|
נולדבתל אביב.
מסך כחול, תמונות מן העתיד,
עוד אתהלך לי בשדרה.
יכולתי לבכות, אבל הכל פה חרישי,
אולי אקרא לה שתבוא.
|
יום אחד תהיה גרגר אורז,
שסבא שלך זרק ליונים.
ויכול להיות שיום אחד
תהיה שליו ללא כל מחשבה
ותוכל לבכות.
זה הדבר הראשון שעשית
כשבאת לעולם ואחרון שתלך.
|
בתוך עיניה השחורות,
ציפורים עפות מאישון לאישון
|
והצער קופל ברשמיות
במכתבים לקראת יום עצמאות
חתומים על המקרר,
משרד הביטחון מוסר
שהוא כל כך חסר.
היא מסדרת את הבגדים בארון,
מורידה את החורפי,
אך הוא לא יבוא.
מחכה...
|
יום יום נגמר כמו יום האתמול,
הכבישים לקחו את כל מה שהיה לנו.
ערב חמישי, מחפש אותך בשוק,
עיניים, עיניים, לימונים שחורים.
|
לו אפשר היה לפצות
את רגלייך הקטנות,
שניסו בצעדים
לכבות שריפות.
|
כשהמחלה תיגמר,
יישארו אריזות הכדורים
תלויות על חוט כביסה.
כעת תדע כל השכונה,
והשכנים ישאלו "למה לא הודעת?!"
אסור אסור אסור,
שלרגע ידעו שהיית חלש.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
"הבניין הגדול
עם השלט הגדול
'זרע', בדרך
לצ'ק פוסט"
(תשובת עלם
לשאלה: "היכן
נמצא בנק
הזרע?") |
|
