|
נולדבתל אביב.
מסך כחול, תמונות מן העתיד,
עוד אתהלך לי בשדרה.
יכולתי לבכות, אבל הכל פה חרישי,
אולי אקרא לה שתבוא.
|
יום אחד תהיה גרגר אורז,
שסבא שלך זרק ליונים.
ויכול להיות שיום אחד
תהיה שליו ללא כל מחשבה
ותוכל לבכות.
זה הדבר הראשון שעשית
כשבאת לעולם ואחרון שתלך.
|
בתוך עיניה השחורות,
ציפורים עפות מאישון לאישון
|
והצער קופל ברשמיות
במכתבים לקראת יום עצמאות
חתומים על המקרר,
משרד הביטחון מוסר
שהוא כל כך חסר.
היא מסדרת את הבגדים בארון,
מורידה את החורפי,
אך הוא לא יבוא.
מחכה...
|
יום יום נגמר כמו יום האתמול,
הכבישים לקחו את כל מה שהיה לנו.
ערב חמישי, מחפש אותך בשוק,
עיניים, עיניים, לימונים שחורים.
|
לו אפשר היה לפצות
את רגלייך הקטנות,
שניסו בצעדים
לכבות שריפות.
|
כשהמחלה תיגמר,
יישארו אריזות הכדורים
תלויות על חוט כביסה.
כעת תדע כל השכונה,
והשכנים ישאלו "למה לא הודעת?!"
אסור אסור אסור,
שלרגע ידעו שהיית חלש.
|
אל הארכיון האישי (5 יצירות מאורכבות)
|
|
שלמנאסר אמר לי
אתמול שאם אני
אלך לישון
מוקדם, כשאני
אקום אני אהפוך
לדלעת ענקית.
אבל עכשיו מאוחר
מדי ואני מפחד
שאם אני אלך
לישון ב2 וחצי
לפנות בוקר אני
אקום בתור נסיכה
יפיפיה. אז
נטשתי את הרעיון
ונשארתי קרפדה.
אחד עם תסביכים. |
|
