִיּוּם
|
ואיך אפשר שלא לבכות
על העצים שכולוּ באש
האין הם אבדות?
|
אני מספרת לאימא על ילנה
ששנתיים להירצחו של בנה סלבה בפסטיבל הנובה
שמה קץ לחייה
|
היא עובדת בעבודה רגילה
ומצחיקה
את מי שמכיר אותה
|
כְּכָל שֶׁאֲנִי מִזְדַּקֶּנֶת
מִתְמַעֲטוֹת הַמִּלִּים שֶׁאֲנִי פּוֹלֶטֶת
לֹא כִּי אֵין לִי מָה לוֹמַר
אֵלָּא
|
יֵשׁ לָהֶן יְלָדִים
לַבָּנוֹת מִבֵּית הַסֵּפֶר וְהַצָּבָא
יֵשׁ לָהֶן אַסְמַכְתָּא
בַּת קְיָמָא.
|
דָּוִד גּוֹרֵס
כִּי עוֹד לֹא בָּרָאתִי
אֶת שִׁירַת הַבַּרְבּוּר שֶׁלִּי
|
כולנו משוררים
לכולנו שירי הִתְעַלּוּת
ושירי פח הַשֶּׁתֶן
או האוננות
|
האם תאמרי לי אימי שאושרי הוא אושרך
האם תתני לי אימי את ברכתך
האם לא תשללי ממני אהבתך
|
מא' ועד ה'
חיים בציפיה
לְתַת ההכרה
המבשרת
|
אֵין לָדַעַת
עַל מָה יְדֻבַּר
סְבִיב הַשֻּׁולְחָן
|
לאן נעלמים כל היוצרים?
לאלו תפוצות נפוצים?
האם הם ממשיכים ליצור?
האם הם נשארים ילדים?
האם ישובו מנדודים?
|
אבא אבא
כמה סבל
ליהודים
בכל המוקדים
|
משאירה מינימום חותם על עוברים ושבים
ומקסימום חיכוך עם קירות מתקלפים.
|
התעודדו אחיי
כי אלוהים גדול
והוא איננו מקפח ילדיו.
ואם אנחנו סובלים אז כולם סובלים - כל אחד מסיבותיו.
סיבות, סיבות. נשאירן עמומות, ערטילאיות...
|
לא נישן ביחד
על אף החברות האמיצה
לא נתחבק ונתלטף
כתנאי יוצא - לא נתגפף
|
המלך שלי נפל
ומה אני כעת בלעדיו
נדמה שכוחי אזל
|
את לומדת לשחרר מהאגו
בעצם הכתיבה
על החול
|
שיבוא כבר החורף
רוצה לחלום אותך
בחורף
|
XY: כמובן שכל הלילה
כתבתי שירים
והשלישי באפיה כרגע
|
ראיתי בטלוויזיה שנשים צריכות יותר שעות שינה מגברים
כי הן מפעילות יותר את המוח במהלך היום
שינה, נשי...
לי זה נשמע הגיוני
|
אֲנִי רוֹצָה לִישֹׁן רָצוּף
לִישֹׁן עָמֹק
בְּלִי לִהְיוֹת מֻשְׁפַּעַת מֵעֲבוֹדָה
בְּלִי לִהְיוֹת מֻשְׁפַּעַת מֵחֲרָדָה
|
היצירה היא לא למען הנצח
הנצח הוא מושג בלתי מושג
עוד מאה שנה סביר להניח
שלא יידעו שהיית בכלל
|
כיף לי לתת לך דין וחשבון
זכית ביושר בזכות לדרשם
כיף לדעת שיש לי על מי להישען,
שיש מי שדואג לי ושומר עליי.
|
אני לא מרים לעצמי בשיריי
אולי גם בכלל....
ובשיריי (היטב יודע) -
זה ממש ניכר
|
שִׁיר טוֹב
זָקוּק לְתֵמָה עֲמִידָה
שֶׁגַּם אִם פָּרְחָה מֵרֹאשְׁךָ
|
כמה קיווינו ופיללנו לראותכם על הרגליים
לא ידענו
שאתם כבר מלאכים
|
כמוגלה המתפרצת מנקבובית קטנת קוטר בעורי הפצוע
|
וְאַתְּ בַּת שָׁלוֹשׁ
אֲצִילִית, סַקְרָנִית
נִפְצַעְתְּ אֲנוּשׁוֹת
וְגֻיַּסְתְּ לַמִּלְחָמָה עַל חַיַּיִךְ
|
האוטובוס בושש
והבנתי
שאאחר כבר לפגישה
|
הוא חשב שהנוכחות שלו על הבמה
עם הכישרון שייחס לעצמו
יסחפו אחריו רבבות
|
גם בשעה שסרקו הרומאים את עורו
במסרקות ברזל
אמר רבי עקיבא
שמע ישראל
|
ימי הולדת של אחרי המיאוס הגדול
שבהם גם לא למען הנימוס
אנחנו מוותרים על התירוץ
|
אני רוצה להפסיק לרחם עליו
חלום שלי להפסיק לרחם עליו
אולי בעצם רחמיי עליו
אני מנציח את מסכנותו
|
במותי יוודע שחייתי חיים כפולים
|
יְצִירָה מְרֻבָּה
כְּמוֹ אֲכִילָה, קְנִיָּה
רִגְשִׁית
|
שקר לבן
ששיקר יעקב
ביום כלולותיו
וגרם לו לשאת לאישה
את לאה
בתחבולה
|
בשרפות הענק באזור ירושלים
ביום הזיכרון התשפ"ה
אמרה טל וולבוביץ
דוברת כבאות והצלה
|
שתיקה היא כסות
מילים - התפשטות
בטח כשהן כתובות
בטח ובטח בתצורה של שיר
|
מָחָר אַפְסִיק לְשׁוֹרֵר
וְאֶתְמַסֵּר לִנְגִינַת הַכִּנּוֹר
הַוִּירְטוּאוֹזִית
|
לָעַד יִתְחַבֵּט הַמְּשׁוֹרֵר בְּהַעֲדָפוֹתָיו -
אִם אֲהוּבָיו מִשֶּׁכְּבָר יִקְרְאוּ מִלּוֹתָיו
וְיַחְשֹׁשׁ
שֶׁאִם קוֹרְאִים
|
על מנת לצלוח את הטירונות
עליכן לגלם תפקיד של ניצבות בסרט.
לשמש תפאורה לתפארת.
בובות שתקניות ללא טרוניות
|
תגיד לי את האמת
את האמת על המיטה
ביום האחד הזה
שניפגש בו אני ואתה
|
אני תוהה אם את חושבת עליי מדי פעם
ולו אך משום שהשכלתי למצוא את החן בעינייך
|
אני כותבת תמציתי
אומנם תכוף
אבל ממוקד
|
תוגה
בלי משים הפכת לחברה
כזאת שמלווה בכל דקה
כזאת שמלווה ולא מרפה
|
אני רואה ברכבת חיילים
יפי תואר עם נשקם
ולא יודעת אם יחיו מחר
|
תודה לך סמואה
מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט
עד לפני רגע קט לא ידעתי על קיומך
קראתי בכתבה שאת מחבקת בחור ישראלי שהשתחרר
|
עמית כהן
ודנילו מוקנו
חלון ליד חלון
בספר המחזור
|
מילים שאמרת והבטחות שפיזרת
כבר לא תוכל לקחת בחזרה
ומכל המתנות העטופות בניירות שקיבלתי
|
מקץ חצי שנה של ניסיונות עקרים לשחרור החטופים חשבתי על משהו.
מה הדבר היחיד שיכאב לחמאס אם יאבד?
מה הדבר היחיד שאכפת לו ממנו?
שטח!
|
לכו על פרגמנט של ציור
לא משנה גודל הקנבס
הדף
הצבעים
|
אלקנה שהוא אחד מאתנו
וכולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואלוקינו אחד
אל רחום
|
ואין אמת אז תבדקו אותי.
ואין צדק. ואין חברתי.
בהן צדק חברתי.
|
בחור מסלובקיה כתב בצדק
בסרטון של יובל רפאל:
"היא ניצולת הטבח של חמאס
תודה לאל ששמר עליה
|
אל תחפשו את מה שאתם לא רוצים למצוא
הוא הלום שיכר, מוכה ושבור עכשיו
אל תתעקשו לפענח את תמונת מצבו
|
עוגת הבית בטעם תפוז
לא משהו הפעם
חבל לא הבאנו עוגת דבש
|
הַיֹּפִי שֶׁמִּתַּחַת לָאַף;
שֶׁבְּמֶרְחָק כַּמָּה צְעָדִים;
שֶׁבְּמֶרְחָב אֵלָיו נִקְלַעְתִּי מִתֹּקֶף הַחַיִּים
|
הובסתי ע"י הקפיטליזם
ומוצא פי של אדם שהובס ע"י הקפיטליזם
וכלל כלונסאותיו
|
חברים וירטואליים שלי נעלמו מהרשת החברתית.
לא נעלמו רק לי. נעלמו ל"כולם".
הם היו שם כמעט מדי יום: מגיבים, מפרגנים, מפורגנים,
משתפים פריימים של רגעים נדירים, מזוקקים.
|
ולא עלה בדמיוני שאחיה לראות את עליית הבינה המלאכותית כפי
שהיא היום, פחות מעשור אחר כך
|
ג'ני היא ג'קי היא יבגניה היא החברה היחידה
שנשארה לי מהצבא
|
הייתי בקומה העליונה של הרציף השני
בתחנת הרכבת רמלה
הזמנתי מעלית כדי לרדת
כשלפתע ראיתי כיתוב שנעשה באצבע על החלון המאובק
|
ביממה עוברות לי הרבה מחשבות
אוטוסטרדת מחשבות כמו פרסומות
מחשבות על זו שידעה שאהבתי אותה בשתיקה וזה החמיא לה
|
שברון הלב האחרון שהיה לי לפני כמה שנים הסתיים לאחר שחליתי
במחלה נוירולוגית כרונית.
|
הייתי עוצרת הרבה לפני
שהוא המשיך אל קו הסיום שלו;
יודעת להצביע בעיניי על נקודת האובדן של הציור הגולמי, המצוין.
|
אדגר הזדעק בשיעור
שהוא לא יכול יותר עם העברית
הציע, המציאה, יציע
הכול כבר נשמע לו אותו הדבר
|
מישהי כתבה ברשת החברתית
תשובה לשאלה על מכירה אפשרית של צילומיה
|
היום
אני לפחות לא צריך לשמוע
על חיי המין הענפים שלך
|
המלחמה הזאת
שהתחילה בשבעה באוקטובר
ומי יודע מתי תסתיים
החזירה אותי לבמה חדשה
|
לישו ולי יש יותר מן המשותף
מאשר לישו ולנוצרים
הן שנינו ילידי ארץ ישראל ושנינו יהודים
ואם יקום פתאום לתחייה יהיה לו על מה לדבר איתי יותר
|
חשבתי לעצמי שהמילה "הרי" בשיר עלולה לעורר אנטגוניזם.
בשימוש בה יש מעין ציון אקסיומה על נושאים שהם לרוב מופשטים,
סובייקטיביים.
|
אנגולה אהובתי
כוח עליון נשאני אלייך
תחילה אל הכרת שפתך
עוד בטרם ידעתי קיומך
|
יום אחד זה קרה
הפסקתי להרגיש אהבה
הפסקתי לכתוב אהבה
הפסקתי לייחל לאהבה
|
דמיוני הקודח
נושא אותי אליך
|
כדורגל
תשוקת עולם
אהבת חינם
|
הבצורת פסקה
קץ תקופת יובש ארוכה
|
אל הארכיון האישי (84 יצירות מאורכבות)
|
|
טלויזיה חדשה -
לאנשים חדשים -
לבמה חדשה |
|
