שלום לכם,
אני שחף, נולדתי לפני כמה שנים, למדתי לכתוב בגיל
חמש ומאז יש כל מיני סיפורים ושירים קטנים שכתבתי
בכל מיני פינות נידחות בבית.
היצירות שלי הן האמת שלי, מנותקות מכל העמדת פנים,
וכשאתם קוראים אותן אתם קוראים אותי.
בניגוד לדעה הרווחת שהכותב כותב לעצמו - אני כותבת
בשבילי אבל גם בשבילכם, ה"אורגזמה" האמיתית של חווית
הכתיבה שלי היא בעת קבלת התגובות.

הדף כולו וכל יצירותי מוקדשים לסבא שלי, שם-טוב
אלוני ז"ל.


שחף.

אמא יש רק אחת אמא היא מצרך נדיר. מקבלים אחת כשנולדים וזהו אי אפשר להחליף או לקנות חדשה. לפעמים היא נעלמת, ככה פתאום וזהו נגמרה לנו האמא...

אחרי השרב ארוטי דורשים קירבה, דורשים מגע. דורשים את תפוח הדעת, כאדם וחוה שמאסו אז, באי הידיעה.

אומץ היפרדות מפוזר לאורך כל הגוף, האומץ הזה. נראה לי שקצת התפזר אפילו בחדר. אבל אתמול אספתי אותו. את כולו. לא השארתי אפילו רמז לאומץ במקום אחר.

מחאת הנוער 'הנאיביות נשפכת ממך' אתם אומרים בטרוניה מעורבת בליגלוג קל. ' זאת הקטנה חושבת שהיא מסוגלת להפוך עולמות, לשנות סידרי עולם, לקום בבוקר יום אחד ולשנות תהליכים של מאות בשנים. אבל לא נורא ' אתם אומרים לעצמכם, ולי, ' היא רק ילדה קטנה, היא תגדל ותתפתח ותבין...