|
מההתחלה ועד היום - דיון פנימי בלתי פוסק, למידה
מתמדת. כלום לא בטוח, שום דבר לא סגור, הרבה ייתכן,
הרוב אפשרי.
מה שכן, אהבת האחר היא מרפא לכל כאב. אם כי, לא
נכחיש, רצוי שגם אחרים יתנו קצת משלהם. לא שמישהו
חייב לי משהו, אבל אני מרגיש שהרווחתי ביושר את
הזכות לקבל.
בערב, אם לא קר מדי, הם פותחים את החלון ואת התריס ואני יכול
לראות אותם שוכבים אחד ליד השני על המיטה, בוהים בטלוויזיה או
קוראים. לפעמים הם נוגעים אחד בשני נגיעות קטנות כאלה, כאילו
במקרה, כאילו כדי לאשר נוכחות. אני נוגע, משמע אתה קיים.
|
עודד, בעל המקום, נעמד מול אבא שלו, שישב במקומו הקבוע על הבר,
עם המקטרת והויסקי, קד ואמר: תודה, מאסטרו.
|
תם זה לא מילה עלי. נאיבי בכלל. הנה לדוגמה קניתי אוטו. משומש.
בא אלי הבוס שלי, אמר לי, ראיתי שקנית אוטו. אמרתי לו, ואללה
אתה יש לך טביעת עין אתה. אמר לי, מברוק, באמת מברוק, איזה
קנית? אמרתי לו, סטיישן.
|
עשרה ימים אנחנו נושמים תערובת מצחינה של שריפת זבל, דשן
חקלאי, אבק ועשן טנקים. ופתאום, באמצע הלילה, על הטנק, הריח של
אשתו. עפרה, במילרע. הוא נאנח ושתק דקה ארוכה.
|
|
|
אם אתה נהיה
מד"ן לפחות תהיה
אשדודי.
זאת שאהבה את
התל-אביבי.
ממליצה. |
|
