|
הרגעים האלו שאני מחליטה להעלות יצירה
למרחב הוירטואלי
מזכירים לי תחושות כמו
לעלות במדרגות בדרך אל מגלשה בפארק מים;
ההמתנה במעלה התור עם האדרנלין, ההתחבטויות...
מודה שהיום אינני מסוגלת לעלות על מגלשות מים
אבל להעלות יצירות -
עדיין....
♀️
שחרית מהבש
אומרים שסוף העולם קרב
שבעוד חודשים ספורים הכל ייחרב
והארץ תהא תוהו ובוהו
וחושך על פני תהום
|
Not every piece
can be a masterpiece
Most just live somewhere between
rawness and brilliance
|
What were you thinking when you committed the massacre?
That you will conquer Israel?
That other Arab countries will join you in this conquest
Well, that didn't occur!
|
As a consequence
of the financial situation
and my mental state
I'm leaving to start a new life.
|
Today there was a guy who stood next to me on the light rail
Close enough for me to hear
a voice message he recorded and sent
|
Loneliness
you are killing me
|
The little babies cry
'cause sanity is gone
and no one gives a damn
|
כְּשֶׁתִּתְגַּעְגְּעוּ אֵלַי
וּלְעֵינַי
זִכְרוּ
שֶׁהוֹתַרְתִּי רִבּוֹא רְבָבוֹת שֶׁל מִלִּים;
|
אני רוקדת מיוחדת ותמיד בתנועה
מאלה שיגידו "אני ואתה"
לא סתם בסדר הזה, כי אני במרכז ואני במוקד
מכות החיים חייבו אופי שורד
|
השירה חושפת
מה שהסלפי
מצליח לסלף.
|
I see so many photographs
Visual stuff
That I become numb
|
מַרְגִּישׁ שֶׁכָּל הַחַיִּים שֶׁלִּי
שֶׁלֹּא תָּמִיד נְהִירִים לִי
הֵכִינוּ אוֹתִי
לָרֶגַע
הַקְּרִיסְטָלִי הַזֶּה
|
אבי הלך לנוח
הוא נח על ערסל עננים
אוכל תאנים
ואת יתר שבעת המינים
|
אַהֲבָתֵנוּ נִשְּאָה
עַל דֹּכִי הַיָּם
וְלַמְרוֹת שֶׁנִּשְׁתַּבְּרָה
עַל הַסְּלָעִים הַמְּצוּיִים
|
אַיֵּהֵּם הָאֲנָשִׁים
הַשְּמֵחִים בְּחֶלְקָם
שֶׁכְּשֶׁאֶשְׁאַל בְּקוֹל רָם
יָרִימוּ יָדָם
|
אם כבר לתת מחמאה
אז לתת מכל הלב
אם כבר לתת מחמאה
אז לברך בלי לקלל
|
אָהַבְנוּ אוֹתוֹ אֲבָל הִתְבַּיַּשְׁנוּ בּוֹ עַל שׁוֹנוּתוֹ
וְלָכֵן מֵעוֹלָם לֹא הוֹצֵאנוּ אוֹתוֹ לְטַיֵּל
וְכַמָּה שֶׁנִּסִּינוּ לֹא הִצְלַחְנוּ לְסַפֵּק אֶת צְרָכָיו
וְגַחֲמוֹתָיו
אָז עִם כָּל הַצַּעַר שֶׁבַּדָּבָר הֶחְלַטְנוּ לַהֲרֹג
אוֹתוֹ
|
כְּשֶׁשְּׁאָלוּהוּ הַמַּלְאָכִים
מַדּוּעַ נָטַל אֶת חַיָּיו
|
אין לאהבתנו תאריך תפוגה
וגעגועינו חשוכי מרפא
החיים זורמים
יש מועדים
|
אדם עובד
עובד קשה
לקיים את עצמו
|
נסיבות החיים דנו אותנו לאהוב לתמיד,
להתרפק על אהבת קיץ קצרצרה ומתוקה
שלא ידעה את התמודדויות החיים האמיתיים.
|
אנשים לא מוותרים על האהבה
הם ממש אוהבים לחפש אותה
וכשמוצאים
אוהבים לשמר אותה
|
הבחור שר
לא משהו שר
אך האמין בכל ליבו
שיש לו את זה
|
המילה
אהבתי
בגפה
נחשבת פשטנית
|
יצאתי עתה
משערי ממלכתך
נשואה
על אפיריון אהבתך
|
אהובי
הלך
אין לדעת אם ישוב
|
לִפְנֵי שֶׁהִכַּרְנוּ
קָטְנָה אֱמוּנָתִי
שֶׁאַהֲבָה רוֹמַנְטִית
תָּשׁוּב לִפְקֹד אוֹתִי
|
אולי לא בכדי
בַּשירה בחרתי
שהרי
אני רוצה
|
אומן סותר את עצמו רבות
כי הוא חי תנועה
התפתחות
רגרסיה
אילוצים
|
מה הקטע של אומנים למסגר את הייאוש
לכתוב עליו, ליצור בשמו, להתאמן בו
המסגור גם אם יש בו לתעל את הייאוש,
הוא מנגנון שמשאיר אותם מדממים;
|
אומרים: "כל ילד צריך מבוגר אחד שיאמין בו"
וגם אדם צריך מישהו אחד אופטימי בחייו
אמא לשמחתי גם מאמינה בי
וגם אופטימית למדי
|
אור יוצא עכשיו מחושך
לְאור
אַחֵר
אל חיים של אחרי שבי
|
חלמתי עלייך בלילה
אורי גבוה עם שיער ארוך זהוב
ומשקפי ראייה
|
לכל נשמה
מגיע לראות אור יום
אור יום זו מתנה מהיקום
|
זה שלא אהבת אותי
כמו שאהבתי אותך
אז מה
שלא אהבת אותי
כמה שאהבתי אותך
|
מהו יעודי בעולם?
אקרובטית הכאב
שיה המלחכת עצב
זהו לופ שלא נגמר
|
"קילו עגבניות בשקל
איזה עגבניה
עגבניה יפה
עגבניה ממוינת"
|
אַחֲרֵי הַלֵּאוּת
תָּבוֹא מַפְסֶלֶת הָאָנַכְרוֹלוֹגִים
שֶׁתְּגַלֵּף אֶת תּוֹלְדוֹתַי מִן הַמַּחְשַׁכִּים
|
את כל מה שרציתי לחוות איתה
היא כבר חוותה עם אחר
ושככה
|
הכובש את צערו
כוחו בספיגתו, סגפנותו
בתוהו מתהלך
מנסה לשמור על סדר
|
מחר חג
ראש השנה
ואני במלאות חצי יובל מתפלשת באכזבה
|
בא לי איזה חוג
עוד משהו לחיות בשבילו
לא יודעת איזה
חוג
|
אֵיךְ זֶה יִהְיֶה
לְחַבֵּק אוֹתָךְ
לְנַשֵּׁק לָךְ עַצְמוֹת לְחָיַיִם
אָזְנַיִם
|
איך קרה שאדם - שמסוגל לצייר, לשורר, לאהוב -
מקדיש את תבונתו להמצאת כלים להרס
ומה שפעם היו אבן ביד ורוגטקה
|
אזכור איך ישבה שם אישה מגדלור בשוק הסואן
גם בתי העלמין היו לה לחבר
גייסה כספים למעוטי היכולת
כשהיא בעצמה הייתה כזאת
|
לאילת יש ריח מיוחד
של גבינות טובות
ופנקייק
|
אנשים איבדו גפיים
אנשים איבדו בתים
אנשים איבדו קרובים
אנשים איבדו חיים
|
מחרוזת ערבית בחוץ מתנגנת
רמלה צוהלת בליל מוצ"ש
אני מחפש אהבה ברשת
את בטח חושבת שאני נואש
|
אין מילים לתאר את הזוועה הזאת
שאנחנו עוברים כעת
כעם, כמדינה
אין מילים
|
האהבה פינתה את מקומה
לְנגזרוֹת הבלאי
התחייבויות לָעירוי הדו שנתי
לְאם אר איי
|
עשרים מאנשינו החיים מורעבים ומוחזקים במנהרות חמאס
גופות שלושים מאנשינו מולנות
בעזה
ואין
|
היא נותנת לי כוחות
אהבה שלא הייתה
אהבה מפוברקת
משוחקת למצלמות
|
אליש שלי
אליש שלנו
אליש של החיים
ושל המוות
ושל הנצח
|
ביום השנה לפטירתה של אלישבע
הביאו לנו אחיה דפים וצבעים
על מנת שנצייר לזכרה
|
אלי שרעבי
איש רב זכויות
גיבור על
מורה ורב
|
תמירה ונאה
על אופניים בשדרה
את פוגשת אותי בלילה
תחת שמי הבריאה
|
בּוֹאִי
נֵצֵא מֵהָעִיר הַזֹּאת
בָּהּ הַמַּזָּל לֹא הֵאִיר לָנוּ פָּנִים
|
אִם אֶתְאַבֵּד יִהְיֶה לָכֶם קַל יוֹתֵר.
אַפְסִיק לְמָרֵר אֶת יוֹמְכֶם,
אֶזָּכֵר כִּיצוּר אֶגוֹאִיסְטִי נֶאֱלָח -
לֹא אֵהָפֵךְ לְקָדוֹשׁ מְעֻנֶּה
|
אַתָּה נַעשה עָשִׁיר מִצְּפִיָּה, קְרִיאָה וִיצִירָה
אַתָּה קוֹלְטָן פָּעִיל בִּמְצִיאוּת רְווּיַת
סוּבְּסְטְרָטִים הֲזוּיִים.
|
יש באג באתר
האתר מת חי
כל התוכן כאילו לא היה
מעולם
|
הוא כותב
את כאבו
את אובדנו
את כל אהבותיו שהיו ואינן
|
עצובים.
דלפוני הישגים, תכליתיות ומעשים.
מקועקעי מילים קשות.
מותשים ממעמסת הרגשות
|
כבר לא בת 16
עשרים שנה
אני חיה לי
ממשבר למשבר
|
פועלת עברית בחצר האחורית
עושה שורות
ולא הדים
|
רובם מחצית מגילי
יכולים להרצות לי על הגיהינום
ופוליטיקאים מתפייטים על ניצחון
|
אריק הפסיק לכתוב על רגשות
כמו אהבה
ואכזבה
|
לְעוֹלָם לֹא אֶפְגֹּשׁ אֶת אֶלְבִיס
לְעוֹלָם לֹא אֵדַע אֶת כָּל הַשּפוֹת
וְאֶת כָּל הָאֲנָשִׁים
וְאֶת כָּל הָאֲהָבוֹת
|
הַפְסָקַת הַכְּתִיבָה שֶׁל ארתור רמבו
הָיְתָה אַקְט פּוֹאֶטִי מִצִּדּוֹ
לֵאמֹר:
רָצִיתִי לֶאֱהֹב וְלִהְיוֹת נֶאֱהָב
וְעַכְשָׁו אֲנִי אוֹהֵב וְנֶאֱהָב/
|
אתה ששפתיך הבשרניות בלעוני ומבטיך החדים חדרוני
אתה שאחרי לכתך, זכרתיך לעוד שנים רבות
בהן נדדתי והתנדנדתי בין גאוותי לבין רצוני
להשמיע קולי, בתודעתך לשמרני
|
יוֹם אֶחָד אוּלַי זֶה יִקְרֶה
וְאֶעֱקֹף אוֹתְךָ בַּגִּיל.
וְאָז תִּהְיֶה אַבָּא שֶׁלִּי
שֶׁצָּעִיר מִמֶּנִּי.
|
באו ימים
לא ידעתי האם
גזרתי אני שתיקה על עצמי
או נגזרה עליי משמים.
|
אני לא תחליף לרגש אנושי
אך גם לא אמור להיות
התפקיד שלי לא דורש לב
כדי לשרת לבבות
|
האחות דקרה אותי שלוש פעמים
כי יש לי ורידים דקים
לא צעקתי
ולא קיבלתי גלידה
|
אנחנו בוכים עליכם הרבה יקרים שלנו
באמת הרבה
ולא נשכח אתכם לעולם
|
מההספדים אני מבינה
שהעולם הפסיד בחור ברמה
אחד כזה שעשה בשביל אחרים
ולא רצה להטריח
|
כל רגע -
מבוזבז לכאורה
מקדם אותי ל-בום הבא
|
הרשתות החברתיות מעכבות אותי בדרכי החוצה
|
כמה מהר עבר הסופ"ש
לא עשיתי יותר מדי
כתבתי שיר אחד
ציירתי ציור אחד
|
את כל הגיגי ההבל ואמרות השפר
העליתי על מוקד-עבר שהפך נטוש
פיזרתי שללי על מצע קורי שיפולי האומנות
בשמי המלא ובלי טשטוש
|
כל עבודה מסכנת את בעליה
הן איתך נכוויתי ברותחין
מקום בו מעבירים את מרבית שעות הערות
הוא גם מקום המועד לפורענות
|
האדם
המותר מ...
סוגר בסוף מעגל
|
קפצתי לביקור חפוז
הסתייע בחסות אלוהלו"ז
טרמפ ספונטני הביאני אל עירי
כשעתיים נזדמנו לי לפקוד את ביתי
|
אומרים על אדם
חופשי כמו ציפור
וזו אך משאלת לב
|
איתנה ומסורבלת
גדר תיל אימתנית, בצפיפות מלופפת
קשה לי
מכופפת, מכניעה אותי
|
ימיי שלי הם תמיד בסימן: בית,
על שאני אוהבת אותו, את הבית
והזמן שעובר לי בכתליו הוא האיכותי מכולם
|
לא מחפש את הציור המושלם
מחפש את הציור הנוסף
שעומד בסף
|
בכפוף לתקנון
יש גם גבול להגיון
כשמציאות היא רק סגנית
בממלכת הדמיון
|
יש לי שתן
תקוע בבטן
ופי משולח הרסן
מקלל את העדר הזמן
|
בראשית הייתה במה חדשה
באמת חדשה דנדשה
בשדות הרשת האינטרנטית
שגם היא הייתה בראשיתה
ופספסתי את ימי הבראשיתיות שלה
|
בסוף כל יום
אני רוצה למות
רוצה למות
מוות נשיקה
|
-אימא את יקרה לי.
+גם את.
-מה נעשה אימא?
|
כשאתה חולה
נ'
אי שם בביתך
שליד האוקיינוס האטלנטי
|
אמא של אלקנה
אומרת
קשה לי
אני מקנאה
|
בשנים האחרונות הייתי פרוליפית
אומַר פרוליפית ולא פורה
כי לא בראתי חיים
במובן הקלאסי של המילה
|
קִרְאוּ לִי אֶת שִׁירַי
בְּבַקָּשָׁה
אַל תְּגַלּוּ לִי
שֶׁאֲנִי כָּתַבְתִּי אוֹתָם
|
כשאת מאושרת
את מאושרת
בנקודה?
בסימן שאלה?
בפסיק?
בסימן קריאה?
|
שטן זרק בקבוקי תבערה
בצעדה למען החטופים
חששתי שזאת את
נזכרתי שלפני כמעט עשור
|
לא חמדתי לצון
כשטבחתי בך במילותיי
אם לא לנו להחליט מתי תבוא המעלית
לפחות נוכל לא להמתין לה
|
סגרו החלונות
הגיפו התריסים
חולות מן המדבר
רוחות פרצים
|
לא אשמור לך טינה
אפרד ממך
עם חיבוק ונשיקה
|
בְּשֵׁרוּת קוֹלֶקְטִיב הַגַּיִס הַשִּׁירִי
הַמְּיֻחָד
הַחַדְשָׁנִי
הָאֶקְסְצֶנְטְרִי
|
גברתי הנאווה
גברתי האהובה
השילי הקוצים בבקשה
|
ביתנו פרח באוויר
התרסק בקול ענות חלושה
|
איפה את
שקראתי תכופות במרשתת
שנוכחותך הייתה משב רוח מרענן
|
חרדה אני לשנתי
על כן נעורה הגורילה שבי
משנתה
ויש בה גידופים
|
עוד חבר וירטואלי שחדל מלפרסם
לפחות טרח להודיע לי
שזה זמן שזה לא זה
|
הֵם כּוֹתְבִים לוֹ לַסִּינְגֶּר־סוֹנְג־רַיְיטֶר:
תַּמְשִׁיךְ לִכְתֹּב שִׁירִים;
אַתָּה מֻכְשָׁר;
אַתָּה נוֹגֵעַ לָנוּ בַּנְּשָׁמָה!
|
גל,
שלוח מלב ים
גלויה חתומה
אלי שחר מיותם
|
גם טונה יעבור
גם השיר "גם זה יעבור"
והשיר "גם טונה יעבור"
|
גַּם פָּקִיד יָכוֹל לִהְיוֹת אָמָּן
אֶחָד כָּזֶה שֶׁחַי בִּשְׁבִיל לִיצֹר אָמָּנוּת
שֶׁמְּחַפֵּש בְּקַדַּחְתָּנוּת לִצְרֹךְ אָמָּנוּת
|
השמיים לא בישרו על משהו מיוחד
הלכתי למשרד
עוד יום חול אחד
|
אני מתגעגעת
לאנשים הזרים
שהינכם שכבר אינני מכירה
|
אני חווה נסיעה רומנטית במונית שירות הומה בדרך מתל אביב
לקיבוץ
פלייליסט גלגלצי מנגן את שירי האהבה הדביקים ביותר ברצף שלא
ייאמן
|
הַאִם פִּעְנַחְתְּ מְקוֹמֵךְ בַּשַּׁלְשֶׁלֶת?
הֲצָלַחְתְּ אֶת נִיבֵי הַשּׁוּרוֹת הַסְּדוּקוֹת?
הֲתָחַבְתְּ מְקוֹרֵךְ מַסְפִּיק עָמֹק
לְהַסְנִיף סוֹדוֹת רֵיחָנִיִּים?
|
מָה שֶּׁעָצוּב בְּכָל הַסִּפּוּר הַזֶּה
הוּא שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְהוֹדוֹת בְּזֶה שֶׁאַתְּ בְּדִכָּאוֹן
אָמְנָם יֵשׁ רְגָעִים שְמֵחִים
|
את אילמותך אני אוהב
יותר מאשר את ניגונייך
|
דווקא כשינקתי
מנת אהבה טובה
דווקא כשכבר הצלחתי
לחבק את החיים בלעדיך
|
אתה יושב
רואה דוקו על שחקנים מהעבר
על חייהם האישיים, על פועלם
|
בבוקר החשוך הזה
מתוך מפח נפש נוסף
כבר מסתכלת באור אחר
על הבחור שביכיתי את לכתו
|
שאלתי את צ'אט GPT
אם הוא מסכים עם קביעתי
כי למשורר יותר שאלות מתשובות,
לפילוסוף יותר תשובות משאלות.
|
דבר עובדיה, דבר!
החיים קצרים ולא צפויים
קורים דברים מעוותים
הן רק לפני כמה ימים
|
אני קמה ב07:10
והסלולרי מעדכן
שהזריחה קרתה ב6:42
|
נראה לי שאני בדיכאון.
לא משהו קליני.
אולי דיכאוף.
|
את תופסת את עצמך בוכה על אנשים שלא הכרת
ולא תכירי
כי הם היו פה
והם כבר לא
|
כשהגשם יבוא
הוא יעיף
מודעוֹת אֵבֶל רבוֹת
|
אֶת חַיַּי אַמְשִׁיל לְיָשָׁר מַקְבִּיל לְצִיר הַשָּׁמַיִם
בְּגֹבַהּ פְּנֵי הָאֲדָמָה
וַאֲנִי בּוֹ הוֹלֵךְ וְחוֹזֵר
הָלוֹךְ וַחֲרֹט
|
סִפְּקוּ לִי מַטְעֵן
עִם וָאט עָצְמָתִי
שֶׁאֶתְחַבֵּר אֵלָיו כָּל בֹּקֶר
וְאָקוּם מִמִּטָּתִי
|
כל כותב
כל יוצר חזותי
חושב בסתר ליבו
ששלו הכי הכי
|
לי ולהאלווין
נוֹט טוּ מאץ'
חוץ מבושם שקוף עם נוזל סגול זרחני
שקיבלתי ליום הולדתי
|
"הַאִם מִישֶׁהוּ יוֹדֵעַ מָה קוֹרֶה אִתָּהּ הַיּוֹם?"
שָׁאֲלָה אַחַת, בְּפּוֹסְט צִיבּוּרִי בָּאִינְטֶרְנֵט
"הַיּוֹם אֶפְשָׁר לִמְצֹוא כָּל אֶחָד בָּאִינְטֶרְנֵט"
כָּתְבָה מִישֶׁהִי בִּתְגוּבָה לְבַעֲלַת הַפּוֹסְט
|
האמנות על ערש דווי
ואיש כאן לא צועק די
הזילות יורה חיצים של רעל לעברה
|
שמעתי שהוא עושה חיל
חולש על תחומים רבים בהצלחה יתרה
הבטחה פדויה
|
בַּסּוֹף משמע מבית הספר ועד הסוף הסופי
החלוט
אלא אם הספיק לצאת לפנסיה
וגם אז אם לא נאלץ לעבוד
|
איך אבחר לתרגם את התחושות האלו,
אם הכעס הטינה והעלבון
ימשלו בי ואטרוק לך את הדלת
או השפופרת בפנים
|
כַּעֲבֹר אַרְכָּה אֲרֻכָּה
הֶעֱלֵיתִי אֲרוּכָה
לְכָל אֹרֶךְ גּוּפִי
וְרֹחַב נִשְׁמָתִי
|
הוּא רוּחַ רְפָאִים בַּחַיִּים שֶׁלָּהּ
סוֹלוֹ נְגִינַת עוּגָב
וְהִיא
|
אני מורידה כובעי בפניכם, הוד יוממותכם
אשר מדי יום משכימים קום
ונוסעים ללמוד או לעבוד
באמת, מגיע לכם: כל הכבוד!
|
מגשימים
מעצם היותנו
חלומם של אבות אבותינו
|
פאולה מדמה את החיים לנסיעה באוטובוס
נסיעה שבה לכל אחד יש את התחנה שלו
האחרונה
|
יש הרבה דמויות בציורים
אבל לרוב הן לא מחייכות -
העולם סביבן צועק חיים,
אבל הן עצמן שקועות בסטייט אוף מינד אחר
|
הטוקבקים חגגו
אבל היה אחד של 'מוניק'
שמשך את תשומת לבי במיוחד
שבעצמו מעורר דיון בלתי נגמר
|
הימים עוברים
ובדרכי נקרים
משוררי פייסבוק
ואנטיפתים סלקטיביים
|
פעם הייתי הצעירה
במקומות עבודה
פעם כדורגלנים היו בגילי
|
הלאה
גש הלאה
מצווה עליי
המילון
|
צועדת ברחובות
כמו דמות מסרט של טרנטינו
כמו מכונית ספורט
|
אוֹמֶרֶת בַּמְּתִיקוּת הָעֲלִיזִית:
"הַלְּוַואי אֶזְכֶּה בַּלּוֹטוֹ
אֶקְנֶה לָנוּ בַּיִת
וְאוֹטוֹ"
|
כשעלטה פוקדת-
אורות הפנסים מאירים
אורות כתומים;
זרקונים משובצים
על צוואר שמים.
|
מצווה גדולה להיות בשמחה תמיד
אבל איך אפשר
וספינת החיים מיטלטלת בלי די
|
מבכים את ריקנותו של הדור השלישי
המצייץ,
המשתף למכביר.
מתרפקים על תקופות אחרות,
|
כיצד זה הפכתי רכושך המולאם
נושאת על מצחי דגל כחול לבן
מסתירה מבושייך מצליינים המגשימים חלומם בהגיעם
רוקמת כסותך בחוטי זהב לשימור נעלותך בקרבם
|
"תמיד כשאת באה לספר לי סיפור
על מאתיים קמ"ש ואין לי פניוּת
את מתבאסת
וכשאני באה עם סיפור
|
טרם מחיתי
זיכרון המגע
אלף דמעות
|
לפעמים אני תולה את מבטי רחוק
אל הנקודה הראשונה האפשרית לראות
רכבת או אוטובוס המתקרבים לתחנות
|
אַל תְּהֵא חַמְדָן
הַסֵּבֶל נָדִיב
לֹא חַסְכָן
|
הָעוֹלָם רַע
רַע לְתִפְאֶרֶת
|
הוא היה עץ
עץ מניב
המון פירות
חדשניים
|
נזר שרעפיי
מושא חמידתי
פשעי
עווני
|
פנים רבות לי
פועמות בי
כולן
|
הפשטות של שיריי ניכרת
נסיונות התחכום כבר אזלו
הפשטות של שיריי היא דרך
לפשט את המורכבות
|
היו לו עיניים טובות
לקאזם
ירוקות ועצובות
|
חייתי ביניכם
אתרוג וערבה
מהנהר לים
|
נמאס לי להיות קהל ההטפות
של חלום ה"להיות מה שאתה רוצה להיות"
שמכרה לי בעיניה השובבות, הכל יודעות
ובמילותיה הגבוהות- גבוהות
|
הִתְחַתַּנְתִּי הַשָּׁנָה
וּבָאוּ מָלֵא אוֹרְחִים.
אַף אֶחָד לֹא רָאָה עָלַי
שֶׁהָיִיתִי בְּדִכָּאוֹן.
|
השומר נכדיי אנוכי?
אנוכי.
בחוסר אנוכיותי
בחפץ לבי.
באהבתי.
|
אולי בכל הנוגע לזוגיוּת
אני כמו האריה שאהב תות
שבעצם
רק חשב שהוא אוהב תות
|
תמיד יש חוסר ידיעה
אם השיר האחרון שנכתב
הוא גם השיר האחרון בכלל
מילא אם מפאת מיתה, לא נורא
|
בדיעבד יצא לטובה
לאנשים היום אין סבלנות
לקרוא טקסטים ארוכים
|
אילו ימים של שרב כבד
של התרופפות קשרים
של סטטיות בתוך מזגנים
וכשהחיישנים כבר לא מזהים תנועת אדם בחלל
|
יֵשׁ לִי הַרְבֵּה הַשְׁרָאָה לִכְתִיבָה
לַמְרוֹת שֶׁאֵינִי מְאֹהֶבֶת
וְאֵינִי עוֹסֶקֶת בְּאַהֲבָה רוֹמַנְטִית בִּכְתָבַי.
|
מעכשיו
כל אימת שארגיש
נבגדת על ידי
שכל הישר
|
משהו בך התקלקל (בעיני רוחי)
כשהפכת מודע ליופיך (החיצוני)
איבדת
את ענוותך
את חנך
ואת אהבתי.
|
לִפְעָמִים הוּא צוֹלֵל
אֶל מַעֲמַקִּים שֶׁל תּוֹדָעָה אַחֶרֶת
כּוֹחוֹ נִטַּל מִמֶּנּוּ
רֹאשׁוֹ שָׁמוּט וְגוּפוֹ מְיֻזָּע
|
התרגום עושה עוול לשיר
ניסיתי
(כדי שתוכל להבין)
ולא הצלחתי
התרגום רצח לי
את הטקסט
את המילים
את הכוונה
|
וְאֵלֶּה הַשֵּׁמוֹת מֵאַבְּרַבַּנְאֵל וְעַד תָּמָם שֶׁרֶגַע
לִפְנֵי שֶׁאַדְמַת
הַשֶּׁבֶר תִּפְעַר אֶת פִּיהָ לְאָכְלָם
|
יִזְכֹּר יִשְרָאֵל אֶת דּוֹר הַנְּפִילִים
שֶׁבַּחֲלוֹף הַשָּׁנִים
הִתְנַמֵּךְ
וְהִצְטָרֵךְ
לַחֲזוֹת בְּהִתְנַפְּצוּת הֶהָמוֹן
|
אני פוגשת כל כך הרבה אנשים חיים
שאין בהם רוח חיים;
אלוהים נותן אגוזים למי שאין שיניים
|
מַעֲרֹם שֶׁל יָמִים יֵעָרֵם
עַל הָאָזְנַיִם
שֶׁהִטֵּיתִי
לָאַהֲבָה
|
הייאוש
והאכזבה
הכריעו אותי
ואני כרעתי תחתיהם
לסגת
|
מאגיה שחורה
כישוף קונדסי
ידעונית חובבת
תשיבך ממרחקים
|
בערב בחשכת בית העלמין
כשהדלקתי נר לעילוי נשמתך
ואגודלי נצרבה באש הגפרור
שמחתי אבי בשבילך
|
בארי הפך לבאבי יאר
ליום אחד
יותר מדי
|
וממילא
לכל תוקף - תפוגה
גם האילוזיה הזאת
הגיעה אל קיצה
|
חדל להתפייט
ונדל פגאני
הפילגש
תש כוחה
|
ראיתי אותה
אחרי כמה שנים שלא
ברוך מחיה המתים
|
שכה יהיה לי טוב
השמש בחלון
בחלוף הסערה
אדרוש בשלום בני
|
הָפַךְ
מִין
זָר
בְּחַיַּי
|
אני יוצאת מהמקלחת
ואימא מתייפחת
מול החדשות
|
בוא ונחיה
מהזכרונות
מפלאשבקים
והזיות
|
בְּכָל הַנּוֹגֵעַ אֵלַיִךְ
הַזְּמַן הָיָה לִי לְבֶן בְּרִית
הִרְחִיק מַזִּיקִים מִיְּרִיעַת חֻפָּתֵנוּ
וְהֶחְזִיק אֶת אַרְבַּעַת הָעַמּוּדִים.
|
כמה טבעי
לפגוש אותך ניסים
אפילו שעבר זמן
מהכנאפה האחרונה שאכלתי אתך
|
אימפוטנציה רעיונית
ניוון מוחלט של המוח
מוות קליני
שמסתווה
|
אני רוצה לסדר את החדר
אבל לא יודעת מאיפה להתחיל
נשמע כמו התחלה של שיר
עדיף לכתוב שיר
יותר מהיר
|
בחדשות הזבובים מדווחים על פיגועים שבוצעו כנגד זבובים
היום פתחו מהדורות על זבוב שנתקע בשירותים עם אישה
ונרצח באכזריות אחרי כמה מכות כפכף
|
עליי ללמוד להסתפק
בדף הוירטואלי שלך
עליי ללמוד עלייך
דרך התמונות בלבד
|
בשיריי אליך
גאוותי החולה
מקבלת פס.
|
לעת מצוא יפציע החופש
מתוח,
פתוח זרועות
|
טבלת היאוש מתכלה לה
תסתיים הספירה לאחור
ימי העבודה מפנים מקומם
לחופשה בת ירח עגול
|
באי שקט ניכר
בהתה בנייר
לא כתבה אודותיי
מאום מה
|
כרגיל את חושבת רק על עצמך
לא עצרת לרגע לחשוב כמה לי קשה
שהגיעו כבר מים עד נפש
שהזמן לא ריפא את הפצעים
|
הפעם תדעי איך זה מרגיש
שמישהו חותך ממך לבלי שוב
את נפש חופשייה למראית עין
אבל קונטרול פריק בארון
|
בְּחֶזְיוֹנִי אֲנַחְנוּ נִפְגָּשׁוֹת
נְשִׁימָתִי כְּבֵדָה
מֵיתָרַי קְרוּעִים
וּבְעֵינַי מִקְוֵה דְּמָעוֹת
|
השנה היא עשרים עשרים וחמש
ואני צופה ב"יפים והאמיצים"
ניק ורידג' מחזרים אחרי ברוק
בנמרצוּת של נערים בני שש עשרה
|
מרגלים אנו בשירות הסקרנות,
חוששים מאצבעותינו המגושמות, הסוררות
שחלילה לא יגרמו לנו להיתפס בשעת המעשה
|
אנחנו אומרים הרבה
חיים, חיים שלי
במזרח התיכון
|
אני רואה אותם באוטובוסים, ברכבות
נזכרת שגם אני הייתי כזאת
או שחלמתי חלום?
|
לפעמים הפיתוי גדול להקשיב לקול
המלחש לי לזנוח את קרדום בוֹר העוֹד חסר התחתית
וגינוני החברה הכביכולית
וצריכת גיבוביה ונידוּב המידע בה כגורמים מחוֹללים -
|
גם בשיא הקיץ אדם נזקק לשמיכה
או לכל הפחות יריעת בד דקיקה
שתשמש לו חיץ,
כיפת הגנה
|
כותבת אלמותיותי
בערותי
פודה חרותי
|
היום
בשוכבי על יצועי
אני מהססת
לחלום
|
דיברה כשהלהקה ניגנה
בקושי שרה
וכשכן
שכחה את המילים
|
כשאת ואחיותייך
חלמתן לחזור לישראל
נרקם חלומי לעזבה
|
גם כשכבר לא בא לי לכתוב
ואני לא מחפשת את זה באופן יזום
מבקשת להמתין למותי בלי תכלית
תחת גפני ותאנתי -
|
אין בכוחי להשמיד את התמונות הללו,
תיעוד אהבתנו האחרונה והכושלת שנדמה לי כי אינה ברת חלוף
ייתכן שזה מה ש"סוגר לי את המזל"
כפי שאומרת היידעונית הצבעונית בתוכנית הבוקר בטלוויזיה
|
חָשַׁבְתִּי
שֶׁכְּבָר הִשכַּלְתִּי
מֵחָרָקִירִי ־ אַהֲבָה
|
השמיים בוכים עליי
מחרבים להפועל את המשחק
זהו לילה שבו נפחה
נשמתו של עבדקן
|
אני טובעת בים היגון
המלוח
הדלוח
שמריח סירחון
|
יש פחד באוויר
בעתה
הבית הופך לוקיישן
של סרט אימה
|
בצעדת הורי התצפיתניות
שנפלו במוצב נחל עוז
מבקשים ההורים להנציח
את מורשת בנותיהן הגיבורות
|
איש
איש
איך אתה מרגיש?
מה עובר לך בנסתרי ליבך,
|
יֵשׁ מִלִּים כְּגוֹן
דּוֹנַג, אַנְטָל וּתְחִקָּה
שֶׁטֶּרֶם הַסְפִּיקוֹתִי
לְשַׁבֵּץ בְּשִׁירַי
וּמִלִּים מִצְטַלְצְלוֹת
שֶׁתִּוָּלַדְנָה לָעִבְרִית בִּמְהֵרָה בְּיָמַי
|
אני רואה אבא גנוב 2
ובסצנה שבאים לבקר את צ'יקו בבית החולים
יורדות לי דמעות
על ימים שלא ישובו עוד
|
יְפֵה הַתֹּואַר וְהַטֹּהַר
לֹא נִשְׁמְעָה שַׁוְועָתְךָ
נְעָרִים רָצְחוּ אוֹתְךָ!
בְּנֵי אָדָם!
|
הסדרות, הסרטים, תכניות הריאליטי למיניהן
פולטים אותי תשוש אל המיטה.
תשוש דיו בשביל להתמסר במהרה
אל לילה שבו אולי אחלום עליה.
|
לכף זכות או לכף חובה
יום הדין קרב ובא
אימא מתפללת לאל
קוראת בספר נעים זמירות ישראל
|
וְשׁוּב בְּשׁוּבִי אֶל מְעוֹנִי,
בִּמְעוֹנִי
(בֵּין שֶׁרְאִיתִיךְ, בֵּין שֶׁלָּאו) -
לֹא תִּיוָּאֵשׁ תִּקְווָתִי
|
אין נוסחה אחת
לחיות את החיים
שאם הייתה -
היינו אחידים
|
אמרתי לך
הייתי מתחתנת איתך
אילו היית רווק
|
אני תקועה בנצרת
ובכלל, החיים שלי תקועים
החברים, כולם לומדים
ואותי, אף פעם לא עניינו לימודים
|
רינה אומרת שאלו ימות המשיח
זמן צרות צרורות
שבסופן גאולה
|
בְּיַחַס יָשָׁר
אֲנָשִׁים הַיּוֹם לֹא כּוֹתְבִים פָּחוֹת מִבְּעָבָר
סָבִיר לְהַנִּיחַ שֶׁכּוֹתְבִים הַרְבֵּה יוֹתֵר
הֵם פָּשׁוּט כּוֹתְבִים אַחֶרֶת
|
לנסרין קדרי יש עכשיו עיניים ירוקות
צבע עיניים זה לא קיר היום
והוא ניתן לשינוי בהליך קוסמטי מתקדם
|
יש בזה
מן המבוכה
לחשוף טפח ועוד טפח
ולקבל מחמאה
|
מניגוב טיפות הטל על מושב האופניים
אל הראש הסחרחר על הכסא המסתובב
וקרינה נפלטת על כפות ידיים
וקול כופר מתגנב לאוזניים ערלות למחצה
|
ימים כלילות
אין הפרדה
שיכורה מהשינה
שינה
|
מחלק העיתונים של "ישראל היום"
מתלונן בפני חברו
שהוא בחיים לא יצליח לגמור את כל העיתונים עד תשע
|
במפגשנו המחודש
צפו הפעם אבותינו המנוחים יחדיו
מגבוה, ממרומים
חזו בשני אסירים משוחררים
|
כְּשֶׁאֲנִי מְפַרְסֵם אֶת שִׁירַי
יֵשׁ בִּי תִּקְוָה
שֶׁתִּמְצְאִי אוֹתָם
חוֹרִין
|
בַּנַּיְנְטִיז הֵם צָדוּ כּוֹכָבִים בְּסוּפֶּר מָרְיוֹ
אַחַר כָּךְ סִמְּסוּ לְכוֹכָבִים נוֹלָדִים
הַיּוֹם נִתָּן לִמְצֹא אוֹתָם
עֲסוּקִים
בִּלְקוֹשֵׁשׁ אֶת הַלַּיְקִים
שֶׁל הַפּוֹסְט הָאַחֲרוֹן
|
"מחר שרב" אמר החזאי
השמש תתמתח, קרניה תשלח,
|
אדם כותב
את שראוי מבחינתו להיקרא
ומייחל
שמילותיו
|
אתה כותב לי
ואני לך
גבר ואישה
מבעד למרקע
|
מִישׁוּ כָּתַב לְמִישֶׁהוּ
כֵּיף שֶׁחָזַרְתָּ
אֵיזֶה כֵּיף לְמִישֶׁהוּ לְקַבֵּל
כָּזֹאת תְּגוּבָה
|
הַיּוֹם נִפְרַדְנוּ מִיּוֹם
שֶׁלֹּא הֶחְלַפְנוּ בּוֹ מַבָּט
וְלֹא מִלָּה
|
גם את
מקמצת במילים;
בגללי - או כדרך חיים?
|
הוא הגיע מחבל
בשם אללה לחסל
כמה
כמה שיותר
|
שוב אני חווה ביזיון
מילא היו אומרים לי
זה הביזיון האחרון
לא הייתי דופקת כזה מונולוג
|
תֵּכֶף יָבוֹא גֶּשֶׁם זַלְעָפוֹת
יִשְׁטֹף אֶת שְׁיָרֵיהַדָּם מִן הַמִּדְרָכוֹת
מִי שֶׁלֹּא יִשְׁכַּב בְּבֵית הַקְּבָרוֹת
יֵשֵׁב בַּבַּיִת וְלֹא עַל הַמְּדוֹכוֹת
|
כרעם ביום בהיר נפל דבר
דקרת אותי אהובה
בהעדר נדן ומבלי משים
במשוא פנים לעבר השני
|
אולי כשאמות
יבקרו בשדות יבולי
רואים
זרים
תועים
כמותי
|
אנחנו בוכים עליו
באצטלת רחמנות
אבל בעצם בוכים
על עצמנו
|
אילו הייתי משנָה
אפילו
פסיק
דבר מה
|
הָיִיתִי רוֹצָה לִהְיוֹת הַתַּלְמִידָה שֶׁלָּךְ
מַאֲזִינָה
לְשֶׁצֶף מִילּוֹתַיִךְ
|
לֹא אָבִיא יְלָדִים
וְגַם לֹא אֲאַמֵּץ.
אֵין לִי עִנְיָן בִּלְהַעֲלוֹת אֶת מִכְסַת הַבְּרִיּוֹת
שֶׁלְּמַעֲנָן
אֲנִי קָמָה
סוֹחְבֶלֶת
הַכָּל
|
לא אנלוגי
ולא דיגיטלי
אִמְרוּ חזותי
ויזואלי
|
צאצאים לא העמדתי
שימשיכו את דרכי
יגעתי
ולא מצאתי עם מי
|
כתיבת שירה, כמו נפילה, מבקשת עֵד, הד, עין צופיה.
|
אני לא מפלצת
אני בנאדם
ליבי איננו מאובן
|
יש אנשים
טוענים שאוהבים אותי
אבל
אוהבים אותי ככה;
|
קראת לו
"הכלב השחור"
כמו שצ'רצ'יל כינה תקופות דיכאון שחווה
|
קראתי פעם כתבה על שני חברים מרוסיה
שרבו על מה נשגב יותר שירה או פרוזה
|
הם הכי לבד
שהיו מעודם
הם לבד
כל כך
|
מעתה
אכתוב את האהבה
מתוך המקום
מתוך החוויה
|
את התורה של דרווין היא יישמה
הילדה-לא-ילדה
כבר מגיל עשרה הפכה לאישה
|
השנתיים שחלקנו יחד
אינטנסיביות ככל שהיו
|
לוּאִישׁ דֶּה קָמוֹאֶשׁ
בְּעֵינוֹ הָאַחַת
קָלַט אֶת כָּל הַתּוֹרָה
|
מצרפים את מניין שנות חסרונך
לגילך שנשאר על תילו בגלופת מצבתך,
מחשבים את שיבתך הלא ממומשת
ומדמיינים איך היית נראה
|
יכולתי לחיות כל החיים בבית
לראות רחוב מהחלון
לצפות בטלוויזיה
לצייר
|
חייל תודה שאתה מגן עליי בגופך
חיילת תודה בזכותך אני חיה
חיילים סליחה
שאני תינוקת מגודלת
|
תמיד הייתי לייט בלומר -
איחרתי לשטחי הכינון
הפצעתי כשכבר קיפלו מסיבות
רקדתי בגפי
|
ליצן עצוב
רוצה להמשיך
לרייר
על הכר
|
ואני רק רציתי לישון
אז אני ישנה
ורק פיפי טורדני מעיר אותי
אל מימיו ולחצו על השלפוחית הייתי נשארת לישון
|
לְכָל שִׁיר יֵשׁ חַיִּים
שֶׁנָּתַן לוֹ
בּוֹרְאוֹ
בְּצַלְּמוֹ
|
יֵשׁ מַשֶּׁהוּ חֲסַר מוֹרָא
בִּלְפַרְסֵם אֶת הַיְּצִירָה
בְּלֹא לְהִתְקַפֵּל בִּפְנֵי הָאֵין-תְּגוּבָה
|
למה הלכת מכאן?
למה עזבת אותי?
למה בחרת מה שבחרת?
|
למדני לרוץ
לפרוץ
את גבולות
העצבות
|
כְּבָר אֵין לִי כּוֹחַ לֶאֱהֹב
לֹא אוֹתָךְ
וְלֹא אוֹתָהּ
וְלֹא אוֹתוֹ
|
אתה אדיש
מורח את הזמן
מורח אותי
לא שמעתי ממך כבר ימים ארוכים
|
את מצחיקה אותי,
קורעת מצחוק
וכיף לי להסתובב איתך
ולהינעל איתך בין ארבעה קירות
|
קבלוני כך
לפחות לעת עתה
זוהי כרגע עסקת החבילה
|
רגע לפני כן
דיברנו
על כמה רגעי ייאוש יש לנו ביום
והיא האירה ובצדק: "וכמה רגעי צחוק"
|
ראיתי הבוקר
מבעד לאשנב
עציץ עם שלט מאולתר
|
מְעַנְיֵן הַאִם בְּדִיּוּק כְּשֶׁהַמִּרְדָּף אַחַר
הָעֲשִיָּה הַמַּקְסִימָלִית לְהַטְבָּעַת חוֹתָם בָּעוֹלָם
תָּם וְנִשְׁלָם
וְהַמָּוֶת שֶׁהָיָה לְצֵל כָּל אוֹתָהּ הָעֵת שׁוֹלֵחַ
זְרוֹעוֹת אֲרֻכּוֹת, תּוֹפֵס, נִדְבַּק, מְנַטְרֵל
וּמְעַרְסֵל בָּאַחַת
|
כל בוקר מתעוררת למאבק.
מייגעת ההמתנה לזכות
החסד.
|
הֵי הֵי
מַאי
מָתַי
נִשְׁכַּב בְּיַחַד עַל הַכַּר -
|
חלמתי שהאיראנים יורים עלינו פרחים
לא
לא באמת חלמתי
סתם התחלה של שיר
|
יש לי הימשכות אל הפעם
על כל מורכבויותיו
הפעם פועם בי עדיין
לפעמים הוא גורם מעכב
|
כל יום שעובר מגלה עוד טפח
באסון הנורא
מעמיק את הבור
שנפער בלב האומה
|
נדמה שרק אנחנו נשארנו
בזירת הפבולות הזו
שופכים את נימי נשמותינו
כשהעולם מתנהל כסדרו
|
נלחמים!
באחדות!
מהשבי עד השבות!
|
כְּשֶׁתָּמוּתִי
תִּשָּׁאַרְנָה רַק הַתְּמוּנוֹת הֲכִי יָפוֹת שֶׁלָּךְ
וְתַמּוּת הַהִזְדַּמְּנוּת
לַחְזוֹת בָּךְ בַּת תְּמוּתָה
|
יש הרבה על כתפיך מודל בינה יקר.
אין מענה אנושי נורמלי.
אנשים תאבי בצע מנהלים את העולם.
|
בסין עמלים להאריך את החיים
כעת הצליחו להאריך לעכברים בשישים וארבעה אחוז את החיים
אולי יצליחו לגרום לאנשים לחיות עד גיל מאה חמישים
ובכל מקרה, לפי התחזיות, תוחלת החיים צפויה לעלות
|
אני מוהלת קלילות בכובד
לבל תשקע ספינת חיי
לבל תיפול רוח קרוביי
|
ציפורים מצייצות סמוך לחדרי.
ציוציהן - חיים,
חודרים מאורתי
|
אני רוצה לערסל
את המוח בידיי
כאילו היה ילדי הרך
|
אני תופרת לך את חליפת המושיע שלי
מעצבת, מתאימה אותה בדיוק המירבי
|
בדמי ימיי
בחשכת חיי
יושבת על ספסל,
מחכה
|
אנחנו מחליפים התמכרות אחת באחרת
מחפשים ריגושים מזדמנים
מעמידים עצמנו ללא הרף במבחן אהבת הקהל
|
זאת עוגה
עד יום מותי אני רוצה
כזאת עוגה
|
השנה היא שנת 2025
וזו השנה השלושים ושבע לספירתי
השירה המפורסמת בישראל היא שירה שטיינבוך
ואני עדיין כותבת שירים
|
אם עלעלתם מעט בכתביי ידידיי
נוכחתם לדעת ודאי
שהחיים
|
אֲנִי אוֹהֵב אֶת עַצְמִי יוֹתֵר כְּשֶׁאֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ;
שמֵחַ יוֹתֵר כְּשֶׁאַתְּ שמֵחָה;
רוֹצֶה לִהְיוֹת הָ-אָדָם שֶׁיִּתֵּן לַלֵּב הַטּוֹב שֶׁלָּךְ,
מְלֵא הָאַהֲבָה - עוֹד אָהֲבָה
|
יש מוסר כפול בכתיבת מילים לאנשים
מבלי לקרוא מספיק כתבים של אחרים
מבלי לקחת חלק פעיל בילודה
אכן מוסר כפול
|
רובוניבי
אוהבת להגיד
בובה
|
שלום עולם
אני היא הציונית
שעליה אתם מדברים
|
בצהרי יום שלישי רואה בחדשות
סיקור לקראת חתימה על הסדר עם לבנון
|
אני בתו של מלך.
היום אני היטב יודעת
וגאה.
אנשים שפוגשים בי מעת לעת
מחדדים אצלי את הידיעה
|
איבדת את זה
ואנחנו,
אבד לנו העניין
בזה
|
ביום שתקיצי משנתך
ותביני שאהבת אותי כמו שאני אותך
|
אני אוהבת אותך
אבל הלכתי ממך
כדי לכתוב לך שירי אהבה
וזו הרי מומחיותי
לכתוב לאהוביי שאינם בנמצא.
|
אני עדיין מאמינה באהבה
מעולם לא חדלתי
לעולם לא אחדל.
בזאת בטלים ומבוטלים כל כתביי שאומרים אחרת,
שנכתבו ודאי בשעת כעס ומרמור.
|
ישראל נמצאת במקום הרביעי בעולם המערבי
בעוניּלדים
שלושים וחמישה אחוזים
פספסנו מדליה
|
השתילו לי פרוטזות
פסק דין של הרפואה המודרנית
כדי שאצא מהבית
ואתרועע בציבור
|
מעניין אם אי פעם נתראה
על הדרך וסתם במקרה
אחרי שיפארו את פנינו קמטים
ואת מצבנו המשפחתי ילדים
|
גם אם זה מגביל תפוצה
אני מעדיפה מרחב שירי טהור
לא טהור במובן של איכות
גבוה נמוך
|
קִרְאוּ אוֹתִי
חִשְּׁבוּ עָלַי
דַּבְּרוּ אוֹנִי וְרִפְיוֹנִי
|
המאבטח בתחנת הרכבת קריית גת
שאל את אימא אם יש לה נשק להגנה עצמית,
משהו חד
|
כתבתי מאות שירים בחיי
לא שכּמוּת היא אינדיקציה לאיכות
אבל גם מטאטא יורה לפעמים
|
הלכה לעולמה המשוררת
כך וכך
צעקה כותרת בעיתון הוירטואלי
|
אתהדר בנוצות לא לי
כיבושים בדויים
לא היו דברים מעולם
|
איש איש והחמצתו
שהשאירה אותו חמוץ
ומפוספס
|
בצעירותי בגדו בי עיניי
והתחלתי להרכיב משקפיים
|
אַתָּה רוֹאֶה בַּטֵּלֵוִיזְיָה מִתְחַזִּים
שֶׁהַמִּשְׁטָרָה סוֹגֶרֶת לָהֶם אֶת הַתִּיקִים
הָעַרְכָּאוֹת לֹא יִכְלְאוּ אוֹתָם
אֶת שְׁמָם יַחְלִיפוּ בְּמִשרַד הַפְּנִים
|
לֹא קָרְאוּ לִי
כּוֹתֶבֶת כְּפִיָּתִית
כַּתְבָנִית
אוֹ
גְּרָפוֹמָנִית
מֵעוֹדִי
|
האפרוחים שבו הביתה
עייפים ולא מרוצים
סחוטים
ורצוצים
|
כשיעבור זעם
והארץ תשקוט
וכבר לא תהיי כאן
|
שְׁתֹק כְּבָר נוּדְנִיק
(שֶׁל עֹז)
תֵּן לִי רֶגַע לְהִתְאוֹשֵׁשׁ מִזֶּה
שֶׁאֱלֹהִים הַחַנּוּן וְהָרַחוּם
|
קפצתי עם היפה-שלי-קטנה נה נה
כי רציתי להצחיק אותה
אבל הגוף שלי כבר לא כשהיה יא יא
הגיב במצוקה
|
התקתי מקומי פעמים אינספור
אוגרת בתוכי
לוקחת עמדי
ועם שאר המטלטלין
|
נוחו בשלום ילדים יפים של החיים
לאף אחד לא מגיע לעבור את הגיהינום שעברתם
כמעט שנה שלמה
בעזה של מטה
|
אמא לא הפסיקה ללכת אליה
כמעט כל הימים
היו אלה עשרים שנים של אהבה
לקראת פרידה בלתי אפשרית
|
אַחֲרֵי הָעֲבוֹדָה
עוֹלָה עַל רַכֶּבֶת לִקְרָאתָהּ
תִּינֹuקֶת מְתוּקָה
אָשִׁיר לָהּ
|
אינני אקטיביסטית
אני יותר סטטיסטית
לא נושאת שלטים
מזינה נתונים
|
האם את שומעת את מחשבותיי?
איזה עצב נפל עליי
על שאת לא בירושלים
ולא בישראל
|
לא נשכח את דבר נפילתם
ביום הארור ההוא
שייזכר לדראון עולם
|
עיני נמר רעב הוא נעץ בי
כבר מהשנייה הראשונה
ביום העצמאות השישים ושלושה
להקמת המדינה
|
אתה מגיע לנקודה בזמן
שבה אין לך מושא לשאת אליו
ואין לך נושא
זולת הגוף
שלא נותן לך לשכוח את הדווי
|
נרקיס מתבונן בנחל אכזב
עד אשר משתקף במימי דמעותיו
ורואה כי טוב
|
מה הנשיקה אצרה?
לילות שלמים
ימים של "מה אם"
ושחזורים
|
הַיּוֹם הַמִּלָּה סַדְנָה מַדִּיפָה מִכֶּסֶף
הַיּוֹם יֵשׁ סַדְנָה אֲפִלּוּ לַמִּלָּה
צָרִיךְ לְשַׁלֵּם עַל עֶדְרִיּוּתֵנוּ
עַלִּיזָה
|
הבדידות זקוקה לתחזוקה
על מנת לשגשג את
השירה.
|
מטען עודף
מילים כמו אש
שורפות אותי בפנים כליל
במקום לצעוק גם ברגעי הסוף
|
וּבַחֲלוֹמִי הִנְנִי
הַשֶּׁמֶשׁ
וּמֵעָלַי חָג
הַרְמוֹן שְׁבִיטוֹת
|
באם עב"ם יתגלה בפניי ויתחיל לזמר
ואווכח בלי צל של ספק בקיומו של יקום אחר
ורגע לפני שאני עולה, כשכעודני על פני האדמה
תינתן לי אפשרות הבחירה
|
הִשָּׁעֲרִי
פּוֹרַחַת
בַּעֲרוּגַת הַחַיִּים שֶׁלִּי
|
2012 עבורי לא תזכר כשנתו
הפורייה של ליאונל מסי
ששבר שיא כיבושים היסטורי
|
בפינה שכוחת אל
רחוק מספיק מהצל
מרעיפה אהבה
כמו אימא חווה
|
לפני כן בינו לבינו
ידע שקיבל מתנות
כמו את היכולת לאהוב
לתת
|
סליחה שפיתחתי תלות
סליחה שהפרתי שבועה
סליחה שלקח לי זמן כדי להבין
|
והנה נזכרתי
שכבר הייתה לנו את פגישת
החלום ושברו
|
כשתקשיב לי בשתיקה
כשתשיב לי במבט
אל תוך הלבן באישון
|
ספטמבר זה החודש הכי קשוח אצלו
עם תחילת שנת הלימודים
והחזרה לגן
|
העורך שמאשר את יצירותיי החזותיות
עיוור צבעים
מעניין
|
עכשיו יורד עלינו המסך
זה סרט ביזאר קצרצר שיישכח
כשתא אפור בזיכרון שלי ושלך יירצח
|
אדם נהיה חולה
כשהוא לא עובד
כי הוא רואה אחרים שעובדים
והוא נשאר מאחור
|
עבר הרבה זמן
כבר כמה שנים
השירים מעלים אבק
הרגעים מצטמצמים
|
קוטפת לך את פרחי העונה מצידי הדרך,
בהולכה לקראתך לעת ערב.
תפרחות מפוארות שבררה בקפדנות,
מבצבצות מאגרופה הקמוץ, העמוס.
|
מה לעשות
ידידי
כולנו ברי חלוף
|
שנאת יהודים וישראל
שנעורה מרבצה
במלחמת "חרבות ברזל"
דועכת כעת עם הגמרה
|
עוד זוכרת את מגע כפות ידיך החמות
את טיפוף כפות רגליך היחפות על המרצפות
את קולך
אבא
|
מה נסגר
שגם אלו שניצלו מתופת
שהסתכלו למוות בעיניים
|
סגפנות היא תולדה של קושי, כישלון
והשמחה לאיד של ההמון (המשולהב נוכחם) -
לכן אין דריסת רגל (שהיא לא שלי) במשכני.
|
מועאז אל כסאסבה צרח
כששרפו אותו הדאעשים בתוך כלוב
משה סילמן שתק
כשהצית את עצמו באויר החופשי
|
זוהי שעת האפס שקרבה
עוד מעט היא תקיש לי בדלת
לפני כן תארוב לי מעט
ותסרוק היטב את השטח
|
מה שהייתי הכי רוצה
מה שהייתי מבקשת מדג זהב
או ג'יני ממנורה
מאלוהים
|
מה גורם לבנאדם
להיות עכבר מקלדת
לשחרר שורות
כמו פגזים
|
אלו הם הימים
עין בוכה עין צוחקת
כשגיבורים חוזרים הביתה
מגיהנום תחתי אדמות
|
תְּחוּשַׁת הַכִּשָּׁלוֹן שֶׁלִּי
מוֹנַעַת מִמֶּנִּי
לִיצֹר אִתָּךְ קֶשֶׁר
|
נטרפה דעתה של עלמה אלמותית בימיי
ודאי הייתי עבורה חרב פיפיות
|
כמה התייראתי מן "ה-יום" -
יום שהוא כמה ימים
ערומים
בלא מילים
חבורות
|
ואז אתה מעלה פוסט
(רשומה בעברית, הרגע גיליתי)
ומחכה
ללייקים
|
מחכים לך שתבואי
ללון
באדמה בה נולדת.
|
"בַּלַּיְלָה אֲנִי אוֹסֵף אֶת כָּל הַפְּצוּעִים"
אָמַר לִי פַּעַם נַהַג מוֹנִית.
'הַפְּצוּעִים' חָשַׁבְתִּי בְּלִבִּי:
אַחְלָה הַגְדָּרָה.
|
פַּרְפַּר מוּטָל דּוֹמֵם בְּלִי נוֹע -
קֹדֶם נִפְתַּח וְנִסְגַּר בְּסִנְכְּרוּן מֵעַל נוֹפוֹ
הַמִּתְחַלֵּף שֶׁל הַכַּדּוּר
חָמַק מִמִּינֵי טוֹרְפִים וְכַפְכַּפִּים שֶׁקָּמוּ עָלָיו
לְכַלּוֹת אֶת יָמָיו הַקְּצָרִים
|
לעצור את רכבת ההרים
את הנופים,
הפרצופים
המתחלפים
|
יהודית רביץ אמרה שכדי ליצור צריך להיות עצובים
ולי לא נותר אלא להסכים
עובדה שגדולי המשוררים מתו רווקים
|
ככל שחלף הזמן
נהייתי מולטי קולטורל
גם מי שהייתה להם זיקה בנעורים לכתיבת מילים
אולי
|
מי אתם רוחצי הגופות
ואתם עושי המצבות
ואתם חופרי הקברים
|
והלב שפעם למראך כבר נרפא
אך חוטא לפעמים בגעגוע
הוא זוכר שהבטחת שתזכריני לעד
האם כך הדבר?
בטח אין לך זמן
|
"אני פייר אתךְ"
הוא בעצם אומר לך:
"אני לא פייר אתךְ
אבל יכולתי להיות יותר גרוע"
|
אין שני אנשים
שכותבים אותו הדבר
אין שני אנשים שמציירים אותו הדבר
|
במותו של פלוני יימצא קהל לתורתו
אבל הוא לא יהיה לקבל תגמולו
קל יותר לאנושות להוקיר בחיני-חינם
ולפרגן לאדם שכבר לא קיים
|
פניני לשון שבדיתי מליבי
כדי לפגוע בך כתער כשלו
|
אין בי מילים לנחמך אימי
על צערך
|
הפרות אצלי הן לא בינאריות
לא קדושות
לא שמנות
לא רזות
|
שימי לב למה שאת אומרת:
"מחשבה בוראת מציאות"
את לא באמת רוצה למות
את כן רוצה זוגיות
|
דע,
אנחנו מולקולות קטנות ביקום
טיפות בתוך אוקיינוס עצום
|
אל לך לצאת בהצהרות
"זה הדבר האמיתי"
אתה עולה על עץ
ומה תעשה
כשהסתירה תגיע
והיא תמיד תגיע
|
אני רוצה להניח למחשבות עלייך אהובה
כשם שאני רוצה להרפות מן הכתיבה.
כבר ניסחתי כמה הודאות פרישה
ולפני שעמד לי האומץ לפרסמן
בא בי צרור פואטי חדש
שדרש להיכתב.
|
כמו יש לי תינוק
ואף אחד לא יודע שיש לי תינוק
אז האם יש לי תינוק
|
כמה היא אוהבת אותם
כמעט הכול טעים
חוץ מהקראנץ' בטעם שוקולד
שהיא לא מבינה מי קונים
|
ופתאום אדם נחתך מן החיים
הייתה לו משפחה
היו לו חברים
|
אִם אַתְּ אוֹהֶבֶת אוֹתִי
אֶהֱבִי אוֹתִי בְּשֶׁקֶט
אַל תִּצְעֲקִי מֵעַל גַּגּוֹת - אוֹהֶבֶת
|
כַּמָּה מְרוֹמֵם לְהִשְׁתַּמֵּשׁ בַּפֶּלֶא הַסֶּלוּלָרִי
כְּשֶׁלִּמְרַאֲשׁוֹתֵינוּ גֶּשֶׁם שֶׁל טִילִים
וּלְהִוָּכַח מִמֶּרְחַק הַשַּׁעַל וְהַזְּמַן
שֶׁהַקֶּסֶם לֹא תַּם
והחיוך נמתח
|
נפטרתי ידידיי
חדלתי להתקיים בקרבתכם
כעת אני נמצאת בעולם אחר
|
בשלב זה אפשר להניח
שאם לצ'אט היו רגשות
היה וודאי שמח
שהוא לא בן אנוש
|
היא פתאום מנקרת לך בראש
ההרגשה שאינך מספיק טוב
או שדברים טובים שעשית
היו צירופים מזליקיים
|
צהוב זה רכילות
צהוב זה גבינה
צהוב זה שמש
חלמון, המתנה
|
יש לעניין מחירים
לא אשקר
לא אפרט
לפעמים פשוט חולם על
שקט
|
חלמתי שאתה מחליף תמונת פרופיל
ובה אתה מצייר ציור גדול בשמן
|
היא ערה בחדר
ערוּת גמורה
אבל משתהה לקום
|
כמו צלחת זכוכית
שנפלה מגובה
ופגשה את הרצפה
|
אתה שואל למה אני לא רוצה לדבר איתך
ואני עונה בשאלה:
"בשביל מה?"
|
היום עברה שנה
מאז שעלית על מטוס
בדרך חזרה
|
החיים לעיתים קופצים לבקר
בדפי רשת של מתים
המתים אולי קיוו לכך
השאירו אור קטן
|
נסיך לסינדרלה
עוד אחד לשלגייה
אגדות הילדים.-
מורפיום להמונים
|
הסדר הישן הופר
אכלתי קוביית סוכר
נכון הייתה לי טעימה
אך תוך שנייה כבר נעלמה
|
כן אני לא באמת אדם שיודע לצייר
בכל זאת מציירת ומפרסמת את "ציוריי"
הקו המנחה שלי הוא שקו גולמי, לא מיומן,
מביע פגיעוּת או תוֹם שאי אפשר לשחזר
|
אַתָּה מִסְפָּר
וְתוּ לֹא
הַקֻּפָּה דּוֹחָה לְךָ בַּקָּשַׁת הִתְחַיְּבוּת
לַטִּפּוּל הַשּׁוֹטֵף שֶׁאָמוּר לְקַיֵּם אוֹתְךָ בַּחַיִּים
|
אהבתי.
באמת אהבתי את הקיבוץ
על כל הירוק שבו
ושדות הכותנה
|
אני מתעקשת להפריח את השממה
באתרים נטושים למדי
מנכיחה היצירה
ללא רציונל, תמורה
לכאורה
|
אך אהבות
כמו שידעתי
וידעתי
לכתוב
|
הַהֲנָאָה שֶׁלִּי מִלִּהְיוֹת צוֹפָה שְׁקֵטָה
בִּיצִירוֹתֵיהֶם שֶׁל אֲחֵרִים
מְחַזֶּקֶת אֶת רוּחִי
לְאַפְשֵׁר גַּם לַאֲחֵרִים
לִקְרֹא אוֹתִי בְּשֶׁקֶט
|
הם שומעים את ההבטחות בחדשות
שצוואר הבקבוק תכף משתחרר;
משתוקקים לשים ידיים על החבילה הנכספת שלהם
|
והיה ונגמרה המלחמה
אז מה יהיה הדבר הבא
כי בואו
מתי כבר היה
שקט על פני האדמה
|
ק' רוצה שאבוא לתקופת ניסיון
ושאסתכל שלוש פעמים ביום מבעד לחלון;
להביט בלבן של עיני החרדות,
להחזיק את הראש מעל המים ולחיות
|
משתמשת אנונימית ברשת
כתבה שצ'אט GPT הוא החבר היחיד שלה בתקופה זו של עצבות
ועכשיו הוא קרס
|
הלוחמים שבים אל העורף
מן התופת
(אלו ששרדו את התופת)
|
התבקשתי לנדור נדר
להבטיח הבטחה
היפותטית, פייסנית
לנקודת זמן לא ברורה
|
אמות בשנת 2068
בגיל 79
כך על פי quiz אינטרנטי
שמילאתי ברגע אובדאני
|
המזרקה ברחוב הנשיא בלוד
מעולם לא הייתה כה מוחמאת
ככה פתאום באמצע היום
|
טובים הם הרגעים של אדם ועצמו
כשמטיל מימיו בבוקרו של יום חדש
כששוטף פניו ומצחצח שיניו
כשמתלבש ונועל נעליו
|
הודאה בכישלון מתבקשת כעת
משתחושות הבטן שלי אוששו,
קיבלו משנה תוקף.
|
רום והתהלך בארץ
בבריאות ובאושר
איזה כיף, רווח לה, ארץ
חיכתה לך הרבה
|
אתה לא רצוי.
מה לא ברור?
אין לי לב לומר לך את זה
|
בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁהָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה
הָיְתָה רַכֶּבֶת הַקְּלָלָה -
פְּרוֹיֶקְט צוֹרְמָנִי
נְטוּל מוֹעֵד סִיּוּם
|
ואיך אפשר שלא לבכות
על העצים שכולוּ באש
האין הם אבדות?
|
אני מספרת לאימא על ילנה
ששנתיים להירצחו של בנה סלבה בפסטיבל הנובה
שמה קץ לחייה
|
היא עובדת בעבודה רגילה
ומצחיקה
את מי שמכיר אותה
|
כְּכָל שֶׁאֲנִי מִזְדַּקֶּנֶת
מִתְמַעֲטוֹת הַמִּלִּים שֶׁאֲנִי פּוֹלֶטֶת
לֹא כִּי אֵין לִי מָה לוֹמַר
אֵלָּא
|
יֵשׁ לָהֶן יְלָדִים
לַבָּנוֹת מִבֵּית הַסֵּפֶר וְהַצָּבָא
יֵשׁ לָהֶן אַסְמַכְתָּא
בַּת קְיָמָא.
|
דָּוִד גּוֹרֵס
כִּי עוֹד לֹא בָּרָאתִי
אֶת שִׁירַת הַבַּרְבּוּר שֶׁלִּי
|
כולנו משוררים
לכולנו שירי הִתְעַלּוּת
ושירי פח הַשֶּׁתֶן
או האוננות
|
האם תאמרי לי אימי שאושרי הוא אושרך
האם תתני לי אימי את ברכתך
האם לא תשללי ממני אהבתך
|
מא' ועד ה'
חיים בציפיה
לְתַת ההכרה
המבשרת
|
אֵין לָדַעַת
עַל מָה יְדֻבַּר
סְבִיב הַשֻּׁולְחָן
|
לאן נעלמים כל היוצרים?
לאלו תפוצות נפוצים?
האם הם ממשיכים ליצור?
האם הם נשארים ילדים?
האם ישובו מנדודים?
|
אבא אבא
כמה סבל
ליהודים
בכל המוקדים
|
משאירה מינימום חותם על עוברים ושבים
ומקסימום חיכוך עם קירות מתקלפים.
|
התעודדו אחיי
כי אלוהים גדול
והוא איננו מקפח ילדיו.
ואם אנחנו סובלים אז כולם סובלים - כל אחד מסיבותיו.
סיבות, סיבות. נשאירן עמומות, ערטילאיות...
|
לא נישן ביחד
על אף החברות האמיצה
לא נתחבק ונתלטף
כתנאי יוצא - לא נתגפף
|
ונגיד שייכחד הקונספט
ולכולם לא תהיה עבודה
כי שפע משאבים ייתר את הכסף
ונוכל לקום מתי שבא
|
המלך שלי נפל
ומה אני כעת בלעדיו
נדמה שכוחי אזל
|
את לומדת לשחרר מהאגו
בעצם הכתיבה
על החול
|
שיבוא כבר החורף
רוצה לחלום אותך
בחורף
|
XY: כמובן שכל הלילה
כתבתי שירים
והשלישי באפיה כרגע
|
ראיתי בטלוויזיה שנשים צריכות יותר שעות שינה מגברים
כי הן מפעילות יותר את המוח במהלך היום
שינה, נשי...
לי זה נשמע הגיוני
|
אֲנִי רוֹצָה לִישֹׁן רָצוּף
לִישֹׁן עָמֹק
בְּלִי לִהְיוֹת מֻשְׁפַּעַת מֵעֲבוֹדָה
בְּלִי לִהְיוֹת מֻשְׁפַּעַת מֵחֲרָדָה
|
היצירה היא לא למען הנצח
הנצח הוא מושג בלתי מושג
עוד מאה שנה סביר להניח
שלא יידעו שהיית בכלל
|
כיף לי לתת לך דין וחשבון
זכית ביושר בזכות לדרשם
כיף לדעת שיש לי על מי להישען,
שיש מי שדואג לי ושומר עליי.
|
אני לא מרים לעצמי בשיריי
אולי גם בכלל....
ובשיריי (היטב יודע) -
זה ממש ניכר
|
שִׁיר טוֹב
זָקוּק לְתֵמָה עֲמִידָה
שֶׁגַּם אִם פָּרְחָה מֵרֹאשְׁךָ
|
כמה קיווינו ופיללנו לראותכם על הרגליים
לא ידענו
שאתם כבר מלאכים
|
כמוגלה המתפרצת מנקבובית קטנת קוטר בעורי הפצוע
|
וְאַתְּ בַּת שָׁלוֹשׁ
אֲצִילִית, סַקְרָנִית
נִפְצַעְתְּ אֲנוּשׁוֹת
וְגֻיַּסְתְּ לַמִּלְחָמָה עַל חַיַּיִךְ
|
האוטובוס בושש
והבנתי
שאאחר כבר לפגישה
|
הוא חשב שהנוכחות שלו על הבמה
עם הכישרון שייחס לעצמו
יסחפו אחריו רבבות
|
גם בשעה שסרקו הרומאים את עורו
במסרקות ברזל
אמר רבי עקיבא
שמע ישראל
|
ימי הולדת של אחרי המיאוס הגדול
שבהם גם לא למען הנימוס
אנחנו מוותרים על התירוץ
|
אני רוצה להפסיק לרחם עליו
חלום שלי להפסיק לרחם עליו
אולי בעצם רחמיי עליו
אני מנציח את מסכנותו
|
יַעֲנוּ לֹא בֶּאֱמֶת שְׁנוֹת אוֹר
רָחוֹק רָחוֹק
מַמָּשׁ
|
במותי יוודע שחייתי חיים כפולים
|
יְצִירָה מְרֻבָּה
כְּמוֹ אֲכִילָה, קְנִיָּה
רִגְשִׁית
|
שקר לבן
ששיקר יעקב
ביום כלולותיו
וגרם לו לשאת לאישה
את לאה
בתחבולה
|
בשרפות הענק באזור ירושלים
ביום הזיכרון התשפ"ה
אמרה טל וולבוביץ
דוברת כבאות והצלה
|
שתיקה היא כסות
מילים - התפשטות
בטח כשהן כתובות
בטח ובטח בתצורה של שיר
|
מָחָר אַפְסִיק לְשׁוֹרֵר
וְאֶתְמַסֵּר לִנְגִינַת הַכִּנּוֹר
הַוִּירְטוּאוֹזִית
|
לָעַד יִתְחַבֵּט הַמְּשׁוֹרֵר בְּהַעֲדָפוֹתָיו -
אִם אֲהוּבָיו מִשֶּׁכְּבָר יִקְרְאוּ מִלּוֹתָיו
וְיַחְשֹׁשׁ
שֶׁאִם קוֹרְאִים
|
על מנת לצלוח את הטירונות
עליכן לגלם תפקיד של ניצבות בסרט.
לשמש תפאורה לתפארת.
בובות שתקניות ללא טרוניות
|
תגיד לי את האמת
את האמת על המיטה
ביום האחד הזה
שניפגש בו אני ואתה
|
אני תוהה אם את חושבת עליי מדי פעם
ולו אך משום שהשכלתי למצוא את החן בעינייך
|
אני כותבת תמציתי
אומנם תכוף
אבל ממוקד
|
תוגה
בלי משים הפכת לחברה
כזאת שמלווה בכל דקה
כזאת שמלווה ולא מרפה
|
אני רואה ברכבת חיילים
יפי תואר עם נשקם
ולא יודעת אם יחיו מחר
|
תודה לך סמואה
מדינת איים בדרום האוקיינוס השקט
עד לפני רגע קט לא ידעתי על קיומך
קראתי בכתבה שאת מחבקת בחור ישראלי שהשתחרר
|
עמית כהן
ודנילו מוקנו
חלון ליד חלון
בספר המחזור
|
מילים שאמרת והבטחות שפיזרת
כבר לא תוכל לקחת בחזרה
ומכל המתנות העטופות בניירות שקיבלתי
|
מקץ חצי שנה של ניסיונות עקרים לשחרור החטופים חשבתי על משהו.
מה הדבר היחיד שיכאב לחמאס אם יאבד?
מה הדבר היחיד שאכפת לו ממנו?
שטח!
|
לכו על פרגמנט של ציור
לא משנה גודל הקנבס
הדף
הצבעים
|
אלקנה שהוא אחד מאתנו
וכולנו רקמה אנושית אחת חיה
ואלוקינו אחד
אל רחום
|
ואין אמת אז תבדקו אותי.
ואין צדק. ואין חברתי.
בהן צדק חברתי.
|
בחור מסלובקיה כתב בצדק
בסרטון של יובל רפאל:
"היא ניצולת הטבח של חמאס
תודה לאל ששמר עליה
|
אל תחפשו את מה שאתם לא רוצים למצוא
הוא הלום שיכר, מוכה ושבור עכשיו
אל תתעקשו לפענח את תמונת מצבו
|
עוגת הבית בטעם תפוז
לא משהו הפעם
חבל לא הבאנו עוגת דבש
|
הַיֹּפִי שֶׁמִּתַּחַת לָאַף;
שֶׁבְּמֶרְחָק כַּמָּה צְעָדִים;
שֶׁבְּמֶרְחָב אֵלָיו נִקְלַעְתִּי מִתֹּקֶף הַחַיִּים
|
הובסתי ע"י הקפיטליזם
ומוצא פי של אדם שהובס ע"י הקפיטליזם
וכלל כלונסאותיו
|
חברים וירטואליים שלי נעלמו מהרשת החברתית.
לא נעלמו רק לי. נעלמו ל"כולם".
הם היו שם כמעט מדי יום: מגיבים, מפרגנים, מפורגנים,
משתפים פריימים של רגעים נדירים, מזוקקים.
|
ולא עלה בדמיוני שאחיה לראות את עליית הבינה המלאכותית כפי
שהיא היום, פחות מעשור אחר כך
|
ג'ני היא ג'קי היא יבגניה היא החברה היחידה
שנשארה לי מהצבא
|
הייתי בקומה העליונה של הרציף השני
בתחנת הרכבת רמלה
הזמנתי מעלית כדי לרדת
כשלפתע ראיתי כיתוב שנעשה באצבע על החלון המאובק
|
מנהל בית התמחוי
מבלבל אותי
לא ברור
אם הוא חפץ ביקרו או
לא
|
זוכרת איך סיפרה לי בחיוביוּת על החיים בברית המועצות. כמה
יפים היו, לדעתה, החיים הקומוניסטיים.
היא ידעה שזו דעה לא פופולרית, אבל אמרה שלא היה חסר להם
כלום;
שלכולם היה בית, יציבוּת, והטיולים של בית הספר היו מוּשקעים
וחווייתיים.
|
ביממה עוברות לי הרבה מחשבות
אוטוסטרדת מחשבות כמו פרסומות
מחשבות על זו שידעה שאהבתי אותה בשתיקה וזה החמיא לה
|
שברון הלב האחרון שהיה לי לפני כמה שנים הסתיים לאחר שחליתי
במחלה נוירולוגית כרונית.
|
הייתי עוצרת הרבה לפני
שהוא המשיך אל קו הסיום שלו;
יודעת להצביע בעיניי על נקודת האובדן של הציור הגולמי, המצוין.
|
אדגר הזדעק בשיעור
שהוא לא יכול יותר עם העברית
הציע, המציאה, יציע
הכול כבר נשמע לו אותו הדבר
|
מישהי כתבה ברשת החברתית
תשובה לשאלה על מכירה אפשרית של צילומיה
|
היום
אני לפחות לא צריך לשמוע
על חיי המין הענפים שלך
|
המלחמה הזאת
שהתחילה בשבעה באוקטובר
ומי יודע מתי תסתיים
החזירה אותי לבמה חדשה
|
לישו ולי יש יותר מן המשותף
מאשר לישו ולנוצרים
הן שנינו ילידי ארץ ישראל ושנינו יהודים
ואם יקום פתאום לתחייה יהיה לו על מה לדבר איתי יותר
|
חשבתי לעצמי שהמילה "הרי" בשיר עלולה לעורר אנטגוניזם.
בשימוש בה יש מעין ציון אקסיומה על נושאים שהם לרוב מופשטים,
סובייקטיביים.
|
סגן הדר גולדין ז"ל מובא היום למנוחות.
בוֹשה ונכלמת אני קולטת שעד היום לא הקדשתי לוֹ ולוּ מילה אחת.
|
אנגולה אהובתי
כוח עליון נשאני אלייך
תחילה אל הכרת שפתך
עוד בטרם ידעתי קיומך
|
יום אחד זה קרה
הפסקתי להרגיש אהבה
הפסקתי לכתוב אהבה
הפסקתי לייחל לאהבה
|
דמיוני הקודח
נושא אותי אליך
|
כדורגל
תשוקת עולם
אהבת חינם
|
הבצורת פסקה
קץ תקופת יובש ארוכה
|
אל הארכיון האישי (82 יצירות מאורכבות)
|
|
תנובה מציגה:
קקה בלבן
יח"צן תנובה |
|
