|
בימי שישי כואב יותר
משוואה שאין לה פתרון
|
אקריא לך על בעל המום לעת ליל
באור חרישי ומיטב ההיגוי
אך את, תבכי בליבך עליי
|
כאשר השעה מאוחרת
ומכת מרפק לא תעיר אף אחד
כאשר כל מה שנותר זה להקיז דיו
|
מנקה את מגירות הנפש
מחפש אבק גם היכן שהנחתי בכוונה תחילה
משהו לוחץ על הכאב
|
הגוף שוכח את אשר הנפש תזכור
מאסתי בלהציל את עצמי
ואיני יכול לרפא את כולן
|
האלוהים שלי עני
נמצא בפרטים הגדולים
לא יבזבז ניסים
|
המשכתי במסע אל עולם של אחרת
פניתי פניות ללא משוא פנים
|
הראש לוחץ וקודח
מילים ודימוים כמרקחה
אני קרב לאט לנקודת רתיחה
|
לעולם לא יתאפשר לחלום
שינה תחמוק בין עפעפייך
הלב יורכב מרסיסים
|
בקשי, אתן
חלמי ואגשים
חכי לי אי שם במרוץ החיים
|
הצבעים נרדמו
הכל נראה שחור לבן
בגוונים של אפור
|
כבר שנים שהפקדת מכחול בידי אחרים
הצבעים הם לא פרי דמיונך
והקווים מקבילים
|
חוו דעה על הכותרת אשר פתוחה לשינויים.
תודה
|
הפסקתי לכתוב כי אין צורך ביוד כשלא שורף
כשלא כואב בלעדייך, כשלא מאיץ בי שעון החול...
|
היא שוב עשתה שירד גשם
צבעה שמיים בצמר גפן מאופר
חסמה בגופה כל קרן שמש
הפכה אותי לעצם מיותר
שוב כוסו פניי במי המלח
טבלה היא חיי בנהר של תוגה
|
מטפס
שלב אחר שלב
נאחז בענפים שנולדו איתי
|
אל הארכיון האישי (38 יצירות מאורכבות)
|
|
הסתכל על הגבר
במכונית שלצידך.
הוא נראה בטוח
בעצמו. איש לא
יכול לנחש שהוא
סובל מבעיות,
נכון? גם אתה
יכול להיות כזה.
אם תחייג
לקליניקה און
אחת שמונה מאות
שמונה שמונה
שמונה תשע תשע
תשע קליניקה
און
הסתכל על הגבר
שעל האופנוע
משמאלך, הוא
נראה בטוח
בעצמו, נראה גבר
מלא עזוז וסקס
אפיל. אתה יודע
שלעולם לא תגיע
לקרסוליו. זהו
בועז רימר.
גחלילית מפרגנת |
|
