כמעט שהייתי עכשיו כל כך מצטערת.
החיים השקטים שלי עלו על שרטון.
מצאתי את עצמי מסתובבת עם סכין מלאה בדם,
פוגעת בכל האנשים שאני אוהבת.
בתנועה בלתי נשלטת במבט אומלל.
ממלמלת שזאת לא אשמתי.
שככה זה צריך להיות.
אבל מה זה משנה שאני צודקת.
הם עדיין נפגעים.
שלום ואהבה?
עזוב, זה לא
ילך. מה דעתך על
זה: מחנות
השמדה?
חרגול מחלטר
ביעוץ לאדולף,
מרתף הבירה של
פון קאפ, 1922
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
