|
כה צפוי שאכתוב על מלחמה-
שאפתי לשמוע את השקט, אך נשפנו חזק והוא עף
כחלום אמונה שנגוז על שטיח קסמים שנואש
|
ארון מורד אל בטן
אדמה זועקת מן הדם
אם קורעת בגד
והשמים עכורים
רק יוקדים מלאכים בלבן של תום
נאכלים לאט, בוכים
|
היו זמנים ונשכחו
היתה אהבה לתום ונסתיימה
|
עולה ריחו הטרי
וחודר אל כולי
חיל אוחז בי
השתנתי, ראי
|
דקות ארוכות לא הכרתי
את תחושת התחושות.
להרגיש
|
בואי בחדרך נפש עלומה
דברי וגלי את סודי
לכי ומצאי החורבות
עיי אבדת תמימותי
בואי בחדרך נפשי שלי
הקלי מעליי כאבי
הסירי קלון ואות ממצחי
|
יש לעולם הזה סדר משלו
מאבד אנשים גם בלי להתכוון
ולמה עכשיו כששקט פה אצלי
אני צועק מבפנים לעצמי, צועק לעצמי ???
|
והיא תרה במרחב אחר
מה שהיה או יהיה נכון
אבל ידוע מה
סופו של כל בלון
|
בעוצמי את הזמן בעיניי
ובשעה שלכדתי חלום
חמקמק
עשב שדה קד בערגה
ורוח ערב חרישי
ליטף חזיון
|
מערה חושפת שיניים
ובולעת את קיומינו
כמו אריות שנבלעים
אל חור אפל
ושם שפופים נותרנו
מפחדים להתיישר
אולי יבוא דוב
פעור לסת
ואת קרבתנו
ישבר.
|
חשבתי שאוכל להציל מפי מצוק
את זו שקצת מועדת ותופשת
חבל צעיפים רעוע ושחוק
|
התגבשה התהום
לכדי מקשה
שרק מתקשה לקבל אל תוכה
את תוכן הבשורה
וסוגרת גולל על באר
ותם ונשלם
עלטה על העיר ואדיר הצמא
|
אל הארכיון האישי (16 יצירות מאורכבות)
|
|
