|
נולדבתל אביב.
מסך כחול, תמונות מן העתיד,
עוד אתהלך לי בשדרה.
יכולתי לבכות, אבל הכל פה חרישי,
אולי אקרא לה שתבוא.
|
יום אחד תהיה גרגר אורז,
שסבא שלך זרק ליונים.
ויכול להיות שיום אחד
תהיה שליו ללא כל מחשבה
ותוכל לבכות.
זה הדבר הראשון שעשית
כשבאת לעולם ואחרון שתלך.
|
בתוך עיניה השחורות,
ציפורים עפות מאישון לאישון
|
והצער קופל ברשמיות
במכתבים לקראת יום עצמאות
חתומים על המקרר,
משרד הביטחון מוסר
שהוא כל כך חסר.
היא מסדרת את הבגדים בארון,
מורידה את החורפי,
אך הוא לא יבוא.
מחכה...
|
יום יום נגמר כמו יום האתמול,
הכבישים לקחו את כל מה שהיה לנו.
ערב חמישי, מחפש אותך בשוק,
עיניים, עיניים, לימונים שחורים.
|
לו אפשר היה לפצות
את רגלייך הקטנות,
שניסו בצעדים
לכבות שריפות.
|
כשהמחלה תיגמר,
יישארו אריזות הכדורים
תלויות על חוט כביסה.
כעת תדע כל השכונה,
והשכנים ישאלו "למה לא הודעת?!"
אסור אסור אסור,
שלרגע ידעו שהיית חלש.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
כתבתי לא פעם
סלוגן / על משקה
בשם גוגו מוגן /
אבל לצערי אף
אחד לא אושר /
ולכן איני מאושר
/ ייתכן שזה קרה
משום / ששם
המשקה העלום /
איננו גוגן מוגן
כלל / כי אם
גוגל מוגל - הו!
אני אומלל!
צרצר, שיש לציין
שלא שתה גוגן/ל
מוגן/ל מעולם,
כי הוא חושב שזה
מגעיל. |
|
