כמעט שהייתי עכשיו כל כך מצטערת.
החיים השקטים שלי עלו על שרטון.
מצאתי את עצמי מסתובבת עם סכין מלאה בדם,
פוגעת בכל האנשים שאני אוהבת.
בתנועה בלתי נשלטת במבט אומלל.
ממלמלת שזאת לא אשמתי.
שככה זה צריך להיות.
אבל מה זה משנה שאני צודקת.
הם עדיין נפגעים.
שמעתי שאומרים
על החבר של שלי
"שובניסט", אבל
לדעתי הוא דווקא
לגמרי ההפך, הרי
איפה תמצאו לי
גבר אחד שנותן
ברצון ובלי
היסוס לאישה את
כל העבודה
לעשות?
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
